הצטננות ונזלת בתינוקות ובילדים

​מהי הצטננות ומהם התסמינים שלה?

הצטננות (או התקררות, באנגלית: Common Cold) היא מחלה המתבטאת בדלקת של הלוע העליון ושל האף. המחלה נפוצה בעיקר בעונת חורף, אך לא רק בה. המחלה היא כמעט תמיד נגיפית (ויראלית): קיימים יותר מ־200 זנים שונים של נגיפים שיכולים לגרום להצטננות.

במרבית המקרים, אדם שלוקה בהצטננות נחשף לנגיף שאליו מעולם לא נחשף קודם לכן, שכן הוא לרוב מתחסן מפני הזנים שאליהם נחשף בעבר. זוהי הסיבה לכך שבכל עונה יכולים להיות כמה אירועי מחלה (בממוצע: 8 הידבקויות בשנה עד גיל שנתיים ובין 3 ל־8 הידבקויות בכל שנה לאחר מכן).

קיימים כמה סימנים עיקריים המעידים על הצטננות: התעטשויות, נזלת, גודש באף, שיעול, גרון צורב, כואב או מלא ליחה, כאב ראש, עייפות, צמרמורות. לרוב מדובר במצב פשוט יחסית הנמשך עד כשבוע, אם כי השיעול, למשל, יכול להימשך זמן רב יותר.

ילדים נדבקים לרוב מילדים אחרים, והסיכון לכך גדֵל ככל שהצפיפות בגנים ובכיתות עולה, שכן צפיפות רבה יותר משמעותה היא יותר מגעים בין הילדים. לכן כאשר מופיע זן חדש של נגיף צינון, הוא מתפשט במהירות בין הילדים.

הנגיף נמצא בכמויות גדולות בהפרשות האף, ולכן הימצאות בקרבת חולה שמתעטש, משתעל, ומקנח את האף מגבירה את הסיכון להידבקות, במיוחד אם אותו חולה אינו מקפיד לרחוץ ידיים לעיתים קרובות.

גם ההורים נדבקים, כמובן, מילדיהם, אך הם חולים הרבה פחות, משום שישנה סבירות גבוהה שבעבר כבר נחשפו לזן הנגיף ילדיהים או לזנים דומים.

מהי נזלת?

נזלת (באנגלית: Rhinitis) היא הפרשה מוגברת של נוזל או של ריר מרירית האף. זהו בעצם מנגנון הגנה ש"מדביק" אליו מזהמים, לכלוך וכדומה וגורם להפרשתם החוצה.

הנזלת יכולה להיות מופרשת החוצה דרך הנחיריים או לזלוג על הדופן האחורית של הלוע לבית הבליעה ("נזלת אחורית", Post-Nasal drip). לעיתים הנזלת סמיכה מאוד, ואז התחושה היא של אף אטום.

נזלת היא תופעה נפוצה מאוד, שיש לה כמה גורמים אפשריים המפורטים בהמשך. לא אחת קורה שכמה גורמי נזלת חוברים יחד באירוע נזלת אחד.

תסמיני הנזלת עשויים לסייע באבחון הסיבה להיווצרותה. למשל, אם לנזלת מתלווים חום ושיעול, מדובר, קרוב לוודאי, בהצטננות נגיפית, ואם לנזלת מתלוות פריחה ודמעת, מדובר, קרוב לוודאי, בהצטננות שנובעת מאלרגיה.

ממה נגרמת נזלת?

אלה הם הגורמים האפשריים לנזלת:

• זיהומים נגיפיים או חיידקיים. אלה הם הגורמים הנפוצים ביותר לנזלת.

• גורמים אלרגניים (גורמים מעוררי אלרגיה כמו קרדית האבק, פרוות של בעלי חיים ואבקני צמחים).

• גורמים כימיים (כמו עשן ואדים של חומרים מגרים).

• הימצאות גוף זר באף.

• נזלת וזומוטורית שמופיעה לאחר חשיפה לגירויים סביבתיים כמו אוויר יבש, מאכלים חריפים וקור.

• מחלות כרוניות שונות.

