זאבת (לופוס)

​​​​​​מהי זאבת?

מחלת הזאבת (בלועזית: לופוס, SLE - ראשי תיבות של Systemic Lupus Erythematosus) היא מחלת חיסון עצמי (אוטואימונית) רב־מערכתית (דהיינו היא יכולה לפגוע במערכות גוף רבות).

זאבת שכיחה פי תשעה יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים ויכולה להופיע גם בילדים בכל הגילים.

המחלה מתאפיינת במהלך של התלקחויות ושל הפוגות. באמצעות שילוב של הרגלי חיים נכונים ושל טיפול מתאים במחלה אפשר להשיג הפוגות ממושכות ובכך לאפשר אורח חיים ​​תקין.

מה גורם לזאבת?

מחלת הזאבת נובעת מפגם במערכת ה​חיסון: זו - במקום לפעול רק נגד גורמי זיהום חיצוניים כמו נגיפים, חיידקים, טפילים וכדומה - מייצרת נוגדנים עצמיים נגד איברים שונים בגוף כמו מפרקים, עור וכליות. התוצאה היא התפרצות של מחלות שונות (מחלות אוטואימוניות).

לפעולה הפגומה הזאת של מערכת החיסון קשורים גורמים גנטיים וסביבתיים.

מדוע נקראת המחלה "זאבת"?

המחלה נקראת​ כך בשל אחד התסמינים שלה: פריחה אדמדמה על האף ועל הלחיים. לרופא שנתן למחלה את שמה הזכירה הפריחה הזאת את פניו של זאב.

מהם התסמינים של זאבת?

התסמינים של זאבת יכולים להיות רבים ומגוונים, שכן אלה תלויים באיבר שאותו תוקפת מערכת החיסון: עור, מפרקים, כליות, תאי דם וכדומה. זאת גם הסיבה לכך שחולה זאבת מסוים לא יהיה בהכרח דומה בתסמיניו לחולה זאבת אחר.​

במחלה קלה יחסית מושפעים בעיקר המפרקים. ​במקרה כזה הביטוי של המחלה הוא כאבי מפרקים שיכולים להיות מלוּּוים בנפיחות. ביטוי נוסף של זאבת קלה יחסית הוא בעור: פריחה מעל הלחיים וגשר האף. כמו כן תיתכן רגישות של העור לקרינת השמש.

במחלה קשה יותר תיתכן פגיעה בכליות, בקרום הלב ובקרום הריאות, וכן תיתכן מחלה דלקתית של המוח.

לעיתים נוצרים נוגדנים עצמיים שמגדילים את הסיכון להיווצרותם של קרישי דם, ואלה עלולים לגרום למחלות קשות כמו התקף לב​, שבץ מוחי, פקקת ורידים ונטייה להפלות​ חוזרות ונשנות.

איך מאבחנים זאבת?

זאבת מאובחנת על סמך תסמינים קליניים ועל סמך תוצאות של בדיקות מעבדה, ובהן בדיקות דם להימצאות נוגדנים עצמיים לגרעין התא (Antinuclear ​antibody​ ובקיצור: ANA) ולרמות של פקטורי המשלים (C4 ,C3. מדובר בחלבונים שהם חלק ממערכת החיסון).​

לעיתים יש צורך ליטול ביופסיה, למשל מכליה, כדי לבסס את האבחנה וכדי לעמוד על חומרת הדלקת. המידע הזה חיוני כדי לבחור את הטיפול הנדרש.

מהם גורמי הסיכון לכך שהמחלה תהפוך מרדומה לפעילה?

גורמי הסיכון המרכזיים הם חשיפה לשמש, היענות נמוכה לטיפול, נטילת הורמונים (גלולות אסטרוגן), התפרצות של מחלה זיהומית ועישון פעיל.

איך מטפלים בזאבת?

לא ניתן לרפא זאבת, אך ניתן להפחית את תסמיניה בעזרת טיפול משולב: לא תרופתי ותרופתי.

טיפול לא תרופתי

• ​הימנעות מחשיפה לשמש.

• ​הפסקת עישון.

• ​הפסקת ​נטילה של גלולות למניעת היריון (נכון בעבור חלק מהחולות בזאבת).

טיפול תרופתי

• פלקווניל - תרופה שבמקורה שימשה לטיפול במלריה, אך בשל יכולותיה להסדיר גם את התגובה החיסונית, היא משמשת לטיפול ארוך טווח לדיכוי הזאבת (טיפול אחזקה).

• נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs) כמו אדוויל ונורופן, נקסין, אטופן. הטיפול הזה ניתן לפרקי זמן קצרים.

• ​סט​רואידים מפחיתים במהירות וביעילות תגובות דלקתיות. עם זאת, בשימוש ארוך טווח יש סיכון לתופעות לוואי ולנזק מצטבר כתוצאה מהשימוש בהם.

• ​סלספט​ (השם הגנרי: מיקופנולט מופטיל). זוהי תרופה מתקדמת נגד דלקות שמדכאת תאי דלקת מסוג לימפוציטים. בין היתר משתמשים בה לטיפול במחלת כליה מתקדמת שנובעת מזאבת.

• ​ציטוקסן, תרופה לדיכוי המערכת החיסונית. התרופה, שניתנת בעירוי תוך־ורידי, מפחיתה דלקות באמצעות דיכוי של מערכת החיסון. היא ניתנת במקרים של דלקות שמסכנות איברים חשובים כמו כליות ומערכת עצבים.

• תרופות ביולוגיות כמו ריטוקסימב​, בנליסטה, ספנלו. מדובר בתרופות שמבוססות על נוגדנים שמנטרלים חלבון שממלא תפקיד חשוב במנגנון של השראת דלקות. ריטוקסימב היא תרופה שמדכאת תאי דלקת יוצרי נוגדנים. בנליסטה היא תרופה שמשפיעה על יכולת ההתפתחות של תאי דלקת יוצרי נוגדנים. ספנלו היא תרופה שמשפיעה על מסלול דלקתי שחשוב בהיווצרות זאבת.

איך לומדים לחיות עם זאבת?

יש להימנע מחשיפה לשמש ולהקפיד על נטילת הטיפול התרופתי שנרשם ועל מעקב אצל הרופא המטפל. כמו כן יש להקפיד על אורח חיים בריא שכולל פעילות גופנית ותזונה בריאה.

דוקטור אמיר שרעבי​ הוא ראומטולוג בכיר בקמפוס בילינסון, המרכז הרפואי רבין,​ מקבוצת כללית. הוא חקר את מחלת הזאבת במכון ויצמן למדע ובאוניברסיטת הרווארד