הטיפול התרופתי במחלות עיניים מבוסס רובו ככולו על טיפות עיניים.
לטיפות עיניים יש כמה יתרונות בהשוואה לטיפולים בכדורים או בזריקות, ובהן ספיגה טובה יותר, השפעה מקומית טובה יותר והעובדה שברוב הפעמים הטיפות משפיעות רק על העין ולא גורמות לתופעות לוואי באיברים אחרים.
עם זאת יש לדעת כי טיפות עיניים הן תרופות לכל דבר, וגם הן עלולות לגרום לתופעות לוואי משמעותיות. לכן כשמדובר בטיפות שמחייבות מרשם יש להשתמש בהן לפי הנחיות הרופא/ה המטפל/ת ולהיות במעקב מתאים (ואסור להעביר אותן ממטופל למטופל).
כשמדובר בטיפות שאינן מחייבות מרשם, יש להשתמש בהן בהתאם להסברים שמופיעים בעלון לצרכן. במקרה של ספק מומלץ להתייעץ עם רופא/ת עיניים או עם רוקח/ת.
אילו תופעות לוואי יש לטיפות העיניים?
• תגובות של רגישות־יתר (ואף של אלרגיה) לחומר השימור. מדובר בתגובות כמו אודם, יובש (בשל פגיעה בייצור הדמעות או בהרכב שלהן), טשטוש ראייה חולף (בעיקר בעקבות שימוש בג'לים או במשחות על פני שטח העין), גירוי מתמיד, כאבים, גרד, דמעות, נפיחות של העפעפיים ורגישות לאור.
• נזק ישיר שגורם חומר השימור לתאים של משטח העין (תאי הגובלט ותאי האפיתל).
• לעיתים עלולות להופיע תופעות לוואי חמורות שקשורות לפעילות התרופה. לדוגמה, מתן ממושך של טיפות סטרואידים עלול לגרום לעלייה בלחץ התוך־עיני, לגלאוקומה ולהיווצרות קטרקט - עד כדי סכנה לראייה. לכן אסור להשתמש בטיפות האלה בלי להיות במעקב רפואי מסודר אצל רופא עיניים.
• נטילה ממושכת של טיפות לכיווץ של כלי הדם בלחמית עלולה לגרום לתלות בטיפות האלה, לעין אדומה ולגירוי כרוני של העין.
למה בכלל צריך חומרים משמרים בטיפות העיניים?
קיימים סוגים שונים של חומרי שימור לטיפות העיניים. החומר הוותיק ביותר, שנמצא בטיפות רבות, הוא בנזלקוניום־כלוריד (ובקיצור: BAK).
החומרים האלה אומנם גורמים לעיתים לתופעות לוואי - הן מייד לאחר הטפטוף של הטיפות לעין והן זמן מה לאחר מכן - אבל הם ממלאים כמה תפקידים חיוניים:
• מניעת צמיחה של חיידקים בתוך בקבוקון התרופה (נוזלים הם קרקע פורייה לצמיחת חיידקים).
• הארכת חיי המדף של התרופה.
• שיפור של חדירות התרופה אל תוך העין (באמצעות חיבור כימי בין החומר המשמר לבין התאים החיצוניים של פני העין).
מי מצוי בסיכון גבוה לסבול מתופעות לוואי של טיפות עיניים?
תופעות הלוואי שכיחות יותר במטופלים שמשתמשים בטיפות עיניים מדי יום במשך תקופות ארוכות, ובהם חולים בגלאוקומה או במחלת העין היבשה. מי שסובלים מהמחלות האלה מטופלים לעיתים בכמה סוגים של טיפות עיניים.
אי־הנוחות והסבל שנובעים מתגובת העין לחומרי השימור גורמים להרבה מטופלים להפסיק להשתמש בטיפות העיניים. הפסקת הטיפול עלולה לגרום להחמרת המחלה ואפילו לפגיעה בלתי הפיכה בראייה.
