הבת שלנו בת שנה וחצי ואומרת רק "אבא" או "אמא". האם עלינו לעשות משהו או לתת לזמן לעשות את שלו?
בגיל שנה וחצי אנחנו מצפים לאוצר מילים רחב יותר מזה שאתם מתארים: רוב הילדים בגיל הזה כבר מבטאים לפחות 10 מילים, וזהו המינימום שנחשב לתקין. יחד עם זאת, לא צריך להיבהל: רוב הילדים המאחרים ידביקו בסופו של דבר את הפערים, ותהיה להם שפה תקינה לחלוטין.
עליכם לשים לב לדברים הבאים:
• האם ההתפתחות הכללית של הילדה תקינה, או שקיים איחור בתחומים נוספים כמו הליכה ומשחק?
• האם קיימת הבנה של שפה?
• האם הילדה מתקשרת עם סביבתה, פונה אליכם ונהנית ממשחק משותף?
• האם קיים מלמול?
• האם הילדה שומעת היטב?
אם התשובות לכל השאלות האלה חיוביות, ניתן להמתין עד גיל שנתיים בערך. אם אוצר המילים לא גדל עד אז במידה משמעותית, רצוי לפנות לקלינאית תקשורת לצורך הערכה והדרכה.
אם יש ספק בנוגע למצב השמיעה, פנו לרופא הילדים שלכם ובקשו שיפנה אתכם לבדיקה. אם עולים ספקות בנוגע לנושאים האחרים, יש לפנות לאחד המכונים להתפתחות הילד להערכה כוללת.
ניתן לקבל עוד מידע במדריך הזכויות בתחום התפתחות הילד.
יפעת ניצן היא קלינאית תקשורת במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
הילדה שלי, בת 5, לא מוכנה בשום פנים ואופן לישון במיטה שלה, אלא רק במיטה שלנו. מה לעשות?
בשלב הראשון, דברו עם הילדה בגובה העיניים והסבירו לה שילדה בגילה כבר חייבת לישון במיטה שלה ולא עם ההורים. בשלב הבא אפשר לחשוב יחד איתה על דברים שיעזרו לה להיפרד, כמו דובי במיטה, פרידה הדרגתית מכל הצעצועים בחדר ומצעים מפנקים.
בשלב השלישי לוו אותה לחדרה בנחישות ובעקביות והתעקשו שהיא תישן שם. העקביות חשובה מאוד. בפעם הראשונה שתוותרו לה, ייפתח פתח שיאפשר לה לחזור למיטה שלכם.
מירה הורביץ היא פסיכולוגית קלינית במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
האם ילד קטן עלול להתחיל לגמגם רק משום שראה משהו שהפחיד אותו, כמו כלב שחור?
ככלל, גמגום עלול להופיע לעיתים אצל ילדים בעקבות בהלה מאירוע מסוים. אם הגמגום החל לאחר המפגש עם הכלב, ניתן להסיק שהאירוע השפיע עליו. יחד עם זאת, גמגום יכול להופיע במסגרת ההתפתחות התקינה אצל ילדים, במיוחד ילדים קטנים. אלה יכולים לדבר באופן שוטף ולפתע להתחיל לגמגם. לעיתים נובע הדבר מכך שקצב החשיבה שלהם יותר מהיר מיכולת הדיבור.
רחלי בן משה היא פסיכולוגית קלינית במכון להתפתחות הילד ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
בביקורת בטיפת חלב נאמר לי שהילד שלי, בן 3, לא עומד בכל היעדים המוטוריים של בני גילו: הוא לא מצליח למסור כדור למרחק, קופץ בצורה מעט מסורבלת, וחגורת שרירי הכתפיים שלו חלשה. האם לגשת לאבחון מקצועי יותר?
כאשר ילד מתקשה לעמוד ביעדים המוטוריים של בני גילו, רצוי קודם כול לקחת אותו לבדיקה אצל רופא מומחה להתפתחות הילד. זה יוכל להעריך מקרוב את התפתחותו המוטורית ובמידת הצורך יוכל להפנות את הילד לפיזיותרפיסט התפתחותי.
הפיזיותרפיסט יבנה יחד איתכם תוכנית טיפול שאותה תוכלו ליישם בבית. הוא אף ינחה אתכם כיצד לגרות את חושיו של הילד, לאמן את שריריו ולהחזיר את התפתחותו לפסים תקינים.
נילי ארבל היא מנהלת שירות הפיזיותרפיה במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
הילדה שלי, בת שנתיים ו־9 חודשים, נגמלה מטיטולים באופן מלא - גם ביום וגם בלילה. הגמילה עברה בקלות יחסית, ללא בעיות, אך בשבועיים האחרונים יש נסיגה, והיא לא מוכנה לעשות קקי בשירותים. כואבת לה הבטן, היא בוכה, ואף ברח לה לרצפה. בימים האחרונים היא לא מוכנה לעשות קקי אפילו בגן. מה לעשות?