• נזלת אטרופית - נזלת שמופיעה לאחר שימוש מופרז בטיפות אף, לאחר ניתוחי אף, בעקבות שימוש בסמים נשאפים (הסנפה) או כתוצאה משינויים ניווניים בריריות האף בגיל מבוגר.

• שינויים הורמונליים כמו היריון ופגיעה בפעילות של בלוטת התריס.

• תופעת לוואי של תרופות שונות כמו גלולות למניעת היריון, נוגדי לחץ הדם, תרופות לטיפול בהפרעות זקפה.

מהי המשמעות של צבע הנזלת?

• הנוזל המקורי שמופרש מרירית האף הוא חסר צבע.

• נזלת הופכת להיות צהובה לאחר שמתווספים אליה מרכיבים שונים של מערכת החיסון.

• נזלת הופכת להיות ירוקה בגלל תוצרי פירוק של מזהמים, לאו דווקא חיידקים. לכן נזלת ירוקה אין משמעותה שיש בהכרח צורך בטיפול אנטיביוטי.

• נזלת ורודה או אדומה מעידה על דימום, לרוב מהאף עצמו. רוב הסיכויים שמדובר בדימום מקומי שאינו מצביע על בעיה דחופה, אך ליתר ביטחון אפשר לפנות לרופא לבדיקה כדי לשלול ליקוי בקרישת הדם (למשל עקב מספר טסיות נמוך או עקב נטילת תרופות מדללות דם).

• נזלת חומה מעידה על דימום ישן יחסית שנקרש.

איך מאבחנים את הגורם לנזלת?

כאמור, תסמינים מסוימים שמתלווים לנזלת עשויים לסייע באבחון הסיבה לנזלת. במקרים חמורים יש צורך בבדיקת רופא. לרוב אין צורך בבדיקות מעבר לכך.

אם הרופא מתקשה להגיע לאבחנה ברורה, ניתן לעיתים להיעזר בבדיקות נוספות:

• רינוסקופיה באמצעות אנדוסקופ - בדיקה של חלל האף בעזרת אנדוסקופ (סיב אופטי דקיק).

• בדיקה במרפאה לאלרגיה - אם קיים חשד שהנבדק סובל מנזלת אלרגית.

• בדיקת CT של האף ושל מערות הפנים - אם יש חשד לאדנואידים באף או לסינוסיטיס כרונית.

מה ההבדל בין נזלת בתינוקות לנזלת במבוגרים?

ההבדל העיקרי בין תינוקות למבוגרים הוא שבגילים צעירים מאוד הנשימה נעשית בעיקר דרך האף. לכן נזלת מקשה על תינוקות ועל פעוטות הרבה יותר מאשר על מבוגרים שנושמים בעיקר דרך הפה.

חשש מיוחד הוא שהתינוק יתקשה - בגלל האף שסתום בנזלת - לווסת בין נשימה דרך הפה לבין הנקה או אכילה מבקבוק. לכן יש חשש שהתינוק יפחית מאוד את הצריכה של מזון ובעיקר של נוזלים, ותיווצר סכנת התייבשות. 

איך מטפלים בנזלת בתינוקות ובילדים?

לרוב אין צורך בטיפול כלשהו, שכן התסמינים המשמעותיים חולפים לרוב בתוך כמה ימים. עם זאת, ניתן להיעזר בטיפול סימפטומטי (טיפול שמקל על התסמינים).

הטיפול הסימפטומטי משתנה בהתאם לגיל המטופל. למשל, עד גיל חצי שנה ניתן לטפל בנזלת באמצעות מי מלח בלבד. לאחר הגיל הזה ניתן להתחיל להציע טיפולים תרופתיים שונים.

יש להדגיש שטיפול אנטיביוטי לרוב אינו נדרש שכן בדרך כלל אין בו תועלת כשמדובר בנזלת. כפי שכבר צוין, המחלה היא כמעט תמיד נגיפית, ואנטיביוטיקה אינה משפיעה על נגיפים.

