עברתם בירור פוריות ובדיקות שונות, ואתם עומדים להתחיל טיפולי פוריות. אתם ודאי נרגשים, מלאי ציפייה ואולי גם מפוחדים. ידע הוא כוח, אז אספנו בעבורכם את המידע השלם על השלבים השונים של טיפולי הפוריות.
תרופות: לטרוזול ואיקקלומין
התרופות לטרוזול ואיקקלומין (קלומיפן) משמשות להשראת ביוץ בנשים עם אל־ביוץ על רקע תסמונת השחלות הפוליציסטיות ובנשים מבייצות שלהן אי־פוריות בלתי מוסברת, או כאשר קיימת ירידה קלה בספירת הזרע.
לתרופות לטרוזול ואיקקלומין מנגנון פעולה שונה, אך שתיהן מיועדות להשראת ביוץ. התרופות ניתנות בטבליות לבליעה למשך 5 ימים.
יש לציין שבספרות דוּוח שללטרוזול יש יתרון על פני איקקלומין בהשגת לידות של תינוקות חיים. ללטרוזול יש גם פחות תופעות לוואי וסיכון מופחת לקבלת היריון מרובה עוברים.
אולטרסאונד
במהלך כל טיפולי הפוריות נעשה שימוש באולטרסאונד כדי לעקוב אחר המספר והגודל של הזקיקים שמתפתחים בשחלות ואחר העובי של רירית הרחם.
כאשר הזקיקים מפותחים (בקוטר של 17 עד 21 מילימטר), עשוי הרופא להמליץ על זריקה לתזמון הביוץ כדי לסנכרן בצורה מיטבית את המפגש של הזרע עם הביצית (ביחסי מין או בהזרעה).
מכיוון שידוע כי הביוץ מתרחש 36 עד 38 שעות לאחר מתן הזריקה, ואורך חיי הזרע בחצוצרות עומד על 48 שעות לפחות, מקובל לתזמן את יחסי המין או ההזרעה בין מתן הזריקה ל־36 שעות אחריה.
הזרעה תוך רחמית
לא כל טיפול פוריות דורש הזרעה. ההזרעה מומלצת לזוגות שבהם קיים גם מרכיב של ספירת זרע נמוכה או קושי בתזמון יחסי מין ובמקרים של אי־פריון לא מוסבר (כלומר, למרות ספירת זרע לכאורה תקינה).
איך נעשית הזרעה?
בן הזוג מביא את מנת הזרע למעבדה בעצמו ועובר תהליך של זיהוי. אחרי שטיפה אוספים את תאי הזרע שיכולת התנועה שלהם היא הטובה ביותר. הרופא מזריק את התאים האלה ישירות לרחם באמצעות צינורית דקה וגמישה.
ההזרעה נעשית ללא דקירה, אלא במעבר דרך תעלת צוואר הרחם. אי־הנוחות אינה שונה מבדיקה גינקולוגית רגילה.
חשוב להבהיר: אין כזה דבר "השבחה של הזרע". לא ניתן להשביח זרע, אלא רק לברור את הזרעונים בעלי הסיכויים הטובים יותר להפרות.
האם יש סיכון להיריון מרובה עוברים?
טיפולי פוריות מעלים את הסיכון להיריון מרובה עוברים. בקלומיפן הסיכון אינו גבוה ועומד על 5% עד 8%. הסיכון נמוך עוד יותר כשהטיפול ניתן בלטרוזול. אין עלייה בשיעור ההפלות.
זריקות הורמונים: FSH הורמון מגרה זקיקים
זריקות FSH מעודדות צמיחה של זקיקים בשחלות והבשלה של ביציות. לזריקות האלה יש פוטנציאל לגירוי שחלתי משמעותי יותר מאשר לתרופות שניתנות דרך הפה.
זריקות משמשות להשראת ביוץ בנשים עם אל־ביוץ על רקע תסמונת השחלות הפוליציסטיות שלא הגיבו לתרופות או לא הרו בטיפולים האלה. כמו כן משמשות הזריקות להשראת ביוץ בנשים עם הפרעות ביוץ שהמקור שלהן הוא יותרת המוח, בנשים מבייצות שלהן אי־פוריות בלתי מוסברת ובמקרים שבהם קיימת ירידה קלה בספירת הזרע.
