בכל פעם שאני מתחיל לכתוב פוסט על חיסונים ומחלות זיהומיות, אני מהסס. אין הרבה נושאים שמעוררים כל כך הרבה רגשות בקרב הורים, רופאים ותקשורת.
בשנתיים האחרונות משתוללת ברחבי אירופה מגפת חצבת, ובחודשים האחרונים גם בישראל. ב־2017 דווחו באירופה 23,927 מקרים של חצבת לאורך כל השנה, לעומת זאת במחצית הראשונה של 2018 בלבד דווחו יותר מ־41 אלף מקרים, עם 37 מקרי מוות לפחות. בישראל אובחנו השנה 198 מקרים - רובם המוחלט בלא מחוסנים.
בתחילת שנות האלפיים חשבנו שחצבת כמעט ונכחדה בעולם המערבי. עכשיו כבר אין ספק, היא חוזרת. זוהי מחלה ויראלית מידבקת מאוד, ומי שנמצא בסביבת אדם עם חצבת סביר מאוד שייחשף אליה.
חולים מידבקים מספר ימים לפני הופעת הפריחה ומספר ימים לאחריה. הווירוס מידבק גם דרך מגע במשטחים, ויכול למשל לשרוד כמה שעות על משטח בו נגע אדם חולה ולהדביק אנשים אחרים.
חצבת היא מחלת ילדות עם שיעור סיבוכים לא קטן, ובמדינות מתפתחות היא אחד מגורמי המוות המשמעותיים בילדים. למזלנו, בעולם המפותח, בילדים עם מצב תזונתי טוב וגישה לשירות רפואי תומך איכותי, נדירים מקרי המוות. אבל הסבל רב.
עם העישון הצלחנו. מקווה שנצליח גם עם חיסונים
החיסון כנגד חצבת ניתן במסגרת חיסוני גיל שנה ושוב בכיתה א'. היעילות לאחר מתן שתי מנות גבוהה למדי, אבל לא מושלמת.
בישראל ובעולם התפרצויות חצבת מתחילות לרוב באזורים בהם שיעור גבוה מההורים לא מחסן את ילדיו.
חצבת לא יודעת להבדיל בין ילדים של הורים מחסנים לילדים של הורים שלא מחסנים. בכל התפרצות נפגעים תינוקות לפני קבלת החיסון, ילדים בין מנות החיסון השונות, ואפילו אנשים וילדים שחוסנו באופן מלא.
הרפואה מתקדמת ואנחנו מצליחים לעשות המון דברים שלא עשינו בעבר, למשל לטפל בהרבה מקרי סרטן שהיו בעבר קטלניים והיום מחלימים מהם. הרפואה למדה להשתיל איברים ולטפל במחלות קשות של מערכת החיסון.
עם השנים מסתובבים בינינו יותר ויותר אנשים שמקבלים טיפול למחלות שבעבר היו קטלניות או נוראיות ומערכת החיסון שלהם מדוכאת עקב הצורך של הטיפול התרופתי. אנשים אלה, גם אם חוסנו, עלולים להיות חשופים למחלה מידבקת כל כך כמו חצבת.
כרופא אני מאמין שאי אפשר לכפות טיפול רפואי על אנשים. הייתי רוצה להאמין שבאמצעות הסכמה חברתית רחבה, והבנה שאנחנו משתפים את הווירוסים זה עם זו גם בלי להתכוון, נצליח להגיע למצב שבו חיסון אוניברסאלי יהיה הנורמה.
כבר היו לנו מקרים כאלה בעבר. החוק לאיסור העישון במקומות ציבוריים נחשב לחוק בלתי אפשרי לאכיפה, ובכל זאת, בזכות ההסכמה החברתית הרחבה בנוגע לנזקי העישון, האוכלוסייה בישראל הביאה ליישום מלא שלו. בלי יותר מדי קנסות, צעקות או כעס.
הורים מחליטים על הבריאות של אנשים אחרים
הורים שלא מחסנים את הילדים שלהם אוהבים אותם. הצלחת מפעל החיסונים גרמה לנו להפסיק לפחד מהמחלות ולחשוש מהמניעה.