נוסף על כך, כל מי שסובל ממחלה שפוגעת בשטח הפנים של העין, כמו תסמונת העין היבשה או דלקת לחמית אלרגית כרונית, יסבול מצריבה גוברת בעת טפטוף הטיפות - מה שמרתיע רבים מלהשתמש בהן.
אז מה עושים?
יש כמה פתרונות למניעה או להפחתה של תופעות הלוואי שהוזכרו:
• בשנים האחרונות נכנסו לשימוש טיפות עיניים ללא חומרי שימור כלל (בבקבוקונים חד־פעמיים או במכלים מיוחדים) וטיפות שמכילות חומרי שימור חדשים שיש להם פחות תופעות לוואי.
• בטיפות מסוימות הופחת ריכוז החומר הפעיל לרמה שמונעת חלק מהגירוי אך לא פוגעת ביעילות התרופה.
• פיתוח נוסף שמונע תופעות לוואי הוא שילוב של כמה תרופות בטיפה אחת. בכך פוחת מספר הפעמים שבהן צריך להשתמש בטיפות, וגם פוחתת כמות החומר המשמר הכוללת שאליה נחשפים המטופלים.
• מטופלים שסובלים ממחלות כרוניות יכולים להיעזר בטיפולים שמאפשרים להפחית את מספר הטיפות שדרושות ביום. כך, למשל, חולי גלאוקומה יכולים להיעזר בטיפולי לייזר להפחתת הלחץ התוך־עיני.
דוגמה נוספת: ניתן לחסום מכנית את דרכי הדמעות (שמנקזות את הדמעות החוצה, מהעין לאף) למי שסובלים מתסמונת העין היבשה.
• רופאי העיניים נוהגים לרשום למטופלים את הטיפות שידוע כי הן יותר מגרות (כמו, למשל, פילוקרפין, שהיא תרופה ותיקה מאוד לטיפול בגלאוקומה) רק לאחר שנכשל הטיפול בטיפות הפחות מגרות.
באילו מקרים יש לפנות לטיפול רפואי?
קבלת טיפות במרשם רופא מחייבת מעקב מסודר אצל רופא/ת עיניים.
מטופלים שנוטלים טיפות ללא מרשם רופא, למשל דמעות מלאכותיות, צריכים לפנות לרופא כאשר הטיפול בטיפות אינו מקל על הבעיה הרפואית או אף מחמיר אותה.
איך משתמשים בטיפות עיניים?
שימו לב: לפני כל שימוש מומלץ לעיין בעלון לצרכן של הטיפות הספציפיות שבהן אתם משתמשים.
1. אם מרכיבים עדשות מגע רכות, יש להסירן לפני הזלפת הטיפה ולהחזירן לכל המוקדם 15 דקות לאחר ההזלפה.
2. לפני ההזלפה לעין יש לרחוץ את הידיים.
3. כשפותחים את מכסה הבקבוקון יש להימנע מלגעת בראש הבקבוקון.
4. יש להטות את הראש לאחור ולהסתכל לכיוון התקרה.
5. יש למשוך בעדינות את העפעף התחתון כלפי מטה כדי ליצור מעין כיס.
6. מזליפים טיפה אחת לעין ולאחר מכן עוצמים אותה למשך 30 שניות.
7. מייד לאחר ההזלפה יש ללחוץ באמצעות האצבע על הפינה הפנימית של העין למשך 1 עד 2 דקות. הפעולה הזאת מפחיתה את ספיגת התרופה למחזור הדם ומפחיתה את תופעות הלוואי.
8. אם זלגו טיפות על העור מסביב לעין או על הפנים, יש לנגב אותן.
9. לאחר השימוש יש לסגור היטב את הבקבוקון ולהחזירו לאריזה המקורית.
10. יש לשטוף את הידיים לאחר השימוש.
11. אם צריך להזליף טיפות עיניים נוספות, יש להמתין 5 דקות בין הזלפה להזלפה.
פרופ' יואב נחום הוא מנהל שירות פני שטח העין וסגן מנהלת מערך העיניים במרכז הרפואי רבין מקבוצת כללית
