הרפס בשפתיים (פצעי חום) והרפס גניטלי

​​​מהו הרפס?

הרפס הוא השם של משפחת וירוסים (נגיפים), שהנפוץ ביותר בה (וגם המוכר ביותר) הוא הרפס מסוג 1 שגורם בעיקר למחלה שמתבטאת בנגעים שלפוחיתיים על השפתיים (Labial Herpes).

חבר נוסף במשפחה הזאת הוא הרפס מסוג 2, שגורם בעיקר למחלה של נגעים שלפוחיתיים על איברי המין (Genital Herpes).

וישנם חברים נוספים במשפחה הזאת:​​ נגיף הווריצלה־זוסטר, שגורם לאבעבועות רוח ולשלבקת חוגרת, הנגיף EBV, שגורם למחלת הנשיקה, והנגיף CMV, שעלול לפגוע בעוברים.

מה מיוחד במשפחה הזאת?

כל הנגיפים במשפחה הזאת חולקים תכונה משותפת: יכולתם להיות לטנטיים, כלומר יכולתם "להירדם" בתוך הגוף ו"להתלקח" מדי פעם.

זו הסיבה לאירועים החוזרים של הרפס בשפתיים או של הרפס באיברי המין (הרפס גניטלי), וזו הסיבה שתיתכן הופעת שלבקת חוגרת שנים רבות לאחר התפרצות של אבעבועות רוח (זה אותו הנגיף).

כלומר, אין ממש דרך להיפטר מהנגיף אחרי שחלינו בו, רק לקוות שהוא "יירדם" לזמן ממושך. וזה אכן מה שקורה בדרך כלל.

הרפס 1: איפה הוא מופיע ומהם התסמינים שלו? 

המחלה הנפוצה ביותר שלה גורם הנגיף הרפס 1 היא הרפס לביאליס (Labial Herpes) שנקראת בלשון העממית "פצעי חום" (Cold Sores). לאחר שנדבקים בנגיף, תקופת הדגירה בין ההדבקה לבין הופעת הסימנים הראשונים היא בין יומיים ל־10 ימים.

לאחר הדגירה מופיעים נגעים שלפוחיתיים כואבים בחלל הפה (בעיקר באירוע הראשון) או על השפתיים (בעיקר באירועים חוזרים). לעיתים מופיעים הנגעים גם בנחיריים באף ולעיתים גם באיברי המין, בדומה להרפס 2, לרוב כתוצאה ממין אוראלי לא מוגן עם חולה.

המחלה מתאפיינת בתחושת עקצוץ שמקדימה את הופעת הנגעים. אחר כך מופיעות שלפוחיות קטנות וכואבות, ואלה מתפוצצות בהמשך, מתכייבות ולבסוף מגלידות ומחלימות. 

כל התהליך הזה אורך בפעם הראשונה בין שבוע לשבועיים. לעיתים מתלווים לאירוע ראשוני כזה גם חום, כאבי שרירים והתנפחות של בלוטות הלימפה המקומיות.

הרפס 2: איפה הוא מופיע ומהם התסמינים שלו?

באותו האופן גורם נגיף ההרפס 2 לאותה המחלה, אך זו מתבטאת בנגעים באיברי המין ולעיתים רחוקות יותר גם בשפתיים ובחלל הפה (בדומה להרפס 1) - לרוב כתוצאה ממין אוראלי לא מוגן עם חולה.

גם אירוע ראשון של הרפס 2 עלול להיות מלוּוה בחום ובכאבים עזים. לעיתים הכאבים הם כה עזים עד כי הם מפריעים למתן שתן.

יכול להיות שיש לי הרפס, אבל אין לי תסמינים?

כן. לכ־20% מהאנשים שנדבקים בהרפס אין שום ביטוי קליני למחלתם. בהיעדר סימן כלשהו אותם 20% כלל אינם מודעים למחלתם, וזו מתגלית - אם בכלל - באקראי, בעקבות בדיקת דם.

