חרקים ופרוקי־רגליים אחרים עלולים לפגוע בבני אדם באמצעות 2 מנגנונים: נשיכה ועקיצה.
עכבישים, נדלים, קרציות ופרוקי־רגליים רבים אחרים נושכים. הנשיכה כשלעצמה עלולה להכאיב או לגרום לגרד, אך זוהי רק "חצי צרה", שכן לעיתים מחדירים החרקים אל מקום הנשיכה גם ארס או חיידקים או מחוללי מחלה אחרים.
דבורים, צרעות וחרקים נוספים משתמשים במנגנון עוקץ שבאמצעותו הם מחדירים ארס אל הרקמה.
המדריך שלפניכם מתמקד בהתמודדות עם עקיצות של חרקים ושל פרוקי־רגליים אחרים שהנפוצות שבהן בישראל נגרמות מדבורים, מצרעות ומיתושים.
מהם התסמינים?
יש להבדיל בין תגובה רגילה לעקיצה - שנצפית אצל כמעט כל מי שנעקצו - לבין תגובה אלרגית מקומית או כללית.
לעיתים נדירות עלולה עקיצה לגרום גם לזיהום משני של מקום העקיצה. בעיה רצינית נוספת עלולה להיווצר כתוצאה מעקיצות מרובות.
כיצד מגיב הגוף לעקיצות?
עקיצה של חרק ארסי גורמת לרוב לכאב מיידי שנובע הן מהחדרת מנגנון העקיצה (שהוא דמוי מחט) והן מהחדרת הארס בעקבות העקיצה. לכאב מתלווים בדרך כלל אודם, נפיחות מקומית וגרד. כל אלה מטרידים, אך לרוב אינם מסוכנים.
אולם לעיתים, כאשר העקיצה היא במקומות רגישים - למשל בלשון או במקומות אחרים בפה - עלולה אפילו תגובה נורמלית של נפיחות, ללא רגישות, לגרום להיצרות של מעבר האוויר לריאות. לכן כל עקיצה בתוך הפה, המלוּוה בנפיחות או ברגישות, היא מצב חירום רפואי ודורשת סיוע רפואי דחוף.
תגובה אלרגית לעקיצה
יש אנשים שרגישים לחומרים מסוימים שמצויים בארס שמוחדר לגוף בעקבות העקיצה. אצל אותם האנשים עלולה להיגרם בעקבות החשיפה לארס לא רק תגובה מקומית אלא תגובה כללית.
תגובה אלרגית כללית יכולה להיות קלה או קשה.
תגובה אלרגית קלה כוללת את התסמינים הבאים:
• פריחה.
• גרד מקומי או מפושט בכמה אזורים בגוף.
תגובה אלרגית קשה (שנקראת גם תגובה אנפילקטית) יכולה לכלול את התסמינים הבאים:
• פריחה.
• גרד.
• נפיחות של הגוף.
• הרחבה של כלי הדם.
• היצרות של דרכי הנשימה שגורמת לקוצר נשימה ולתחושה של חנק.
• נפילה בלחץ הדם.
תגובה אנפילקטית היא מצב חירום רפואי.
זיהום משני לאחר עקיצה
כמו בכל פגיעה בשלמות העור - ובמיוחד אם הפגיעה הייתה מלוּוה בגרד - עלול להיגרם זיהום של העור בחיידקים. הזיהום בא לרוב לידי ביטוי בנפיחות, באודם ובכאב. אלה עלולים להימשך כמה ימים לאחר העקיצה.
עקיצות מרובות
אם נחשפים בבת אחת לעקיצות רבות של חרקים ארסיים - למשל של נחיל דבורים - עלול להתפתח מצב חירום רפואי בגלל הארס הרב שסופג הגוף בתוך זמן קצר. כמויות הארס הגדולות עלולות לפגוע במערכות שונות בגוף, ולכן בכל מקרה של עקיצות מרובות יש לגשת לקבלת טיפול רפואי. זה חיוני במיוחד כשמדובר בילדים, שכן לעיתים די בכמות קטנה של ארס כדי לגרום להם נזקים משמעותיים.
