אחד החששות הגדולים ביותר של הורים, כמעט מהיום שהתינוק נולד, הוא שהילד שלהם לא יהיה עצמאי. אבל האמת היא בכל ילד טבועים הרצון והכוח להפוך ליותר ויותר עצמאי.
לכל ילד יש סקרנות טבעית לנסות דברים ודחף לבטא את היכולות שלו. כאשר כישורים חדשים מתפתחים, נלווה אליהם גם הדחף להשתמש בהם.
התפקיד שלנו, ההורים, הוא לאפשר לדחף הזה לפעול, לא לחסום יותר מדי ולהיות שם באופן הנכון כאשר הניסיונות פחות מוצלחים. עצמאות קשורה בביטחון שהילד רוכש ביכולות שלו, והביטחון הזה נבנה בעזרת הצלחות קטנות ועקביות.
איך מעודדים עצמאות אצל ילדים?
צריך להבין אילו התנהגויות יכולות לאפשר לדחף הטבעי של הילד לפעול ואילו עלולות לבלום אותו. הנה כמה דוגמאות:
לאפשר ולשלם את המחיר
המצב:
ההורים מפחדים לאפשר לילד לעשות דברים מחשש שייפגע ומעדיפים לעשות בעצמם.
מה עושים?
כדי שילד יהיה עצמאי עלינו לאפשר לו להשתמש בכישורים החדשים שלו ולתת לדחף להתבטא. לפעמים ההורים חוששים מפגיעה, זה טבעי, אבל על כל הורה להפעיל את שיקול הדעת שלו כדי לשמור על ילדו מפני סכנה.
לפעמים נוח יותר לעשות דברים בעבור הילד - זה מהיר יותר מהמצב שבו הילד עושה בעצמו, פחות מבלגן או פחות מלכלך. אבל אלה בדיוק המקומות שבהם ניתן לאפשר יותר ולתת לילד לנסות ולהצליח.
לפעמים באמצעות פעולה פשוטה של סידור הבית בצורה בטוחה יותר או שמירה ליד הילד ניתן לאפשר לו יותר מרחב ויותר התנסויות.
לשקף את המעשים ולעודד
המצב:
הילד מתחיל לנסות לעשות פעולות שונות לבד, אבל בדרך מפגין חשש וסימנים של ויתור.
מה עושים?
כאשר ילדכם מנסה לעשות משהו מעבר למה שאתם כבר רגילים שהוא עושה, במיוחד בגילים גדולים יותר, עודדו אותו להמשיך. לפעמים יש רק ניצנים של מעשה, וילדכם זקוק לעוד פוש אחד קטן בעזרת העידוד שלכם.
הראו לילד שאתם מבחינים במאמץ שלו, שקפו לו מה שאתם רואים ועודדו אותו להמשיך. לדוגמה, אם הפעוט בן ה־3 מפנה את הכוס שלו מהשולחן, ואתם רואים שהוא מהסס כי עדיין יש בה קצת מים, תוכלו לומר לו משהו כמו: "יופי, אני רואה שאתה מפנה את הכוס, נהדר".
אם הוא לוקח את השרפרף כדי להגיע לברז ולפתוח אותו לבד, אבל מתקשה ועושה סימנים שהוא הולך לוותר, אמרו לו: "יופי, הנה אתה פותח את הברז, ותכף ייצאו ממנו מים".
לחשוב עצמאות
המצב:
הילד מבקש מכם לעשות משהו - ואתם מיד עושים, בלי לחשוב.
מה עושים?
פעמים רבות הנטייה של ההורים היא לעשות דברים בשביל הילד. אבל כדי לעודד את הילד לעצמאות צריך לשנות את אופן החשיבה או, בעצם, "לחשוב עצמאות".
בפעם הבאה שילדכם מבקש מכם משהו, במקום לעשות דברים למענו באופן אוטומטי, שאלו את עצמכם: "האם הוא יכול להסתדר בעצמו?" או "אולי הוא בכלל מסוגל לעשות את זה לבדו ולא זקוק לי?"
לתת משימות מאתגרות (אבל לא מדי)
המצב:
כדי לעודד את הילד אתם מנסים להעלות את רמת הקושי של המשימות, ולפעמים זה קצת יותר מדי בשבילו.
מה עושים?
כדי שהילד שלכם יחווה הצלחות ויבנה את הביטחון שלו וכתוצאה מכך את עצמאותו, עליו לעלות ברמת הקושי של המשימות שלו. עם ההתפתחות המוטורית והשכלית צפוי שהילד ייקח על עצמו באופן טבעי משימות קשות יותר מבחינתו.
אם אתם רוצים לעזור לו - אתם יכולים לעודד אותו לעשות דברים. החוכמה היא לא לעודד אותו לעשות דברים שברור לכם כי הם מעבר ליכולתו, אלא לעודדו לנסות דברים שנראה לכם שאולי הם קצת, אבל רק קצת, מעבר ליכולת שלו. הפעילו שיקול דעת ובדקו אם לא הגזמתם או המעטתם בהערכת היכולות שלו.
לא להיבהל מכישלונות
המצב:
הילד לא הצליח בפעולה, ותגובתכם המבהילה או המאוכזבת היא: "אוי ואבוי, מה עשית!" או "אוף, שוב שפכת את המים?"
מה עושים?
עצמאות קשורה לביטחון של הילד ביכולות שלו, והביטחון הזה נבנה מהצלחות. אבל זה לא מסתכם רק בזה. אופן הטיפול בכישלונות, לכאורה, לא פחות חשוב, והוא יכול להשפיע על הביטחון הזה ועל מידת העצמאות.
אז מה עושים כשהפעולה לא ממש מוצלחת? קודם כול מנסים להימנע מתגובות מבהילות ומאוכזבות - הן מלמדות את הילד שלחוסר ההצלחה שלו יש השפעה קשה עליכם, ההורים - והן אינן תורמות לחיזוק הביטחון העצמי שלו. אז מה לעשות כשלא מצליח? פשוט לעבור הלאה. אם יש צורך, אפשר לומר מילת נחמה: להגיד "לא נורא" ולהפגין אמפתיה.
ד"ר ליאת הולר הררי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית בכללית
