הערה לסעיפי היריון והנקה
המידע המוצג במדריך בנוגע להריון ולהנקה אינו מידע מותאם אישית אלא מבוסס על מידע כללי הלקוח ממאגרים רפואיים מבוססי ראיות ואינו תחליף לייעוץ עם רופא או עם מומחה או עם מרכז טרטולוגי.
האם התרופה מותרת בהיריון?
השימוש בתרופה בתקופת ההיריון ייעשה רק לאחר התייעצות עם הרופא המטפל.
עד השבוע ה־20 להיריון מותר להשתמש בתרופה במינון המקובל. יש להשתמש במינון הנמוך ביותר שהוא עדיין יעיל לתקופה הקצרה ביותר האפשרית.
החל מהשבוע ה־20 להיריון מומלץ להימנע משימוש בתרופות מהמשפחה של נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs) בלי להתייעץ עם הרופא.
מהשבוע ה־20 ועד השבוע ה־28 להיריון ניתן להשתמש בתרופה רק אם השימוש בה הוא חיוני ורק בהמלצת רופא. יש להשתמש במינון הנמוך ביותר שהוא עדיין יעיל לתקופה הקצרה ביותר האפשרית.
מהשבוע ה־28 להיריון ואילך אסור להשתמש בתרופה.
האם התרופה מותרת בהנקה?
קיים מידע מועט בלבד על השימוש בתרופה בתקופת ההנקה. מומלץ להשתמש בתרופות אחרות שנחשבות לבטוחות יותר בהנקה.
במקרים מסוימים יכול הרופא לאשר את השימוש בנפרוקסן במינון נמוך בתקופת ההנקה. במקרה כזה על המטופלת להיות אצלו במעקב. בכל מקרה אסור לאישה מיניקה להשתמש בתרופה בלי להתייעץ עם הרופא המטפל.
האם מותר לשתות אלכוהול כשמטופלים בתרופה?
שתיית אלכוהול עלולה להעלות את הסיכון לדימומים במערכת העיכול ולהתפתחות של כיב קיבה. אסור לשתות משקאות חריפים בעת שמטופלים בנפרוקסן.
האם מותר לנהוג כשמטופלים בתרופה?
השימוש בתרופה עלול לפגוע בערנות ולגרום לסחרחורת, לראייה מטושטשת ולעייפות. מותר לנהוג רק לאחר שמוודאים שהתרופה אינה גורמת לאחת או יותר מתופעות הלוואי האלה.
מתי אסור להשתמש?
• אם קיימת רגישות־יתר לאחד או יותר ממרכיבי התכשיר.
• אם קיימת רגישות־יתר לאספירין או לתרופה אחרת כלשהי ממשפחת הסליצילטים.
• אם קיימת רגישות־יתר לתרופות אחרות מהמשפחה של נוגדי דלקות שאינם סטרואידים.
• בתקופת ההריון וההנקה.
• לפני ניתוח לב.
• אם סובלים ממחלת לב כמו מחלת לב איסכמית ואי־ספיקת לב.
• אם ההיסטוריה הרפואית כוללת אירוע מוחי.
• אם סובלים מדלקת במעי הגס או ממחלת מעי דלקתית כמו מחלת קרוהן.
• בשילוב עם תרופה אחרת מהמשפחה של נוגדי דלקת לא סטרואידיים כמו איבופרופן.
• אם סובלים מדימומים ממערכת העיכול (התסמינים: צואה שחורה, דם בצואה, הקאה עם דם, הקאה עם נקודות הדומות לפולי קפה).
• אם סובלים מכיב קיבה (אולקוס).
• אם סובלים מאי־ספיקת כליות חמורה.
• אם סובלים מאי־ספיקת כבד חמורה.
אזהרות חשובות
• ההיסטוריה הרפואית. לפני שמתחילים להשתמש בתרופה יש לדווח לרופא המטפל על ההיסטוריה הרפואית: מחלות ומצבים רפואיים בהווה ובעבר. כמו כן יש לדווח לו על כל תרופה נוספת שנוטלים, כולל תוספי תזונה וצמחי מרפא.
