איבוד ראייה פתאומי בעין אחת או בשתיהן הוא אירוע חריג, ואחת הסיבות להופעתו היא אוטם של ראש עצב הראייה (באנגלית: AION ובקיצור: Anterior
Ischemic Optic Neuropathy). המחלה נפוצה בעיקר בגיל הביניים ובקרב קשישים והיא נחלקת לשני סוגים, השונים זה מזה בהסתמנות הקלינית ובמנגנון של היווצרות המחלה.
• הצורה החמורה יותר של המחלה נובעת מדלקת אוטואימונית של כלי דם והיא נקראת Arteritic Aion. המחלה הזאת פוגעת בדרך כלל בחולים מגיל 55 ויותר והיא נפוצה יותר בקרב נשים.
הדלקת פוגעת בכלי דם בכל הגוף, כולל בכלי הדם המספקים דם לרשתית ולעצב הראייה. החולה מרגיש בירידה חריפה (כלומר מהירה) וקשה בראייה, עד אבודן מלא של הראייה. לעיתים עלול אובדן הראייה להיות מלווה בכאבי ראש או בכאבים סביב העין.
• הצורה השכיחה יותר נקראת Non Arteritic Aion. בצורתה זו המחלה אינה קשורה למחלה דלקתית של כל הגוף (מחלה סיסטמית).
המחלה הזאת שכיחה בעיקר בקרב מבוגרים, אך יכולה להופיע אצל אנשים בוגרים בכל גיל. המחלה פוגעת בגברים ובנשים באופן די שווה וגורמת לרוב לירידה קלה יותר בראייה לעומת Arteritic Aion.
מה מרגישים כשיש אוטם של ראש עצב הראייה?
התלונה הבולטת ביותר היא ירידה חדה בראייה, לרוב בעין אחת, עם או בלי כאבי ראש בצד של העין שנפגעה. ניתן לחוש גם בנזק בשדה הראייה של העין הפגועה. הנזק השכיח ביותר הוא חסר של מחצית שדה הראייה התחתון.
מה רואה הרופא?
בבדיקת העיניים מזהה הרופא הפרעה בתפקוד של עצב הראייה - הפרעה שמתבטאת בירידה בחדות הראייה, בהפרעה בראיית צבעים, בתגובת האישונים לאור ובשדה הראייה. בבדיקת העין לאחר הרחבת האישון רואים בצקת בעצב הראייה עם דימומים סביבו.
מהם הגורמים להופעת המחלה?
המחלה נגרמת עקב הפרעה פתאומית בזרימת הדם לחלק הקדמי ביותר של עצב הראייה, שהוא ראש עצב הראייה. בצורה הדלקתית, הוכח בוודאות קיומם של קרישים ו/או של תסחיפים בעורקים המובילים דם לחלק הקדמי של עצב הראייה (העורקים הציליאריים).
95% מהמקרים של אוטם בעצב הראייה נגרמים מהצורה הלא דלקתית של AION. מנגנון ההיווצרות וההופעה של האוטם בצורה הלא דלקתית (Non Arteritic AION) פחות ברור, ולא נמצאה הוכחה ישירה לקיום קרישים או תסחיפים בעורקים שמזינים את ראש עצב הראייה.
התיאוריה המקובלת היא שהאוטם במקרים האלה נובע מירידה פתאומית וזמנית בזרימת הדם לראש העצב, ללא חסימה ממשית של העורקים האלה.
ירידה כזאת בזרימת הדם לראש העצב יכולה להיגרם מירידה חדה בלחץ הדם, כפי שקורה כשהגוף במצב של הלם; מעלייה חדה בלחץ התוך־עיני או משילוב של השניים. כדי שירידה זמנית בלחץ הדם תגרום נזק בעצב הראייה צריך כנראה יותר מגורם אחד ולכן משערים שהמחלה הלא דלקתית נובעת מכמה גורמים.