קיימים כמה סוגים של תכשירים כאלה: סוג אחד מופק באמצעות זיקוק של החומר משתן של נשים לאחר גיל המעבר, והסוג האחר מיוצר בשיטות של הנדסה גנטית. בשתי השיטות החומר יעיל רק בהזרקה.
את הזריקות אפשר ורצוי להזריק באופן עצמאי. הדרכה ניתן לקבל מאחיות במרכז לבריאות האישה.
.jpg) את הזריקות רצוי להזריק באופן עצמאי
|
מעקב אחר התפתחות הזקיקים בשחלה ואחר עובי רירית הרחם נעשה באמצעות אולטרסאונד (כמפורט בסעיף הקודם). נוסף על כך נעשות בדיקות דם למעקב אחר עליית רמת האסטרוגן בדם. המעקב חשוב כדי לבחון את התגובה של כל אישה לטיפול ובהתאם לכך לתכנן את המשך הטיפול.
כשהזקיקים מגיעים לגודל הרצוי, ניתנת זריקה לסנכרון הביוץ והוראה לקיים יחסי מין מתוזמנים או הזרעה תוך־רחמית בין מתן הזריקה ל־36 שעות אחריה.
כאמור, ההזרעה מומלצת לזוגות שבהם קיימים גם מרכיב של ספירת זרע נמוכה או קושי בתזמון יחסי מין וכן במקרים של אי־פריון לא מוסבר (למרות ספירת זרע לכאורה תקינה).
מהו הסיכון להיריון מרובה עוברים?
קיימת שונות רבה בשיעור ההריונות מרובי העוברים בעקבות מתן זריקות הורמונליות. השונות הזאת נובעת מכך שהטיפול ניתן לקבוצות גיל שונות, מסיבות שונות, ותגובת השחלות משתנה מאישה לאישה. הטווח המדוּוח הוא 15% עד 30%.
קיים גבול בטיחות לטיפול הזה של עד 3 זקיקים בקוטר של 15 מילימטרים ויותר. אם עוברים אותו, נהוג לבטל את הטיפול (ולהימנע מיחסי מין) או להמירו באופן מיידי בהפריה חוץ־גופית דחופה.
מהן תופעת הלוואי של זריקות FSH?
טיפולי פוריות שמשלבים זריקות FSH מעלים את הסיכון לגירוי־יתר של השחלות. במקרים הקלים מתבטא גירוי־יתר בנפיחות של הבטן, בצבירה של נוזלים ובמעט כאבי בטן. במקרים קשים יותר יש כאבי בטן חזקים, נפיחות רבה של הבטן, קושי בנשימה, מתן שתן מועט, הרגשה כללית רעה, בחילות והקאות.
בהופעת כל אחד מהסימנים האלה יש לפנות לרופא המטפל או לבדיקה בחדר מיון גינקולוגי. ברוב המקרים האישה תידרש להיות במעקב בלבד, אך בחלק מהמקרים יידרש אשפוז.
IVF: הפריה חוץ גופית
הפריה חוץ־גופית מתאימה לזוגות שעברו טיפולי פוריות קודמים ללא הצלחה; לזוגות שבהם אובחן אצל האישה אי־פריון על רקע חסימת חצוצרות; לזוגות שבהם נמצאה ספירת זרע נמוכה מכדי לאפשר סיכוי סביר להיריון באמצעות טיפולים שכוללים הזרעה.
מערכת הבריאות בישראל רואה גם בגיל מרכיב קריטי בסיכויי ההצלחה של טיפולי פריון ומאפשרת לנשים בנות 39 שנים ויותר לפנות ישירות למסלול ה־IVF.
איך נעשה הטיפול?
מטרת הטיפול היא לשאוב ביציות בשלות מבת הזוג, ואלה יופרו באמצעות זרע מבן הזוג או מתורם. לאחר מכן מגדלים את העוברים במעבדה ומעבירים אותם לרחם. במקרים נדירים, שבהם אין תאי זרע בזרמה, ניתן לנסות לקבל זרע מהאשך או מיותרת האשך באמצעות פעולות ניתוחיות.