הטיפולים הסימפטומטיים כוללים שימוש בתרסיס או בשטיפות של מי מלח, לקיחת תרופות נוגדות גודש, שימוש בטיפות אף, בתרסיסים, בסירופ או בכדורים או שילוב של כמה סוגי תרופות שמפחיתים גודש וליחה ומדכאים (או מעודדים) שיעול.

השימוש בטיפות אף נוגדות גודש מוגבל לחמישה ימים ברצף לכל היותר, שכן שימוש מופרז עלול לגרום לפעולה ההפוכה: ליצור גודש באף ונזלת כרונית ואף לגרום לאטרופיה של הרירית (הידלדלות של רקמת הרירית).

נוגדי גודש בכדורים או בסירופ (כמו סינופד) אומנם בטוחים יותר לשימוש ממושך, אך עלולים לגרום לתופעות לוואי שונות, ולכן יש אוכלוסיות שמומלץ להן שלא לצרוך את התרופות האלה.

בנזלת אלרגית מטפלים באמצעות תרסיסי אף שמכילים סטרואידים במינון נמוך מאוד ובאמצעות תרופות אנטי־היסטמיניות.

יש לציין ששום טיפול מהטיפולים האלה אינו מקצר את משך המחלה או מונע סיבוכים. השיפור שעשוי להתקבל הוא סימפטומטי בלבד.

האם קיים טיפול שאינו תרופתי?

תרופות הומאופתיות שונות, דיקור ותכשירים "טבעיים" אחרים לרוב לא נוסו מחקרית, ולכן קשה להעיד על יעילותם. בתרופות שנבדקו לא נצפתה יעילות שעולה על זו של תרופות "אינבו" (פלצבו), ולכן לא ניתן להמליץ על השימוש בהן בזמן התקררות.

אלה הם כמה מהטיפולים ה"טבעיים" שתוארו:

• נטילת תכשירים שמכילים אכינצאה. ישנם כמה מחקרים שמהם עולה כי ייתכן שישנה תועלת כלשהי בשימוש בתמציות הצמח הזה למניעת התקררות ואולי אף לקיצור משך המחלה.

• הנחת בצל חי חתוך בסמוך למיטת הילד. תוספת של מעט מלח אמורה להגביר את יעילות האמצעי הזה.

• בליעת כפית דבש שבו הושרה בצל חתוך במשך כמה ימים. יש לזכור: דבש מיועד אך ורק לבני שנה ויותר.

• שתיית מים שבהם בושלו אגסים.

• שתיית מים שבהם הורתחו עשבי תיבול שונים כמו מרווה, עלי דפנה וטימין. למים המסוננים מוסיפים מעט קינמון, ג'ינג'ר ודבש (לבני שנה ויותר).

• שימוש בשמנים אתריים שונים. מגיל לידה מותר להשתמש בשמני קמומיל ולבנדר. מגיל שנה מותר להשתמש גם בשמני אקליפטוס, רווינטסרה, רוזמרין, אורגנו והדס. 

השמנים האלה יכולים לשמש בכמה אופנים: ניתן להוסיף אותם למי האמבט, לפזרם על העור בעיסוי, לנדף אותם במנדף, להתיז כמה טיפות מהם על אריג שמצוי בקרבת הילד (צווארון, כרית וכדומה).

• עיסוי במשחות שמכילות מנטול או במיץ לימון או בחומץ תפוחים מהולים במים.

• נשימת אדי מים מסיר שבו בושלו שומר, זרעי פשתן או ג'ינג'ר טרי. יש להיזהר מאוד מפני כוויות.

אילו אמצעים לא תרופתיים נוספים מסייעים להילחם בהצטננות?

• הגבהת המיטה מקילה על הנשימה ועל הכיוח.

• רחצה באמבטיה חמה. האדים החמים מסייעים "לפתוח" את האף ומקשים על הנגיפים לשרוד בטמפרטורה הגבוהה.

• שמירה על היגיינה: רחיצת ידיים לעיתים קרובות. על כך צריכים להקפיד החולה וסביבתו. כמו כן יש להקפיד על ניקוי הסביבה מהפרשות (למשל, יש להשליך טישו מלוכלך לפח).