• רגישות־יתר. לעיתים נדירות עלולה התרופה לגרום לתגובות של רגישות־יתר. תגובות כאלה עלולות להיות מסכנות חיים, ולכן יש לדווח עליהן לרופא מיד עם הופעתן. מדובר בתגובות כמו פריחה, גרד, שלפוחיות בעור, נפיחות בפנים, קוצר נשימה והתעלפות. אסור להשתמש בנפרוקסן אם ההיסטוריה הרפואית כוללת רגישות לאספירין, לתרופה אחרת ממשפחת הסליציליטים או לתרופה אחרת מהמשפחה של נוגדי דלקת לא סטרואידיים. מידע מפורט על תופעות הלוואי של רגישות־יתר מובא בסעיף "תופעות לוואי".
• אירועים בלב ובכלי הדם. השימוש בתרופה עלול להעלות את הסיכון לאירועים כמו אוטם בשריר הלב (התקף לב) ואירוע מוחי (שבץ מוחי). לכן אסור להשתמש בה אם סובלים מבעיות בלב ובכלי הדם כמו אי־ספיקת לב ומחלת לב איסכמית או אם ההיסטוריה הרפואית כוללת אוטם בשריר הלב, ניתוח מעקפים, אירוע לב או אירוע מוחי.
• לחץ דם גבוה. נפרוקסן עלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם ולכן עלולה להחמיר לחץ דם גבוה קיים או לגרום ללחץ דם גבוה שלא היה קיים קודם לכן. לנפרוקסן יש גם אינטראקציות עם תרופות לטיפול בלחץ דם גבוה. מטופלים שסובלים מלחץ דם גבוה צריכים לדווח על כך לרופא המטפל. במקרים מסוימים עשוי הרופא לאשר את השימוש בנפרוקסן למי שסובל מלחץ דם גבוה, אך במקרה כזה הוא צפוי להורות למטופל לעקוב אחרי לחץ הדם.
• תופעות לוואי במערכת העיכול. התרופה עלולה לגרום לעלייה בחומציות הקיבה ובכך לגרום לכיב קיבה (אולקוס) או לדימומים ממערכת העיכול. הסיכון לכך עולה במיוחד בקרב מטופלים שסובלים או שסבלו בעבר מכיב קיבה או שנוטלים תרופות נוספות שעלולות לגרום לכיב קיבה או לדימומים (כמו אספירין, קורטיקוסטרואידים, נוגדי דיכאון מסוימים, נוגדי קרישה). כמו כן גדל הסיכון לכך בקרב קשישים, אלכוהוליסטים ומעשנים וכן בקרב מי שסובלים מאי־ספיקת כבד מתקדמת או מבעיות במערכת קרישת הדם.
• אי־ספיקת כליות. התרופה עלולה לגרום לאי־ספיקת כליות, ולכן מטופלים שנמצאים בסיכון לירידה בתפקוד הכליות צריכים להשתמש בה בזהירות. אסור להשתמש בנפרוקסן במקרה של אי־ספיקת כליות חמורה. אם ידוע למטופל שהוא סובל מהפרעה כלשהי בתפקוד הכליות, עליו להתייעץ עם הרופא המטפל לפני התחלת השימוש בנפרוקסן.
• אי־ספיקת כבד. נפרוקסן עלולה לגרום להפרעות בתפקודי הכבד ולהעלות את הסיכון לדימומים. לכן יש להשתמש בתרופה בזהירות אם סובלים מאי־ספיקת כבד. אסור להשתמש בנפרוקסן במקרה של אי־ספיקת כבד חמורה.
• אסתמה. התרופה עלולה להחמיר התקפי אסתמה אצל חלק מחולי האסתמה. אסור להשתמש בנפרוקסן אם סובלים מאסתמה שנגרמת כתוצאה מאספירין (זו מלוּוה לעיתים בפוליפים באף).
• זאבת ומחלות של רקמות החיבור. התקבלו דיווחים על מקרים של דלקת לא זיהומית במוח בקרב חולים בזאבת או במחלות אחרות של רקמות החיבור שטופלו בתרופות מהמשפחה של נוגדי דלקת לא סטרואידיים. חולים בזאבת או במחלות אחרות של רקמות החיבור צריכים להתייעץ עם הרופא המטפל לפני שהם מתחילים להשתמש בנפרוקסן.
• עלייה ברמות האשלגן בדם. התרופה עלולה לגרום לעלייה ברמות האשלגן בדם, בעיקר במטופלים שנמצאים בסיכון לכך, כמו חולים באי־ספיקת כליות.
• ישנוניות. התרופה עלולה לגרום לישנוניות ולסחרחורות ובכך לפגוע בכושר הנהיגה. מומלץ לנהוג רק לאחר שמוודאים שהתרופה אינה גורמת לתופעות הלוואי האלה.