מהי השכיחות של עקיצות חרקים?
עקיצות של חרקים נפוצות מאוד - במיוחד בעונה החמה - ורק מעטים מצליחים לחמוק מהן. ממחקרים עולה שחרקים מציקים במיוחד למי שיש להם ריח גוף מסוים, ולעומת זאת הם נמנעים מלעקוץ את מי שיש להם ריח גוף שאינו נעים להם.
עקיצות החרקים גורמות להרבה יותר תחלואה ותמותה מאשר הכשות של נחשים או עקיצות של עקרבים.
כ־10% מהנעקצים מפתחים תגובה אלרגית מקומית שכוללת נפיחות מוגברת באזור העקיצה. זו הולכת וגוברת ביום־יומיים הראשונים שלאחר העקיצה ומחלימה בהדרגה בתוך כשבוע. 1% מהנעקצים סובל מתגובת רגישות כללית.
בתוך כמה זמן עוברת עקיצת יתוש? ומה בנוגע לעקיצות אחרות?
עקיצת דבורים או עקיצת צרעות גורמות לכאב מייד לאחר העקיצה. נקבות יתושים מחדירות חומרים המסייעים להן למצוץ דם (חומרים נוגדי קרישה), ואלה גורמים לגרד מייד לאחר העקיצה. הן הכאב והן הגרד נמשכים כמה שעות.
התגובה המקומית יכולה להימשך כמה ימים. תגובה אלרגית יכולה להתפתח ולהחמיר ביומיים הראשונים לאחר העקיצה ולחלוף בתוך 5 עד 10 ימים.
איך נמנעים מעקיצות חרקים?
החרקים העוקצים לרוב אינם תוקפניים ואינם רואים בבני אדם איום. העוקץ והארס של הדבורים מיועדים לסייע להן להגן על הנחיל, ואילו לצרעות מסייעים כלי הנשק האלה להשיג מזון או להגנה.
הפעולות הבאות עשויות להפחית את הסיכון להיעקץ:
• לפני שמתחילים לזמזם "מלח, מים", כדאי מראש להימנע מלהתקרב לנחיל דבורים או לאזור שיש בו פעילות רבה של חרקים עוקצים.
• מומלץ ללבוש בגדים ארוכים ולנעול נעליים גבוהות כאשר נמצאים במקומות שבהם יש פעילות רבה של חרקים.
• כדאי להימנע מללבוש בגדים צבעוניים מאוד ומלהשתמש בבשמים ובחומרים ריחניים אחרים שעלולים למשוך אליהם חרקים עוקצים.
• אפשר למרוח על הגוף תכשירים דוחי חרקים שמכילים מרכיב DEET בריכוז של 9% עד 25%. קיימים גם תכשירים (למריחה על הגוף או בצורה של מדבקות להצמדה על הבגד) המכילים רכיבים טבעיים כמו שמנים אתריים. הריח של הרכיבים האלה מרחיק יתושים וחרקים אחרים מהעור וכך מונע עקיצות.
• אכילה ובישול בשטח מושכים חרקים עוקצים, ובמיוחד צרעות. לכן בעת שאוכלים או מכינים ארוחה בטבע יש לנהוג בזהירות רבה יותר מאשר בדרך כלל.
• בעת לינה בשטח יש לבדוק את הנעליים, את שקיות האשפה ואת שק השינה לפני שמשתמשים בהם שכן חרקים עוקצים עלולים למצוא שם מסתור.
• מומלץ למנוע את כניסת החרקים לתוך הבית באמצעות רשתות. בעת לינה בשטח מומלץ להשתמש בכילה נגד יתושים.
מהו הטיפול בעקיצות?
• במקרה של עקיצת דבורה צריך להוציא את העוקץ (הסבר בהמשך).