מאחר שלא כל ביצית שנשאבת עוברת הפריה, הרי גם בתהליך של הפריה חוץ־גופית חשוב להגביר את גיוס הזקיקים בשחלה ולנסות לקבל מספר רב יחסית של ביציות.
עוברים עודפים שלא מועברים לרחם, ואיכותם ראויה, נכנסים להקפאה ויוכלו לשמש לטיפולים עתידיים. שיטת ההקפאה הנהוגה היום אינה פוגעת בסיכוי להרות, ולכן נהוג ברוב המקרים להעביר לרחם רק עובר אחד.
האם האישה מקבלת גם טיפול תרופתי?
כדי לשלוט באופן מלא במערכת ההורמונלית של האישה ולמנוע ביוץ מוקדם ימליצו הרופאים - נוסף על טיפול להגברת הביוץ - גם על תרופה נוספת שמטרתה לדכא את הביוץ באופן זמני.
איך נעשית שאיבת הביציות?
שאיבת ביציות נעשית בדרך כלל בהרדמה כללית, אך ניתן לעשות אותה גם בהרדמה מקומית או ללא הרדמה כלל.
השאיבה נעשית בהנחיית אולטרסאונד בגישה נרתיקית. בזמן השאיבה דוקרים את השחלות ושואבים מתוכן את נוזל הזקיקים עם הביציות שבתוכם.
איך נעשית ההפריה?
לאחר קבלת הזרע מבן הזוג והביציות מבת הזוג מחליט הצוות של מעבדת ה־IVF (אמבריולוגים), בעצה אחת עם הרופא, כיצד להפרות את הביציות.
בהפריה רגילה מדגירים כל ביצית עם כמה עשרות אלפי תאי זרע, מניחים אותם יחד באינקובטור וממתינים להפריה. בשיטה אחרת מזריקים תא זרע אחד ישירות לכל ביצית.
יום לאחר מכן בודקים אם התרחשה הפריה ומפרידים בין הביציות המופרות לבין אלה שלא הופרו. בהמשך בודקים אם התפתח עובר.
הפריה של ביציות במהלך טיפול IVF
לרוב מחזירים עוברים בני 5 ימים, אך ההחלטה על המתנה ליום ה־5 לעומת החזרת עוברים בני יומיים או שלושה ימים אינה אוטומטית אלא מורכבת ומביאה בחשבון משתנים רבים.
גם מספר העוברים שמוחזרים הוא פונקציה של משתנים רבים, ובהם גיל האישה, מספר הטיפולים הקודמים ואיכות הזרע.
כיום המגמה בעולם היא להחזיר עובר יחיד כדי למנוע את התחלואה שכרוכה בהריונות מרובי עוברים. נוסף על העובר שמוחזר לרחם יש במקרים רבים עוד עוברים. העוברים האלה מוקפאים, וניתן - בעתיד הקרוב או הרחוק - להפשירם ולהחזרים לרחם.
סיכויי ההצלחה של החזרת עוברים מופשרים דומים מאוד לסיכויי ההצלחה של עוברים טריים.
האם הטיפול כרוך בסיכונים?
נוסף על סיכוני ההרדמה עלולים להופיע בהפריה חוץ־גופית כמה סיבוכים נדירים: גירוי־יתר של השחלות, זיהום או דימום במקום הדקירה והיריון מרובה עוברים.
האם מדובר בהיריון רגיל?
לאחר החזרת העוברים צפוי הרופא להמליץ על טיפול תומך בהיריון. הוכח שטיפול כזה - שמבוסס בעיקר על מתן פרוגסטרון - מעלה את סיכויי ההיריון במקרה של הפריה חוץ־גופית. הפרוגסטרון ניתן בדרך כלל בטבליות שמוחדרות לנרתיק. לעיתים הוא ניתן בהזרקה.
במקרה של היריון עם עובר יחיד אין בדרך כלל הבדל בין היריון שהושג באמצעות טיפולי פוריות לבין היריון רגיל.
עם זאת, הנושא הזה שנוי במחלוקת, וקיימים דיווחים על עלייה במומים במקרים שבהם נדרשה הזרקה של זרע (ככל הנראה על רקע של בעיית פריון חמורה). כמו כן התקבלו דיווחים על עלייה קלה בסיבוכים מסוימים של ההיריון בעקבות הזרקת זרע.