• קשישים. קשישים הנוטלים נפרוקסן מגדילים את הסיכון שלהם לסבול מכמה תופעות לוואי: עלייה בלחץ הדם, ירידה בתפקוד הכליות, דימומים ממערכת העיכול, אירועי לב.
• ילדים. כאשר התרופה נמכרת ללא מרשם, אסור לתת אותה לילדים שלא מלאו להם 12 שנים.
• רכישה ללא מרשם רופא. את התכשירים נרוסין ופוינט ניתן לרכוש ללא מרשם רופא, אולם כשרוכשים תכשיר ללא מרשם רופא יש להשתמש בו למשך פרק הזמן הקצר ביותר שניתן. אם זקוקים לשימוש ממושך בתרופה (יותר מ־10 ימים לטיפול בכאב ויותר מ־3 ימים לטיפול בחום גבוה) יש לפנות לרופא המטפל.
• ניתוחים. מטופל שעומד לפני ניתוח - כולל טיפולי שיניים - צריך לדווח לרופא המנתח (או לרופא השיניים) שהוא נוטל נפרוקסן. כמו כן עליו לדווח על כל תרופה נוספת שהוא נוטל.
• רגישות לאור השמש. נפרוקסן עלולה לגרום לעיתים נדירות לרגישות בעור כתוצאה מחשיפה לשמש. הרגישות לאור השמש לאחר נטילת נפרוקסן באה לידי ביטוי בהופעת שלפוחיות על העור - בעיקר על הזרועות, על הפנים ועל הידיים. אם מתפתחים תסמינים כאלה, יש לפנות לרופא המטפל.
מהן תופעות הלוואי האפשריות?
תופעות לוואי המחייבות לפנות בדחיפות לרופא
מרבית תופעות הלוואי האלה אינן שכיחות ואף נדירות, אך עלולות להיות מסוכנות.
• תופעות לוואי של רגישות־יתר: תופעות בעור כמו פריחה, נפיחות, אדמומיות, גרד, הופעת שלפוחיות, קילופים וכן קוצר נשימה, צפצופים בנשימה, קשיי נשימה, לחץ בחזה או בגרון, התנפחות של אחד או יותר מהאיברים הבאים: הפה, הפנים, השפתיים, הלשון, העפעפיים. לתסמינים האלה עלול להתלוות חום גבוה.
• פריחה חמורה בעור הכוללת עור מגורה ומתקלף והופעת שלפוחיות בעור או בעיניים, כיבים בחלל הפה, בגרון או באף.
• פריחה בעור כתוצאה מחשיפה לשמש. הפריחה מתבטאת בהופעת שלפוחיות בעור, בעיקר על הזרועות, על הפנים ועל הידיים.
• תסמינים של דימומים כמו דם בצואה, צואה שחורה, הקאה עם דם, הקאה עם נקודות הדומות לפולי קפה, שיעול דמי, דם בשתן, דימום מהחניכיים, דימום מהנרתיק שלא קשור למחזור, הופעת חבורות, סימנים כחולים על העור, דימום שלא ניתן לעצור אותו מחתכים אקראיים.
• תסמינים של אי־ספיקת כליות כמו קושי לתת שתן, אי־מתן שתן, מתן שתן בכמות נמוכה, הופעת דם בשתן, עלייה משמעותית במשקל או הופעת בצקות בגוף.
• תסמינים של אי־ספיקת לב כמו חולשה ניכרת, חוסר אנרגיה, בעיות נשימה, בצקות בגפיים, עלייה משמעותית במשקל.
• תסמינים של אירוע מוחי כמו חולשה בצד אחד של הגוף, קושי לדבר או לשלוף מילים מהפה, צניחה או שינוי במראה של חצי צד בפנים, בלבול.
• תסמינים של אי־ספיקת כבד כמו חולשה ניכרת, בחילות והקאות, חוסר תיאבון, שתן כהה, צואה בהירה, הצהבה של החלק הלבן בעיניים, הצהבה של העור (צהבת).
• תסמינים של דלקת לא זיהומית של קרום המוח (תיתכן בחולי זאבת או בחולים במחלות של רקמת חיבור) כמו הרגשת בחילה, תחושה כללית לא טובה, נוקשות בצוואר, כאבי ראש, רגישות לאור, בלבול.
• קשיי נשימה, התקף אסתמה, החמרה של אסתמה.
