אחד מהמצבים הרפואיים המדוברים ביותר של השנים האחרונות הוא הפרעת קשב (ADHD). וכמו כל דבר מעניין שנמצא בכותרות, גם סביב ההפרעה הזו נפוצו הרבה מיתוסים ומידע שגוי, שמקשים את החיים עוד יותר: בין אם בעבור אנשים שסובלים מההפרעה ומודבקים להם סטראוטיפים שליליים; או להורים שרוצים את הטוב ביותר עבור ילדיהם אבל חוששים לתת להם תרופות שיכולות לשפר את חייהם ללא הכר - רק בגלל סיפורי הפחדה לא מבוססים. עכשיו הגיע הזמן לגלות את האמת.
1. הפרעת קשב היא עוד אופנה רפואית וחברתית חולפת. עובדה שפעם חיו בלי להכיר אותה ובלי לטפל בה
נו... פעם גם לא הייתה אנטיביוטיקה, ומיליונים מתו מזיהומים.
הפרעת קשב היא הפרעה אמיתית ומציקה ביותר. גם בעבר סבלו ממנה רבים, אך כיוון שההפרעה לא הייתה מוכרת, והאנשים האלה לא אובחנו, הם גם לא טופלו. כיוון שלא טופלו, התפתחו אצל חלק מהם הפרעות התנהגותיות ורגשיות קשות.
המרפאות לגמילה מסמים, המרפאות הפסיכיאטריות ובתי הסוהר מאכלסים לא מעט אנשים כאלה.
בנוסף, ממחקרים שנערכו בקרב מבוגרים שלא קיבלו טיפול להפרעות קשב, גם אם אינם מגיעים למצבי קיצון אלו, התברר שהם סובלים מירידה תפקודית לאורך השנים בכל תחומי החיים, ובמקביל מתפתחות אצלם בעיות רגשיות.
2. אנשים הסובלים מהפרעות קשב לא אינטליגנטים כמו אחרים
לא נכון. יש הרבה אנשים מוצלחים מאוד שסובלים מהפרעות קשב. הם מוכשרים כמו שדים בתחומיהם (ובכלל), הצליחו מאוד בחייהם הפרטיים והמקצועיים, אך ההוויה היומיומית שלהם מלוּוה בהפרעות קשות ובקשיי תפקוד.
רוצים דוגמאות? קבלו:
מייסד מיקרוסופט ביל גייטס
שחקן הקולנוע ג'ק ניקולסון
השחיין מייקל פלפס
3. הפרעת קשב היא פינוק ועצלנות. אנחנו רגילים היום שכל דבר בא בקלות, ואנחנו פשוט לא מתאמצים מספיק
לא נכון. האמירה הזאת גובלת ברוע לב, כיוון שאנשים שסובלים מהפרעת קשב מתאמצים מאוד להתרכז ולהתמקד, אבל הם נכשלים בכך כל הזמן וחיים בתחושה של תסכול ושל אכזבה עמוקה מעצמם.
האם נעז לומר שחולי אסתמה סובלים "כי הם מפונקים"? האם יעז מישהו לא לתת משאף לילד או לבוגר חולה אסתמה בנימוק שהוא "מפונק" ורצוי "שייקח את עצמו בידיים" ו"יתגבר לבד" על קוצר הנשימה? הרי גם המשאף מכיל תרופה. גם אנשים הסובלים מהפרעה בבלוטת התריס לוקחים תרופה מילדות.
4. הפרעת קשב היא תוצאה של הורות גרועה
לא נכון. במשפחות רבות לילד אחד יש הפרעת קשב ולאחר לא. הפרעת קשב היא תוצאה של חוסר איזון בכימיקלים מסוימים במוח - ואין לכך קשר לחינוך.
יש הטוענים גם כי חינוך נוקשה יותר הוא הפיתרון הנכון, אבל הורים שמקפידים יתר על המידה עם ילדים הסובלים מ-ADHD – למשל בהענשה על דברים שהוא או היא אינם יכולים לשלוט בהם – עלולים להחמיר את הסימפטומים ולהרע את מצבו הפסיכולוגי של הילד.
אם כבר מחפשים "להאשים" את ההורים במשהו הרי שמחקרים מצאו כי קיים קשר תורשתי: ילדים להורים שסבלו מהפרעת קשב נמצאים בסבירות גבוהה לסבול מהפרעת קשב גם כן.
5. הפרעת קשב עוברת בגיל ההתבגרות
לא נכון. בעוד שבעבר התייחסו אליה כאל הפרעה המוגבלת לילדות וחולפת עד גיל ההתבגרות, הרי שהיום ההערכה היא שכ־70% מהסובלים מהפרעות קשב ממשיכים לסבול מהן גם בגיל ההתבגרות והבגרות.
6. טיפול תרופתי בהפרעת קשב מיועד רק למקרים קשים
לא נכון. כל "מקרה קל" עלול להפוך ל"מקרה קשה", אם לא יטופל בצורה המיטבית.
עבודות המחקר שנעשו מוכיחות חד־משמעית כי אין לנו היום, לצערנו, אפשרות לטפל בהפרעת קשב ללא תרופות ממריצות (סטימולנטים). מאז שנות ה־90, תרופות ממריצות בכלל, והריטלין והאדרל (או בשמו בישראל - אטנט) בפרט, הן התרופות הטובות היעילות ביותר לטיפול בהפרעות קשב. הטיפול המומלץ הוא טיפול תרופתי בשילוב עם טיפול התנהגותי־רגשי ו/או הדרכת הורים.