• כדי להפחית את הכאב ואת התגובה המקומית כדאי לטבול מגבת במי ברז ולהניח אותה על אזור העקיצה במשך כ־10 עד 20 דקות.
• משחה לעקיצות: אם מרגישים תגובה אלרגית מקומית משמעותית - למשל נפיחות רבה של אזור העקיצה - ניתן להשתמש במשחה אנטיהיסטמינית כמו ג'ל פניסטיל שמכילה חומרים נוגדי תגובה אלרגית. ג'ל פניסטיל נמכר בבתי המרקחת ללא מרשם.
• תכשירים טבעיים: בבתי המרקחת יש תכשירים טבעיים להקלה על העקיצות כמו ג'ל אלוורה. מומלץ להתייעץ עם הרוקח בנוגע לתכשירים הזמינים המתאימים במקרים של עקיצות יתושים.
• גם אם העקיצה מגרדת, מומלץ להשתדל שלא לגרד את האזור.
• בכל מקרה של תגובה אלרגית כללית כדאי לפנות לקבלת סיוע רפואי.
• במקרים של תגובה אנפילקטית יש להזעיק סיוע רפואי דחוף.
טיפול במקרה של עקיצת דבורה
במקרה של עקיצת דבורה כדאי להוציא את העוקץ מהעור מהר ככל האפשר. יש לזכור שיחד עם העוקץ יוצאת מגוף הדבורה גם שקית הארס, וזו ממשיכה לשחרר ארס לאזור העקיצה. לכן הסרת העוקץ עשויה לסייע בהפחתת החשיפה לארס.
ההמלצה היא לגרד את העוקץ החוצה ולא ללחוץ עליו ישירות בפינצטה (כדי לא ללחוץ על שקית הארס). אך לאחר זמן קצר - לאחר שכל הארס שהיה בשקית הארס כבר יצא החוצה - אין זה משנה כיצד מוציאים את העוקץ. העיקר שהוא ייצא החוצה כדי למנוע זיהום משני.
לאחר הוצאת העוקץ אפשר להרגיע את האזור באמצעות הנחת מגבת ספוגה במים פושרים במשך 10 עד 20 דקות. ניתן לחזור על הטיפול הזה כמה פעמים.
סוגי עקיצות (ונשיכות)
עקיצת דבורה
• עקיצת דבורה מתבטאת בכאב, באודם ובנפיחות באזור העקיצה בדרגת חומרה משתנה. לעיתים סימני העקיצה קלים ביותר ולעיתים מדובר בנפיחות משמעותית שמלווה בכאב עז.
במקרים חריגים עלולה להופיע נפיחות מפושטת באזורים נרחבים בגוף; הסכנה היא כאשר הנפיחות מופיעה באזור של דרכי הנשימה - מה שעלול לגרום לחנק.
• במקרה של אלרגיה לדבורים כדאי לפנות לסיוע רפואי ולהחזיק תמיד בהשיג יד מזרק עם אדרנלין (אפיפן). כאשר יש תגובה אנפילקטית דרוש סיוע רפואי דחוף.
נשיכת עכביש
אף על פי שרוב העכבישים הם ארסיים, בישראל יש רק 2 מינים מסוכנים לאדם: ששן חום (ארסן חום) ואלמנה שחורה.
עקיצת פרעוש
עקיצות פרעושים מתבטאות בהופעה של קשריות קטנות באזור העקיצה, בגודל של כמה מילימטרים. לעיתים מופיעים כמה נגעים לאורך נתיב ההליכה של הפרעוש על פני העור. לרוב אין כאב ונפיחות משמעותיים, אלא מדובר בנגעים מגרדים בלבד.
עקיצה של צרעה (דבור)
בשונה מהעוקץ של דבורת הדבש (שהוא משונן), העוקץ של הצרעה הוא חלק. לכן הוא אינו נשאר בעור העקוץ ואינו ניתק מגוף הצרעה. העוקץ החלק של הצרעה מאפשר לה לעקוץ יותר מפעם אחת.