• כאבים או לחץ בחזה.
• צלצולים באוזניים.
• הפרעות שמיעה.
• שינויים במצב הרוח.
• כאבי בטן עזים.
תופעות לוואי שכיחות
כאבי ראש, חולשה, כאבי בטן, חומציות בקיבה, שלשולים, עצירות, הפרעות במערכת העיכול, סחרחורות, ישנוניות.
תופעות לוואי לא שכיחות
בצקות בגפיים, דופק מהיר, פריחה בעור, גרד בעור, הזעת־יתר, כיבים בחלל הפה, הקאות, אנמיה, דימומים, עלייה ברמות של אנזימי הכבד בדם, צפצופים באוזניים, הפרעות בשמיעה, הפרעות ראייה, רגישות לאור השמש, ירידה בתפקוד הכליות, עלייה בלחץ הדם, קוצר נשימה.
תופעות לוואי נדירות
כיב קיבה, דימום ממערכת העיכול, דלקת במעי הגס, אי־ספיקת לב, אוטם בשריר הלב, אירוע מוחי, אירוע מוחי חולף, דופק לב מהיר, עילפון, רגישות־יתר, אסתמה, דלקת לא זיהומית בקרום המוח, חום גבוה, הזיות, שינויים במצב הרוח, דיכאון, צהבת, אי־ספיקת כבד, אי־ספיקת כליות, הפרשה מועטה של שתן, הפרעות בכדוריות הדם הלבנות, פרכוסים, דלקת בכלי הדם.
תגובות בין תרופתיות
לפני שמתחילים להשתמש בתרופה יש לדווח לרופא המטפל על כל תרופה נוספת שנוטלים או שאמורים ליטול, כולל תוספי תזונה וצמחי מרפא. אלה הן כמה מהתרופות שעלולה להיות להן אינטראקציה עם נפרוקסן:
• תרופות נוגדות קרישה כמו וורפרין, אפיקסבן, ריברוקסבן ודביגטרן. השילוב עלול להעלות את הסיכון לדימומים. הסיכון לכך גבוה יותר בגיל מבוגר. מומלץ להימנע מהשילוב הזה.
• תרופות אחרות מהמשפחה של נוגדי דלקת לא סטרואידיים כמו איבופרופן ודיקלופנק. השילוב מעלה את הסיכון לתופעות לוואי רבות, ויש להימנע ממנו.
• תרופות נוגדות טסיות כמו קלופידוגרל, אספירין, פרסוגרל, טיקגרלור. השילוב מעלה את הסיכון לדימומים. מומלץ להימנע ממנו.
• תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה־SSRI כמו פלואוקסטין וציטלופרם. השילוב מעלה את הסיכון לדימומים. יש להתייעץ עם הרופא המטפל.
• תרופות ממשפחת הקורטיקוסטרואידים כמו פרדניזון. השילוב מעלה את הסיכון להתפתחות כיב קיבה או דימומים ממערכת העיכול. מומלץ להימנע מהשילוב הזה.
• חומצה ולפרואית, תרופה לטיפול באפילפסיה. השילוב מעלה את הסיכון לדימומים ממערכת העיכול. יש להתייעץ עם הרופא המטפל בנוגע לשילוב.
• ליתיום, תרופה לטיפול בהפרעה דו־קוטבית (מאניה דיפרסיה). השילוב עלול לגרום לעלייה ברמות הליתיום בדם. מומלץ להימנע ממנו.
• תרופות לטיפול בלחץ דם גבוה מהמשפחה של מעכבי ACE כמו אנלפריל ורמירפיל. השילוב עלול לפגוע באיזון לחץ הדם ובתפקוד הכליות. יש להתייעץ עם הרופא המטפל בנוגע לשילוב.
• תרופות לטיפול בלחץ דם גבוה מהמשפחה של מעכבי ARB כמו ולסרטן ולוסרטן. השילוב עלול לפגוע באיזון לחץ הדם ובתפקוד הכליות. יש להתייעץ עם הרופא המטפל בנוגע לשילוב.
• תרופות אחרות לטיפול בלחץ דם גבוה. השילוב עלול לפגוע באיזון לחץ הדם. ייתכן שהרופא יאשר את השילוב, אך יקיים מעקב אחרי לחץ הדם.
