סימנים ללידה: מתי לצאת לחדר לידה?

​​​"מהם הסימנים ללידה מתקרבת?" "איך אדע מתי ללכת לחדר לידה?" "איך אדע לזהות צירים?" אלה הן שאלות שרופאי נשים ורופאות נשים התרגלו לשמוע באופן כמעט קבוע.

נשים רבות, במיוחד במהלך ההיריון הראשון, פוחדות לאחר לחדר הלידה מחשש שהלידה תתרחש בבית או בדרך לבית החולים, או שהן לא יספיקו לקבל אפידורל. כתוצאה מכך לא פעם ולא פעמיים הן ממהרות להגיע למיון יולדות בגלל אזעקות שווא.

אז מתי להורות לבן הזוג או לבת הזוג לקחת אותך לחדר הלידה?

• כאשר קיימים צירים סדירים.

• בכל מקרה של דימום, של ירידת מים או של ירידה בתחושה בתנועות העובר.

מהו ההבדל בין צירים רגילים לצירים מדומים?

צירים שאינם מובילים ללידה נקראים "ברקסטון היקס" או צירים מדומים. אלה צירים לא סדירים, לא תכופים ולא כואבים כל כך, שלא מתגברים ככל שחולף הזמן. לעיתים הם גם חולפים. צירים אמיתיים גורמים לכאבים חזקים, וקשה להתעלם מהם או לטעות בהם. העוצמה והתדירות שלהם מתגברות עם הזמן.

בכל זאת, איך נדע שהצירים אמיתיים?

כשמתמלאים שני התנאים הבאים לאורך זמן, סביר להניח שמדובר בצירים אמיתיים, ויש להגיע לחדר לידה:

• הצירים סדירים בתדירות של חמש דקות או יותר.

• כל ציר נמשך יותר מ־45 שניות.

טיפ נוסף: הכאב הנגרם מצירים מדומים מופיע בדרך כלל בבטן התחתונה ובמפשעות, ואילו הכאב של צירים אמיתיים מופיע בצורת חגורה מכיוון הגב אל הבטן התחתונה.

ואם אני עדיין לא בטוחה?

אם את מתלבטת באיזה סוג של צירים מדובר, אל תהססי לפנות לרופא/ה שלך או לחדר הלידה לבדיקה כדי להסיר את הספקות.

אין כל סיבה למהר לחדר הלידה מייד כשתחושי בציר הראשון או השני. תהליך הלידה, בעיקר בלידה ראשונה, הוא בדרך כלל ממושך, והסיכוי שתלדי בבית כבר עם הצירים הראשונים הוא קטן ביותר.

להגיע למיון יולדות אם יש ירידת מים, אבל אין צירים?

לעיתים הסימן הראשון לתחילתו של תהליך הלידה הוא פקיעה של קרומי העובר וזרימת מי השפיר החוצה, לאו דווקא עם צירים או עם כאבים.

לא תמיד ירידת המים ברורה, ולעיתים היא יכולה להתבטא רק בטפטוף קל. בכל מקרה של ירידת מים יש לפנות למיון יולדות בהקדם, וזאת כדי לוודא שהכול בסדר - כלומר שאין זיהום, שהעובר נמצא במצג ראש ושאין צניחה של חבל הטבור.

בדרך כלל מופיעים צירים בתוך כמה שעות לאחר ירידת המים, ואם לא - מזורזת הלידה בחדר הלידה.

גם הפרשה דמית יכולה להעיד על לידה מתקרבת?

לפני הופעת הצירים יכולה להופיע הפרשה דמית קלה בצבע ורוד כהה או בצבע אדום בהיר. ההפרשה הזאת מופיעה לרוב בכמות מועטה, והיא סימן ליציאת הפקק הרירי הנמצא בצוואר הרחם.

הפקק הרירי נפלט כאשר צוואר הרחם מתחיל להיפתח. בדרך כלל הפרשת הפקק הרירי מתרחשת עם תחילת הלידה, אך לעיתים הפקק נפלט ללא צירים, והלידה יכולה להתרחש גם כמה ימים (ואפילו כמה שבועות) מאוחר יותר.

דימום נרתיקי כבד יותר הוא חריג, ויכול להופיע כאשר השליה נמוכה ומכסה את צוואר הרחם או כאשר מתרחשת היפרדות שליה. לכן אם מופיעה הפרשה דמית בכמות גדולה או אם ההפרשה הדמית מלוּוה בקרישי דם, יש לפנות מייד לחדר הלידה.