ומה קורה אחרי האירוע הראשון? 

הנגיף נכנס לשלב הלטנטי שלו, כלומר "הולך לישון" בתוך הגוף. אצל חלק מהאנשים הנגיף לא יתלקח יותר לעולם, והדרך היחידה לדעת שנחשפו לווירוס היא באמצעות בדיקת דם שתצביע על כך (לא ממש חשוב לדעת את זה).

אצל אחרים תתרחש התלקחות נוספת או יתרחשו התלקחויות נוספות במהלך השנים שלאחר מכן. האירועים החוזרים הם לרוב קלים יותר בחומרתם, ומשכם קצר יותר. זה נכון גם בהתלקחויות של הרפס 1 וגם בהתלקחויות ​של הרפס 2, ללא קשר למיקום הזיהום.

מה קובע אם יהיו התלקחויות חוזרות של הרפס? 

אין דרך לנבא מי מהנדבקים יסבול מאירועים חוזרים ומי לא. לחץ נפשי או גופני, חשיפה לשמש וליובש, חשיפה לקור, מחלת חום (מכאן השם "פצעי חום") או טראומה מקומית - כל אלה עלולים להיות זרז להתפרצות.

יש אנשים שלפני בחינות מלחיצות יחוו התלקחות, יש כאלה שיחזרו מחופשת סקי או מבילוי ממושך בים עם שפתיים מודלקות (לכל טוב יש מחיר...), ויש מי שפשוט לא נדע מה היה אצלם הגורם המאיץ להתפרצות.

עד כמה נפוץ הרפס?

הוא נפוץ מאוד. ההערכה היא שכ־90% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינות המתפתחות נחשפו להרפס 1. במדינות המפותחות מגיע שיעור הנחשפים לווירוס לכ־50% מהאוכלוסייה.

איך נדבקים?

הנגיף נמצא בתוך הנוזל שבשלפוחיות ועובר במגע ישיר מאדם לאדם (למשל בנשיקות וביחסי מין). זיהום של איברי המין בנגיף ההרפס נחשב למחלת מין, שכן הוא עובר מאדם לאדם באמצעות מגע מיני.

פיזור הנגיף וההדבקה מתרחשים בעיקר בעת שלחולה במחלה יש שלפוחיות, כלומר נגעים פעילים, אך תיתכן הדבקה באמצעות רוק גם בתקופות הלטנטיות שבהן הווירוס רדום, ואין שום סימן להימצאותו. עם זאת, מידת ההדבקה פחותה משמעותית בתקופות האלה לעומת התקופות שבהן יש שלפוחיות.

איך מאבחנים הרפס? 

לרוב אין צורך בשום אבחנה מעבדתית שכן המראה והמהלך של המחלה כל כך אופייניים עד כי ניתן לאבחן אותה בוודאות.

במקרים מיוחדים ניתן לקחת דגימה מהשלפוחית ולשלוח אותה לאבחנה מולקולרית (PCR). לבדיקת דם אין ערך באבחנה.

בבדיקת דם רואים נוגדנים להרפס אצל מי שנחשפו למחלה בעבר, גם אם בעת שעושים את הבדיקה אין שום מחלה פעילה. וכאמור, ליותר ממחצית מהאוכלוסייה יש נוגדנים להרפס.

האם הרפס עלול להיות מסוכן?

הרפס של השפתיים וגם של איברי המין אינו מסוכן, אך גורם לכאבים ולאי־נוחות רבה. 

אישה שלה שלפוחיות הרפס באיבר המין בסוף ההיריון עלולה להדביק את התינוק שלה בעת הלידה, מה שעלול לגרום לו למחלה מסוכנת.

באילו מקומות נוספים עלול להופיע הרפס?

מחלות נוספות שלהן גורם הרפס 1 (ולעיתים גם הרפס 2) הן דלקת של הקרנית בעין, דלקת של המוח או של עצבי הגולגולת, מחלה מפושטת של היילוד או מחלה מפושטת באנשים שסובלים מדיכוי קשה של המערכת החיסונית. כל אלה הן מחלות חמורות ונדירות.