בתהליך הגמילה מטיטולים יש לעיתים גם נסיגות זמניות. יחד עם זאת נראה כי הנסיגה של בתך הולכת ומתעצמת, וכדאי לבדוק מהי הסיבה לכך. ראשית, יש לשלול סיבה רפואית כמו כאבי בטן או עצירות.
אם מדובר בעצירות, מומלץ להיעזר במרככי צואה על פי מרשם רופא. ייתכן גם רקע רגשי לנסיגה. כדאי לברר אם חל שינוי כלשהו בחיי הילדה בגן או במסגרת המשפחה. אם זיהיתם שינוי כזה, חשוב להתייחס לגורם עצמו ולטפל בו.
יש להיזהר מלהיכנס למאבקי כוח סביב מתן הצואה. יש להפגין גישה ברורה ותקיפה, אך גם תומכת ומעודדת. יש להבהיר לילדה בצורה ברורה שלא עושים קקי על הרצפה, אלא רק בשירותים, וכשאתם רואים שהיא עומדת לעשות קקי על הרצפה, אין לאפשר לה להמשיך בכך, אלא יש לקחת אותה לשירותים.
יחד עם זאת אין לכעוס עליה או לבייש אותה כשזה קורה. חשוב להביע אמונה ביכולת שלה, להגיד לה שאתם בטוחים שהיא תצליח לחזור לעשות צרכים בשירותים כפי שעשתה בעבר, ושאתם תעזרו לה במידת הצורך.
דגנית בן ניסן, פסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות הילד ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
יש לי ילד בן שנה ושלושה חודשים. הוא מקסים ובעל מזג טוב, חברותי, חייכן ופעלתן מאוד. הוא מביע המון אהבה, עצב וכעס - גם בצורה פיזית וגם נפשית (למשל, אם הוא אוהב - הוא מחבק מאוד חזק, מנשק, צובט, נותן מכות על הגוף של האחר). באחרונה, כשהוא כועס, לחוץ או מתוסכל, הוא דופק את הראש בקיר, בארון, ברצפה, עד שזה כואב לו, ואז הוא בוכה. עד לא מזמן הוא גם היה מכה בידיים את ראשו (וגם ראשים של ילדים אחרים בגן). אני משתדלת להגיב באיפוק, לחבק. ניסיתי אפילו להגיב בהומור, אבל זה לא כל כך עבד. מה זה אומר? למה זה קורה? האם זה קשור אלינו, ההורים, או לבית? מה עושים במצב כזה ובתוך כמה זמן זה אמור לעבור?
ההתנהגות של בנך כנראה מבטאת קשיים בוויסות התחושתי שלו. הקשיים האלה יכולים לבוא לידי ביטוי ברגישות־יתר או בתת־רגישות תחושתית.
ילדים שסובלים מתת־רגישות תחושתית זקוקים למגע חזק ועמוק כדי לחוש את מה שילדים אחרים חשים ביתר קלות. הילדים האלה חשים צורך לגעת באנשים, בחפצים, בקירות וכד' וזקוקים למגע חזק - לעיתים מגע שלילד אחר היה מכאיב. הילדים האלה מרבים לגעת בילדים אחרים ומתקשים לשמור על גבולות גוף בינם לבין הסביבה. הטחת הראש של בנך כמו גם הביטויים הפיזיים של רגשותיו והנטייה להכות את עצמו ואחרים נובעים כנראה מהצורך שלו לחוש את הסביבה.
לרוב מדובר בבעיה נוירולוגית מולדת, שאינה קשורה להורים או לבית.
מומלץ לבקש הערכה של רופא התפתחותי וכן בדיקה של מרפאה בעיסוק שמתמחה בהתפתחות הילד. אלה יוכלו לאבחן האם אכן זו הבעיה של הילד ולהמליץ לכם על טיפול מתאים. יש לזכור שהילד זקוק להרבה מגע גופני ממך ולגישה מרגיעה ותומכת בקשייו.
דגנית בן ניסן היא פסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות הילד ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
חשבתי לרשום את הבן שלי, בן 5 חודשים, לחוג שחייה לפעוטות, אבל בעלי טוען שמדובר בטרנד בלבד ושאין בכך כל תועלת. האם הוא צודק?
סביר להניח שבעלך צודק ושמדובר בטרנד בלבד. למרות הדיווחים על האפשרות לחזק בדרך הזאת את חגורת שרירי החזה והכתפיים של התינוק, הרי שלרוב לא ניתן ללמוד כראוי לשחות לפני גיל 5 או 6, כיוון שרק אז מערכת העצבים בשלה לפעילות כזאת.
נוסף על כך יש להביא בחשבון את הסכנה של דלקות אוזניים - על פי דיווח של ארגון הרופאים בארה"ב. במקום חוג שחייה מומלץ לעשות פעילות כיף עם שני ההורים במסגרת ביתית.