הורים שלא מחסנים את הילדים שלהם חושבים שהסיכון מהחיסון גבוה מהסיכון מהמחלה. זה לא המקרה.
חצבת היא לא מחלת ילדות פשוטה שעוברים וגמרנו עבור הילדים שמחלתם מסתבכת. היא לא מחלת ילדות פשוטה עבור אישה בהריון שמקבלת אותה והעובר שלה עלול להינזק, והיא מחלה שראוי היה שתעלם מהנוף שלנו.
כמה נקודות מאוד מטרידות בתופעה של סירוב לחסן בעיני:
הורים שבוחרים שלא לחסן, (ובעצם ילדיהם), מסתמכים על החיסון של ילדי הורים המחסנים. בגלל שכמעט כולם מחסנים את ילדיהם, שיעור המחלות החמורות הללו נמוך מאוד בישראל.
בזכות השיעור הנמוך הזה הסיכוי של ילדים לא מחוסנים להידבק במחלה נדירה - קטן. הבריאות שלהם מורווחת על חשבון הדקירות שלנו. התפרצויות החצבת בישראל בשנים האחרונות החלו בקהילות שבהן שיעור ההימנעות מחיסונים גבוה.
ההורים הללו מקבלים החלטה בעלת משמעות כבדה על הבריאות של אנשים אחרים. בראש ובראשונה הילדים שלהם, אבל גם על בריאות הציבור כולו. למשל, ילד שלא חוסן חולה בחצבת יכול להדביק ילד קטן מגיל שנה שהוריו מקפידים על חיסונים. הם מקבלים החלטה אבל לא נושאים בשום עול של השלכות ההחלטה שלהם.
והעניין הזה שרופאים כאילו מקבלים כסף...
סירוב לחסן הוא חלק מתרבות נגד שמבוססת על בליל של שמועות, אמונות במסווה של מדע, ופחד יחד עם אמונה חזקה ב"לי זה לא יקרה". כרופא שטיפל בתינוקות חולי שעלת, באבעבועות רוח שהרגה ילד, ובכל טוב שקיים שם בטבע אני יודע שלהורים האלו יש כוונות טובות, אבל הם מעמידים את הילדים שלהם בסכנה של סבל רב במקרה הטוב, וחולי קשה במקרה הרע.
אבעבועות שחורות חוסלה לחלוטין באמצעות חיסונים. כמעט חיסלנו את הפוליו. נכון, חיסונים הם לא פתרון קסם, קיימות בעיות רבות כמו צורך במנות דחף חוזרות כדי למנוע התפרצות של המחלה עם ירידת הזיכרון החיסוני, תופעות לוואי, ועוד חששות רבים ומוצדקים.
אנחנו, כאנשי רפואה, צריכים לספק הסברים לחששות האלה - ולהבהיר לאורך כל הדרך: הסכנה בחוסר התחסנות גבוהה יותר מזו של החיסון. חיסון, מעבר להגנה אישית, הוא חלק בסיסי מאחריות חברתית של אנשים שחיים יחד.
הקושי הגדול ביותר מבחינתי באופן אישי הוא החשד הבסיסי של אנשים רבים ברופאים. מטופלים אמרו לי בידידות רבה שהם בטוחים שהרופאים מרוויחים כסף מחברות התרופות עבור מכירת החיסונים. ואני בכלל רופא קמצן בתרופות. משתדל לפחות. אנחנו לא.
בכל מקרה, חשוב לדעת שחצבת היא אחת המחלות בהן אנו יכולים לתת את החיסון גם ביומיים הראשונים לאחר חשיפה למקרה חצבת. אם מתפרצת חצבת אפשר, רצוי וניתן להגן על אנשים שלא חוסנו באמצעות מנת חיסון. זה מעט, זה מאוחר, אבל כדאי לדעת.
ד"ר אסי סיקורל הוא מומחה ברפואת משפחה בכללית
