יש אנשים שחושבים שבין הגורמים להפרעת קשב נמצאים תזונה, צפייה בטלוויזיה, משחקי וידאו או חינוך לקוי - אבל אף אחת מהאמונות העממיות האלו לא הוכחה כנכונה. לעומת זאת, בשנים האחרונות, בעקבות מחקרים נרחבים בתחום, מתגברת ההבנה כי תורשה משחקת תפקיד משמעותי בהיווצרותה של אחת מההפרעות הפסיכיאטריות השכיחות ביותר. אבל לא רק תורשה.
איך בכלל חוקרים משהו כמו תורשה של הפרעות קשב?
כדי לבדוק האם יש מרכיב גנטי בהופעתה של הפרעה מסוימת, בוחנים קודם כל את שיעור ההורשה במשפחה, וזאת במטרה להבין את המשמעות שלה אל מול ההשפעה של הסביבה.
מחקרים כאלה מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים.
מחקרי משפחות
במחקרים כאלה בוחנים את שכיחות ההפרעה בקרב ילדים והוריהם הביולוגיים, וניתן ללמוד מהם על הסיכויים של חברי המשפחה ללקות בהפרעה. אם למרכיב הגנטי חשיבות גבוהה בהופעת ההפרעה, הרי שאם מישהו מבני המשפחה לוקה בהפרעה, גבוהים הסיכויים שגם בני משפחה אחרים סובלים ממנה.
מחקרי תאומים
במחקרים כאלה בוחנים את שכיחות ההפרעה בקרב תאומים זהים ולא זהים. מחקרים כאלה מאפשרים לבסס את המרכיב הגנטי בהפרעה, כיוון שתאומים זהים נושאים את אותו מטען גנטי. כלומר, אם למרכיב הגנטי חשיבות גבוהה בהופעת ההפרעה, הרי שאם תאום אחד סובל מהפרעה גבוהים הסיכויים שגם התאום האחר סובל ממנה.
מחקרי אימוץ
במחקרים כאלה בוחנים את שיעור ההפרעה בקרב ילדים מאומצים לעומת שיעורה בקרה ההורים המאמצים וההורים הביולוגיים. אם להפרעה יש מרכיב גנטי חזק, נצפה לראות התאמה גבוהה יותר בין הופעה של ההפרעה אצל ההורים הביולוגיים והילדים הביולוגיים שלהם, לעומת זו שבין ההורים המאמצים לילדיהם המאומצים. לעומת זאת, אם להפרעה יש מרכיב סביבתי חזק, נצפה לראות זהות גבוהה יותר בין ההורים המאמצים לילדים המאומצים.
אז מה גילו?
מסקירה נרחבת של מחקרים בתחום הפרעת קשב עולה כי המרכיב הגנטי בהפרעה עומד על כ־80%. במילים פשוטות, אם לאחד הילדים יש הפרעה בקשב ובריכוז, הסיכוי הסטטיסטי שגם לבני משפחה נוספים (הורים או אחים ואחיות) יש הפרעה בקשב ובריכוז הוא גבוה הרבה יותר (בערך פי 4) מאשר במשפחה שבה אין ילד עם הפרעות כאלה.
מה כל זה אומר?
ההבנה המרכזית מכל המחקרים האלו היא שלהפרעת קשב יש אכן מרכיב גנטי משמעותי. למעשה, הפרעה בקשב ובריכוז היא ההפרעה הפסיכיאטרית שבה נמצא הקשר הכי מובהק סטטיסטית לגנטיקה. הצעד הבא הוא לבחון את הימצאותם של גנים ספציפיים שייתכן ומעורבים בהיווצרות ההפרעה. המחקר שבוחן את קיומם של גנים ספציפיים שמעורבים בהיווצרות הפרעה בקשב ובריכוז מתקיים כבר כ־20 שנה (זהו "מחקר מתמשך"), אך מבחינה מעשית הוא נמצא בתחילתו. כלומר, לא ניתן לבצע בדיקות גנטיות מסוג כלשהו כדי לבחון האם הילד נושא גנים להפרעה בקשב ובריכוז.
אז מה השתנה בכל זאת?
בניגוד לעבר, הביולוגיה המולקולרית מאפשרת כיום להצביע על מספר גנים שנמצאים קשורים בהפרעה בקשב ובריכוז. החוקרים כבר מצאו קשר מובהק, מבחינה סטטיסטית, בין הימצאות של מספר גנים ובין קיומה של הפרעה בקשב.
אז אמרו ש... (מיתוסים על הפרעת קשב)כל מיני אגדות אורבניות נקשרות בהפרעת קשב ובטיפול התרופתי - אבל מה האמת? |
האם הכל מצוי בגנים?
על־אף שההסבר הגנטי להיווצרות הפרעה בקשב ובריכוז הופך יותר ויותר משמעותי ומוּכח, גם מרכיבים סביבתיים משפיעים על התפתחותה של הפרעת קשב. בין המרכיבים הללו, שהוכחו מחקרית, ניתן למצוא:
• צריכת אלכוהול, עישון או צריכת סמים של האישה בזמן ההריון
• משקל לידה נמוך
• לידה מוקדמת (לפני 37 שבועות של הריון)
• פגיעת מוח
• חשיפה לרמות גבוהות של עופרת במהלך ההריון או בגיל צעיר
כמו בכל ההפרעות הפסיכיאטריות, לא סביר שיום אחד נמצא את "הגורם היחיד" להיווצרות של הפרעת קשב - בין אם הוא גנטי או סביבתי. מהעדויות המחקריות המצטברות עולה כי הסיבה להתעוררותה של ההפרעה בקשב היא (ברמה גבוהה של ודאות) שילוב בין נטייה מוּלדת (גנים שאיתם נולדנו) לבין גורמים סביבתיים (הסביבה שבה גדלנו). שילוב מסוים של גורמים משני התחומים האלה מעלה את הסיכוי של ילד או ילדה לפתח הפרעת קשב.
ההבדל המשמעותי כיום, לעומת שנים עברו, הוא שאם החיים שלך נראים ככה - יש מה לעשות!
טיפול ברפואה משלימה יכול לעזורלא רק גנטיקה. גם קצב החיים התזזיתי והמתח הנלווה להם גורם לבעיות קשב וריכוז בקרב ילדים ונוער. שילוב של תרגילים לשיפור יכולות הריכוז באמצעות טיפול בביו־פידבק ושינוי תזונתי יכולים לסייע בהתמודדות עם ההפרעה בחיי היום יום. לקריאה נוספת |
ד"ר דותן קידר הוא מומחה בפסיכיאטריה. הוא מנהל את היחידה להפרעות קשב וריכוז של המבוגר, במרכז לבריאות הנפש רמת חן, מקבוצת כללית
שלומית רוזן היא עובדת סוציאלית ומתאמת המחקר במרכז לקשב ולהפרעות קשב וריכוז במרכז לבריאות הנפש גהה מקבוצת כללית