• הקפדה על שתייה מרובה שכן נשימה דרך הפה (בגלל האף הסתום) מגבירה את אובדן הנוזלים. לרוע המזל כשסובלים מנזלת הנטייה הטבעית היא דווקא להפחית את צריכת הנוזלים.

מהי התזונה המומלצת בזמן נזלת?

יש הגורסים שצריכת מזונות מסוימים והימנעות ממזונות אחרים יכולות להועיל. אלה הם המזונות המומלצים:

• מרק עוף נחשב לתרופת סבתא מוצלחת, ובמידה רבה של צדק. מדובר במשקה חם, שמחזיר נוזלים ומלחים לגוף, עוזר לשיפור ההרגשה ואולי אף לקיצור משך המחלה.

• תה עם לימון ו/או עם נענע מועיל אף הוא - בעיקר בשל תוספת הנוזלים לגוף.

• דבש נחשב למזון שמנטרל חיידקים ונגיפים, אך מותר לצרוך אותו רק מגיל שנה.

ש סדרה ארוכה של מזונות שמייחסים להם חיזוק של מערכת החיסון:

• מזונות שעתירים בנוגדי חמצון - כמו ירקות ופירות, בעיקר כתומים ואדומים, פירות יער, קינמון.

• ירקות ופירות שעשירים בוויטמין C (כמו קיווי, גויאבה, פלפל אדום, עגבניה, עלים ירוקים ופירות הדר).

• בצל ושום.

• מזונות עשירים באבץ כמו קטניות, דגנים מלאים, נבטים, אגוזים, דגים ופירות ים.

• מזונות שמכילים חומצות שומן חיוניות (אגוזים, שקדים, זרעים ודגי ים כמו סלמון ומקרל).

• למזונות מסוימים מייחסים יכולת למנוע הצטברות ליחה. מדובר, בין היתר, בירקות שורש, בדגנים מלאים, בגריסים ובקטניות.

לעומת זאת יש מזונות שמומלץ להימנע מהם:

• מזונות בעלי פוטנציאל אלרגני - בשל יכולתם להגביר ייצור ליחה.

• מוצרי חלב, אשר אצל חלק מהמטופלים עלולים להגביר את ייצור הליחה והנזלת.

מה בנוגע למכשיר אדים?

איגוד רופאי הילדים הישראלי אינו ממליץ על שימוש במכשירים מנדפי אדים, חמים או קרים. הסיבה: יש חשש שהמכשירים יפיצו, יחד עם האדים, גם נגיפים וחיידקים אוהבי לחות שעלולים לשגשג במכשיר. כמו כן ישנם מכשירים שהם בעייתיים מהבחינה הבטיחותית.

איך ניתן למנוע הידבקות?

• יש לרחוץ ידיים לאחר טיפול באדם חולה ולאחר מגע עם כלי האוכל או עם ההפרשות שלו. ניתן גם לחטא ידיים באלכוהול.

• לא לשלוח ילד חולה לגן/לבית הספר.

• לא ללכת למקום העבודה בעת שחולים.

• להרחיק תינוקות קטנים מסביבת חולים אחרים בבית.

• לאוורר היטב את החללים הסגורים גם כשקר בחוץ.

מתי צריך לפנות לרופא?

נזלת אצל תינוקות כשלעצמה אינה מצדיקה בדרך כלל ביקור אצל רופא, אך קיימים כמה תסמינים שעם הופעתם יש מקום להתייעצות עם רופא, במיוחד אם הם נמשכים יותר מ־24 עד 48 שעות. במצבים קיצוניים או כשמדובר בתינוקות קטנטנים כדאי להתייעץ עוד לפני כן. 

להלן דוגמאות למצבים קיצוניים:

• מחסור בשינה.

• חוסר תיאבון קיצוני.

• תסמינים נלווים כמו חום גבוה, צפצופים בנשימה וכדומה.

• נזלת שכוללת דימום משמעותי.

• שינויים משמעותיים בהתנהגות כגון ישנוניות, אפתיה, אי־שקט קיצוני. 

ד"ר אמיר קליביצקי הוא מומחה לרפואת ילדים ולמחלות זיהומיות בכללית ומנהל המרכז לבריאות הילד בת־ים