• תרופות הגורמות להפרשת שתן מוגברת (תרופות משתנות) כמו פורוסמיד. השילוב עלול להפריע ליעילות התרופה המשתנת ולהעלות את הסיכון לאי־ספיקת כליות ולהתייבשות. יש להתייעץ עם הרופא המטפל בנוגע לשילוב.
• מתוטרקסט, תרופה לטיפול במחלות אוטואימוניות, בדלקת מפרקים שגרונית, בפסוריאזיס ובסוגים מסוימים של סרטן. השילוב עלול להעלות את רמות המתוטרקסט בדם. מומלץ להימנע ממנו, במיוחד אם המטופל מקבל מינון גבוה של מתוטרקסט או מקבל מתוטרקסט לטיפול בסרטן.
• תרופות לטיפול במושתלי איברים כמו טקרולימוס וציקלוספורין. השילוב עלול להגביר את הסיכון לאי־ספיקת כליות. מומלץ להימנע ממנו.
• דיגוקסין, תרופה לטיפול במחלות לב. השילוב עלול לגרום לעלייה ברמות הדיגוקסין בדם. השילוב אסור במקרים של אי־ספיקת לב.
• פרובנציד, תרופה לטיפול בשיגדון (גאוט). פרובנציד עלולה להעלות את רמות הנפרוקסן בדם.
• פניטואין, תרופה לטיפול באפילפסיה. השילוב עלול לגרום לעלייה ברמות הפניטואין בדם.
• מיפפריסטון, תרופה להשריית הפלות. השילוב עלול לפגוע ביעילות המיפפריסטון. יש להימנע ממנו ולהקפיד על מרווח של 8 ימים לפחות בין סיום הנטילה של מיפפריסטון להתחלת הנטילה של נפרוקסן.
• זידובודין, תרופה לטיפול בנשאי HIV. נפרוקסן עלולה להעלות את רמות הזידובודין בדם. מומלץ להימנע מהשילוב הזה.
• אנטיביוטיקה ממשפחת הקווינולונים כמו ציפרופלוקסצין. השילוב מעלה את הסיכון לפרכוסים.
• כולסטירמין, תרופה לטיפול ברמות גבוהות של כולסטרול בדם ובבעיות בדרכי המרה. השילוב עלול לגרום לירידה בספיגה של נפרוקסן.
• צמחי מרפא כמו אספסת (אלפלפה) ואניס. השילוב מעלה את הסיכון לדימומים. מומלץ להימנע ממנו.
שילוב עם תרופות אחרות להקלה על כאבים או להורדת חום
לרוב מומלץ להשתמש בנפרוקסן בלבד כדי להקל על כאבים. אם הרופא או הרוקח ממליצים לשלב תרופות נוספות להקלה על כאבים או להורדת חום, יש לפעול על פי המלצותיהם.
שילוב עם פרצטמול (למשל אקמול, דקסמול)
ניתן לשלב נפרוקסן עם פרצטמול במינונים המקובלים שלהן במקרים שבהם נפרוקסן לבדה אינה מסייעת. אסור לחרוג מהמינונים המקסימליים של שתי התרופות.
שילוב עם דיפירון (למשל אופטלגין)
ניתן לשלב נפרוקסן עם אופטלגין במינונים המקובלים שלהן במקרים שבהם נפרוקסן לבדה אינה מסייעת. אסור לחרוג מהמינונים המרביים של שתי התרופות.
שילוב עם איבופרופן (למשל, אדוויל או נורופן)
השילוב אינו מומלץ. מדובר בתרופות מאותה המשפחה, והשילוב שלהן עלול להגביר את הסיכון לתופעות לוואי.
שילוב עם תרופות אחרות ממשפחת ה־NSAID:
• למשל עם התרופה דיקלופנק (וולטרן), אטוריקוקסיב (ארקוקסיה) או אטודולק (אטופן). התרופות האלה ניתנות לטיפול בכאבים ובדלקות. השילוב שלהן עם נקסין אינו מומלץ. מדובר בתרופות מאותה המשפחה, והשילוב שלהן עלול להגביר את הסיכון לתופעות לוואי.
• ניתן לשלב נפרוקסן עם אספירין במינון נמוך (כמו קרטיה או מיקרופירין), אך יש להתייעץ עם הרופא בנוגע לשילוב. אספירין במינון נמוך ניתן למניעה של אירועי לב ושל מחלות בכלי הדם (לרבות אירועים מוחיים), ואין לו השפעה נוגדת דלקת. לכן השילוב שלו עם נפרוקסן אפשרי - אם הרופא מאשר זאת.