האמירה שלפיה הטיפול התרופתי נועד רק ל"מקרים קשים" מעבירה מסר מעוּות ומפחיד לסובלים מהפרעות קשב. אם לא נטפל במי שסובלים באמצעות תרופה, הם יהפכו ל"מקרים קשים".
7. הטיפול התרופתי מיועד רק לשעות העבודה או לשעות הלימודים
לא נכון. הפרעת הקשב פוגעת בכל תחומי החיים - קודם כול בלמידה, שמבוססת על קשב, אך גם ביכולות החברתיות, בהתנהגות ובתפקוד הכללי. בהיעדר טיפול במשך כל היום, מי שסובלים מהפרעות קשב נידונים לטלטלה רגשית ולתסכול רב בשל האי־יכולת לעמוד במשימות יומיומיות ושגרתיות, כמו הכנת פעילות חברתית ולמידה עצמית.
התוצאות האפשריות של תסכול כזה הן חוסר יציבות חברתית, בריחה לעישון סיגריות (ניקוטין הוא סם ממריץ), שימוש בחומרים ממכרים, נהיגה פרועה והתנהגות מינית חסרת אחריות (חסרת אחריות בייחוד כלפי עצמם, אך לא רק...).
8. ריטלין ממכר
לא נכון. אין עדות מדעית להתמכרות לריטלין. יש אנשים המתמכרים לכל דבר (אלה סובלים ממה שנקרא "הפרעת התמכרות"). עם זאת, מדובר באוכלוסייה קטנה מאוד שאינה מייצגת בשום אופן את הכלל. לשם השוואה: גם השימוש במזגנים מקובל בישראל למרות הפוטנציאל הממכר של גז המזגנים...
יש לזכור שבריטלין לא ניתן לעשות שימוש לרעה (Substance abuse) היות שאי־אפשר להסניף אותו.
9. לריטלין לסוגיו תופעות לוואי זוועתיות
לא ממש נכון. לריטלין לסוגיו תופעות לוואי שכיחות, כמו ירידה בתיאבון וקשיי הירדמות. לרוב, הירידה בתיאבון חולפת, או לפחות נחלשת, אם מתמידים בטיפול. אם מוטרדים מהירידה בתיאבון, אפשר להעביר את הארוחה המשמעותית ביום לשעות הערב.
כדי להימנע מקשיי הירדמות צריך לחשב את זמן הפעילות של התרופה ולהתאים את לוח הזמנים לנטילתה לשעות השינה. כך, לדוגמה, קונצרטה פועלת במשך 12 שעות, ולכן מומלץ ליטול אותה רק בבוקר.
קיימות תופעות נדירות של "ריבאונד" (Ritalin rebound), כלומר תחושת אי־שקט לאחר נטילת התרופה, עצבנות־יתר או בכי. התופעות האלה פחות בולטות בשימוש בתכשירים כמו קונצרטה או Ritalin LA, ובכל מקרה, אלו תופעות נדירות מאוד החולפות מיד עם הפסקת השימוש בתרופה.
יש להדגיש: תרופות ממריצות אינן פוגעות בשום איבר פנימי.
10. ריטלין פוגע בגדילה
לא ממש נכון. מכל המחקרים שנעשו עד היום עולה כי ריטלין עלול לפגוע בצמיחה של ילד בהיקף של עד 2 סנטימטרים. זה לא קורה בכל מקרה, והנתון הזה כמובן אינו רלוונטי לטיפול במבוגרים.
גם במקרה הזה תמיד כדאי לשקול את יתרונות התרופה - השיפור המשמעותי ביכולות הקשב והחזרה לתפקוד חברתי טוב הרבה הרבה יותר - לעומת עוד שני סנטימטרים בגובה...
במחקרים פרוספקטיביים (מחקרים העוקבים אחר אותם הנבדקים לאורך שנים רבות), הנמשכים כבר שלוש שנים, לא נמצאה כל פגיעה משמעותית מצטברת בגדילה.
11. ריטלין פוגע בלב
לא נכון. לא נמצאה שום הפרעה לבבית בבני אדם בריאים שנטלו ריטלין, אך אין די מידע בנוגע לחולי לב או בנוגע למי שסובלים מלחץ דם גבוה הנוטלים ריטלין.
רשות התרופות והמזון הפדרלית האמריקנית (FDA) הנחתה כי במצבים כאלה אין ליטול ריטלין ללא התייעצות קודמת עם קרדיולוג. במידת הצורך ניתן לעשות בדיקת אק"ג במאמץ (בדיקת ארגומטריה, כפי שעושים בתחומי הספורט) כדי לוודא לפני תחילת הטיפול שהלב בריא.
ד"ר איריס מנור היא פסיכיאטרית ומנהלת המרכז לקשב ולהפרעות קשב וריכוז במרכז לבריאות הנפש גהה בפתח־תקווה, מקבוצת כללית
סייעה בגיבוש החומר: עו"ס שלומית רוזן, מתאמת המחקר במרכז לקשב ולהפרעות קשב וריכוז במרכז לבריאות הנפש גהה