ממחקרים שונים עולה כי ישנה שכיחות־יתר של סוכרת, של יתר לחץ דם ושל רמות גבוהות של שומנים בדם בקרב אנשים שלקו במחלה בצורתה הלא דלקתית (Non Arteritic AION). החוקרים גם מצאו קשר בין הופעת המחלה לבין עישון ומחלות של כלי הדם.
עם זאת, לא ברור לגמרי הקשר הנסיבתי בין המחלות האלה לבין התפתחות של Non Arteritic AION. גם לא נמצא קשר בין התפתחות המחלה לבין נטייה גנטית או נרכשת לקרישיות־יתר של הדם.
המחלה נדירה לפני גיל 50 שנים ושכיחה יותר באופן משמעותי אצל אנשים שיש להם עצב ראייה קטן, שבו קיימת צפיפות גבוהה של סיבים.
נמצא גם קשר אפשרי בין הופעת המחלה לבין נטילת תרופות לשיפור התפקוד המיני (כמו ויאגרה, סיאליס ולוויטרה) ותרופות הניתנות לחולי לב כמו אמיודרון.
איך מטפלים באוטם של ראש עצב הראייה?
למרבה הצער, למרות אינספור מחקרים על תרופות שונות, עדיין אין
טיפול מוכח להשבת הראייה שנפגעה.
אם המחלה הופיעה בצורתה הדלקתית, הפחות שכיחה, יש לטפל מהר ככל האפשר בסטרואידים במינון גבוה, בעיקר כדי למנוע הישנות המחלה בעין האחרת. לשם כך יש לברר אם יש סימנים נוספים של דלקת בכלי הדם כמו חום נמוך, אנמיה, כאבי מפרקים, כאבי ראש וצוואר, כאבים בזמן לעיסה וירידה במשקל.
בצורתה זו של המחלה שכיחים מאוד גם התקפים קצרים של ירידה זמנית בראייה כמה ימים לפני הירידה הקבועה בראייה.
כאשר הרופא חושד שהמחלה נובעת מדלקת, הוא ייתן הפניה לבדיקות דם כדי לברר מדדים שונים הקשורים לדלקת כמו שקיעת דם, CRP וספירת דם.
האבחנה הסופית נעשית בביופסיה של עורק הרקה. הביופסיה נעשית בניתוח בהרדמה מקומית, ובמהלכה לוקחים לבדיקה במיקרוסקופ במעבדה חלק קטן מהעורק הרקתי. אם התשובה חיובית, החולה יטופל בתרופות נוגדות דלקת (כמו סטרואידים) במשך זמן רב.
בצורתה הלא דלקתית של המחלה הסיבה לאוטם אינה מוגדרת, ולפיכך אין גם טיפול ספציפי יעיל. יש הטוענים שמהם עולה שמתן אספירין במינונים שונים מקטין את הסיכון לפגיעה בעין האחרת, אך ממחקרים אחרים עולה שאין בכך שום תועלת.
לכן, מאחר שמדובר במחלה שיש לה גורמי סיכון מרובים, חשוב לעשות כל מאמץ כדי לגלות כל גורם סיכון אפשרי כמו סוכרת, לחץ דם גבוה ורמות גבוהות של שומנים בדם (היפרליפידמיה) - ולטפל בגורמים האלה.
כמו כן ראוי לברר אם החולה נוטל תרופות סיסטמיות או מקומיות שעלולות לגרום לירידה קבועה בזרימת הדם ולשקול את החלפתן או את שינוי שעות נטילתן.
בכל מקרה של איבוד ראייה פתאומי יש לפנות בדחיפות לבדיקה אצל רופא עיניים. הבדיקה תאפשר אבחנה של הגורם לבעיה ומתן טיפול מתאים.
פרופ' חנה לייבה היא המנהלת לשעבר של מערך העיניים במרכז הרפואי קפלן, מקבוצת כללית
ד"ר עומר ביאלר הוא רופא בכיר בשירות הנוירואופתלמולוגיה במערך בעיניים של המרכז הרפואי רבין, מקבוצת כללית