יש טיפול להרפס בשפתיים ובאיברי המין?

מחלת הרפס 1 ומחלת הרפס 2 בשפתיים חולפות מעצמן גם ללא טיפול, ואין חובה לטפל בהן.

עם זאת, טיפול אנטי־נגיפי מקצר את משך אירוע ואת חומרתו, ולכן באירועים קלים ההחלטה אם לטפל או לא לטפל נתונה לשיקול דעתם של המטופל ושל הרופא שלו. לרוב, ככל שמתחילים טיפול מוקדם יותר (ועדיף ממש בשלבי העקצוץ הראשוני), מהלך המחלה יהיה קל יותר.

גם זיהום הרפס בדרכי המין חולף מעצמו ללא טיפול, אך במקרים כאלה מקובל תמיד לטפל כדי להפחית את הכאבים ואת הסבל.

אלה הם התכשירים שעומדים בארץ לרשות המטופלים:

1. אציקלוביר (השמות המסחריים: זובירקס, אציקלו־וי). 

2. ולציקלוביר (וולטרקס).

נוסף על כך קיימת גם גם משחת אציקלוביר לטיפול מקומי, אך הטיפול הזה יעיל פחות מהטיפול בכדורים.

יש לזכור שטיפול אנטי־נגיפי משפיע רק על האירוע בהווה; הוא אינו משפיע על תדירות ההתלקחויות בעתיד.

 הרפס בשפתיים. לא מסוכן, אבל מה זה לא נוח

איך מונעים הדבקה?

• שימוש בקונדום מפחית הדבקה של איברי המין וגם מונע מחלות מין אחרות.

• יש להימנע מנשיקות או ממין אוראלי בעת שיש נגעים פעילים.

• יש להקפיד על כלי מטבח (צלחות, סכו"ם, כוסות) ייעודיים לחולה - אך רק בעת שיש לו נגעים פעילים. כך ניתן להפחית את הסיכון להדבקת אחרים. כמו כן רחיצת ידיים לאחר מגע עם נזלת או עם רוק מקטינה את סכנת ההדבקה.

• למניעת התלקחויות יש להשתמש בקרם הגנה לשפתיים בעת חשיפה לשמש/לרוח/לקור (על כל חולה להתגונן בהתאם לגורם שמעורר אצלו התלקחות).

• בהתלקחויות תכופות מאוד או בהתלקחויות שגורמות לסבל רב ניתן לשקול את האפשרות לתת טיפול תרופתי מונע קבוע למשך תקופה ממושכת, אך יש להביא בחשבון את הנזק הפוטנציאלי לעומת התועלת הצפויה.

• יולדת שסובלת מהרפס באיברי המין יכולה למנוע את הדבקת היילוד באמצעות ניתוח קיסרי - שמונע את מעבר התינוק בתעלת הלידה.

על כל אישה הרה שסובלת מזיהום הרפס באיברי המין לדווח על כך לרופא המטפל שלה כדי למנוע מהיילוד מחלה מסכנת חיים. ההחלטה על מתן טיפול תרופתי בהיריון נתונה לשיקול דעתו של הרופא המטפל.

האם יש חיסון להרפס?

לא.

האם ילד שסובל מהרפס יכול ללכת לגן הילדים או לבית הספר?

באירוע ראשון, שמתאפיין בדרך כלל בנגעים מרובים בחלל הפה, והילד מרייר הרבה, אסור לשלוח אותו לגן או לבית הספר.

באירועים חוזרים, שבהם יש בדרך כלל רק "פצעי חום" על השפתיים, אין מניעה לשלוח אותו למוסד שבו הוא מתחנך.

ד"ר בת־שבע גוטסמן היא רופאה בכירה במרפאה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי מאיר, מקבוצת כללית