הגעתי לשבוע ה־40 ועדיין אין סימן שאני צריכה ללדת. מה לעשות?

גם אם הגעת לתאריך הלידה המשוער (40 שבועות מלאים), אבל עדיין לא הופיעו צירים או סימנים ראשונים המעידים על תחילת לידה, אין לך כל סיבה לדאגה. למעשה רק נשים מעטות יולדות בתאריך הלידה המשוער, שהוא למעשה הממוצע של אורך ההיריון.

היריון הנמשך מעבר לשבוע ה־40 הוא דבר שכיח, וגם היריון שנמשך מעבר ל־41 שבועות אינו אירוע נדיר ומתרחש בכ־10% מההריונות.

עם זאת, עם ההגעה לשבוע ה־40 יש צורך להתחיל במעקב תכוף יותר אחר חיוניות העובר (באמצעות מוניטור ובאמצעות מעקב אולטרסאונד - בעיקר אחר כמות מי השפיר). כמו כן יש לבדוק את התנאים של צוואר הרחם. 

בהתאם לממצאים יוחלט אם להמשיך רק במעקב או להמליץ על השראת לידה (זירוז לידה).

כדאי לעשות זירוז?

אין כל הכרח לעשות זירוז לידה כל עוד האם בריאה, והעובר במצב טוב, אבל בשבוע ה־40 חשוב לפנות לרופא/ה המטפל/ת לצורך בדיקה וניטור של העובר.

אם צוואר הרחם סגור והניטור תקין ללא צירים סדירים, ניתן להמתין עוד כשבוע לפני בדיקה חוזרת. המעקב נעשה בדרך כלל עד לשבועות 42-41, בכפוף להיסטוריה הרפואית והמיילדותית של האישה ההרה ובכפוף לתנאים של צוואר הרחם, וכולל מעקב יומי אחר תנועות העובר. החל מהשבוע ה־41 מנטרים את העובר ועושים אולטרסאונד פעמיים בשבוע כדי להעריך את הכמות של מי השפיר.

אם הלידה לא התפתחה באופן טבעי עד אז, מקובל ברוב המרכזים הרפואיים לזרז את הלידה בין השבוע ה־41 לשבוע ה־42 (בהרבה מרכזים רפואיים בארץ נהוג להציע השראת לידה לאחר 41 שבועות מלאים של היריון, ולא מומלץ להמשיך את ההיריון מעבר לשבוע ה־42). 

הסיבה קשורה לעלייה בשיעור הסיבוכים בשלבי ההיריון המתקדמים האלה - עלייה הנובעת מהזדקנות השליה. מדובר בסיבוכים כמו מים מקוניאליים וירידה בכמות מי השפיר. אלה עלולים להתרחש כתוצאה מניטור עוברי מועט מדי.

מהם מים מקוניאליים? 

בין אם פקעו הקרומים באופן טבעי ובין אם פקעו אותם רופא או רופאה במהלך הלידה, חשוב לשים לב לצבע של מי השפיר. צבעו של נוזל מי השפיר הוא בדרך כלל לבן או שקוף. כאשר מופיע במי השפיר גוון ירקרק או חום כהה, אלה הם מים מקוניאליים.

המקוניום מיוצר במעי העובר ומופרש בצואת התינוק בימים הראשונים לחייו. לעיתים מפריש העובר את המקוניום כשהוא עדיין ברחם, ואז הוא צובע את מי השפיר בצבע ירוק־חום.

כאשר יש מעט מקוניום, אין סיבה לדאגה. כאשר הכמות גדולה יותר, יש צורך במעקב קפדני יותר אחרי העובר בזמן הלידה.

כיוון שהעובר עלול לשאוף מקוניום לריאותיו בעודו ברחם, ומאחר שמצב כזה עלול לפגוע בריאות, הרי בכל לידה שבה נצפים מים מקוניאליים מוזמן רופא ילדים אחרי הלידה ומנקה את המקוניום מדרכי הנשימה של היילוד כדי למנוע שאיפה שלהם עמוק לתוך הריאות שלו.

פרופ' אדי ויסבוך הוא מנהל היחידה לרפואת האם והעובר ומנהל מחלקות היולדות במרכז הרפואי קפלן, מקבוצת כללית