הצרעה המזרחית מכונה דבור ונחשבת תוקפנית. עקיצתה כואבת.
עקיצת נמלה
נמלים רבות נושכות ואינן עוקצות. עם זאת, נמלת האש הקטנה פלשה לישראל, והעקיצה שלה עלולה להסב כאב עז.
נשיכת נדל
הנדל מחדיר ארס בעת הנשיכה כדי לשתק את הטרף שלו.
עקיצת יתוש
עקיצות יתושים הן מטרד לא קטן שעלול לגרום לכאב ולגרד ואף להפצת מחלות. כך גם העקיצות של נקבות יתוש הטיגריס האסייתי (מכונה גם "הנמר האסייתי") שפלש לישראל.
עקיצה של פשפש
עקיצות פשפשים עלולות לגרום לגירוי של העור ולהעביר מחלות.
עלולים להיות סיבוכים?
עקיצה בפה (למשל בלשון ובשפתיים) עלולה לגרום - גם ללא תגובה אלרגית משמעותית - לנפיחות שתסכן את מעבר האוויר לריאות. תגובה אלרגית עלולה להיות במקרה כזה מצב מסכן חיים.
זיהום משני עלול להתפתח בתוך כמה ימים. הטיפול בו הוא באמצעות אנטיביוטיקה.
נקבת יתוש האנופלס - שנושאת את הטפיל מחולל המלריה - כבר אינה מצויה בארץ, אך נפוצה מאוד במקומות רבים בעולם השלישי. לארץ, לעומת זאת, פלש מין של יתוש שזכה לכינוי "הנמר האסייתי" ואשר עלול להפיץ את קדחת הנילוס המערבי ומחלות נוספות.
עקיצה של זבוב החול עלולה להעביר טפיל בשם לישמניה שגורם לנגע קשה בעור הקרוי "שושנת יריחו". תחילה הנגע אינו כואב. אך אם הוא אינו מטופל, הוא עלול שלא להחלים גם לאחר כמה שבועות או חודשים. חשוב לפנות לרופא עור. ייתכן שרופא העור יפנה את המטופל לבית החולים כדי לקחת דגימה מהנגע במטרה לזהות אם מדובר בלישמניה.
מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?
יש לפנות בדחיפות לקבלת סיוע רפואי אם לאחר עקיצה מופיעים אחד או יותר מהסימנים הבאים:
• התעלפות או סחרחורת קיצונית.
• קוצר נשימה, צרידות או צפצופים בזמן הנשימה.
• נפיחות משמעותית - במיוחד נפיחות באזור הפנים, השפתיים והלשון.
• כאבי בטן, התכווצויות מעיים, שלשולים או הקאות.
• בכל מקרה של עקיצה בתוך הפה - ובמיוחד במקרה של עקיצה בלשון.
כדאי לפנות לסיוע רפואי - אך לא בדחיפות מיוחדת - אם מתפתח זיהום באזור העקיצה. אם התפתחה תגובה אלרגית משמעותית - מקומית או כללית - יש להתייעץ עם רופא בנוגע למקרי עקיצה עתידיים. במקרים מסוימים ימליץ הרופא לשאת כל הזמן מזרק אדרנלין שעשוי למנוע תגובה אלרגית מסכנת חיים.
לאנשים שאלרגיים לעקיצות וחשופים לפעילות חרקים עשוי הרופא להמליץ על טיפול להפחתת הרגישות. הטיפול ניתן במרפאות אלרגיה מתמחות. טכניקת הפעולה שלהן היא לחשוף את האדם האלרגי למינונים קטנים של גורמי האלרגיה.
ד"ר ביביאנה חזן היא מנהלת היחידה למחלות זיהומיות ומניעת זיהומים במרכז הרפואי העמק מקבוצת כללית
פרופ' ארנון כהן הוא מומחה ברפואת עור בכללית
ד"ר אסי סיקורל הוא מומחה ברפואת המשפחה בכללית