נילי ארבל היא מנהלת שירות הפיזיותרפיה במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
יש לי שני בנים, בן 5 וחצי ובן 3 וחצי. באחרונה החל בני הבכור לדבר בטון תינוקי. גם הגננת שלו שאלה אותי על כך. מה קורה לו?
ייתכן שבהתנהגותו זו מבטא הילד את הקונפליקט שהוא חש בין הרצון לגדול לבין הרצון להיות קטן כמו אחיו. חשוב שתבדקו גם עם עצמכם כיצד אתם מגיבים לכך והאם יש בתגובתכם חיזוק חיובי להתנהגות הזאת.
מומלץ לשוחח איתו על הרצון לגדול בד בבד עם החשש מכך והמשאלה להישאר קטן. אפשר לשוחח על היתרונות ועל החסרונות שבכל מצב ולעודד לגדילה ולהתפתחות באמצעות הדגשת היתרונות שבלהיות גדול ומסוגל. יש להימנע מלחזק את התנהגותו התינוקית ולתת לו חיזוקים חיוביים על התנהגות בוגרת.
דגנית בן ניסן היא הפסיכולוגית הראשית במכון להתפתחות הילד ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
בתי היא בת 9 חודשים. לפני כחודשיים היא החלה לעמוד ומאז היא רוצה רק לעמוד וללכת ובעצם דילגה על שלב הזחילה. האם זה תקין?
אין ספק שהזחילה חשובה מאוד להתפתחות הילד. באמצעותה הוא לומד לתאם בין שני חלקי הגוף - העליון והתחתון - ובין ימין ושמאל. הזחילה גם מסייעת לו להגיע למקומות חדשים ולחקור אותם.
עם זאת, אם בתך מתפקדת בצורה תקינה לגילה (אחיזת הראש שלה טובה, ואין חולשה של חגורת שרירי החזה והכתפיים), אפשר להניח לה. סביר להניח שהיא מתפתחת כראוי ולא נזקקה לשלב הזחילה. רוב הסיכויים שזה לא יפריע לה בעתיד.
נורית הלינגר, שירות ריפוי בעיסוק במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
בתי בת השנתיים מתקשה להירדם. האם למשוך ולעייף אותה עד שהיא פשוט תצנח על המיטה?
יש להיערך לשינה בלילה באופן כזה שיבטיח לילדה ביטחון והרגלים נכונים של כניסה למצב של שינה. ראשית, יש לשמור על שגרה שכוללת ארוחת ערב, אמבטיה, משחקים וסיפורים, שיחה וריקוד - ככל שאת מוכנה להקדיש לילדה. אחר כך, בשעה קבועה, אומרים: "כעת הולכים לישון", "לילה טוב", נותנים נשיקה ומשכיבים את הילדה במיטה שלה, בחדר שלה.
שמירה על סדר זמנים ועל שגרה יהפכו את הליכתה לישון לדבר מובן מאליו ובטוח, ואחרי קבלת תשומת הלב היא תלך לישון בשמחה וברצון. יש להימנע מכניעה לדרישות להירדם במיטת ההורים או בידיים של אחד ההורים או ללכת לישון מול הטלוויזיה (גם אם אחר כך, בעודה ישנה, תעבירו אותה למיטתה).
יש להקפיד שדלת החדר שלה תישאר פתוחה מעט, ושדרך הפתח יחדור מעט אור כדי למנוע חרדות ובעיות שעלולות להתעורר בשל כך. שני ההורים צריכים לנקוט עמדה אחידה ולהפגין שלווה לצד תקיפות כדי להבטיח הצלחה. גם מומלץ לקרוא את הפרקים המתאימים העוסקים בבעיות הירדמות של ילדים בספרי הדרכה לגידול ילדים, ויש רבים כאלה. מובן שילד שמקבל בערב טיול ופעילות פיזית וגישה מרגיעה יהיה בעל תיאבון טוב יותר וילך לישון בקלות רבה יותר בהמשך.
ד"ר דב ענבר הוא מנהל המכון להתפתחות הילד ולשיקומו במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
בני הקטן, בן שנה ו־7 חודשים, שותה מים בצורה מוגזמת. במשך היום זה לא בא על חשבון מזון, ולכן לא מפריע לי. הוא אוכל מצוין ויכול לסיים ארוחה מלאה מיד לאחר שרוקן בקבוק מים שלם. הבעיה היא בלילה: הוא מסוגל לשתות יותר מחצי ליטר, ולכן אני נאלצת להחליף לו טיטול, פיג'מה ומצעים לפחות פעם אחת במהלך הלילה (שום טיטול לא עומד בכמויות המים שהוא שותה במהלך הלילה). דרך אגב, הוא לא מוכן לקחת מוצץ, וברור שהוא לא שותה מצמא. אולי בקבוק המים הוא מעין תחליף מוצץ בשבילו? מה עושים?
ראשית וחשוב מכול - יש לפנות לרופא הילדים כדי שיבדוק את הילד וישלול את קיומה של בעיה רפואית כלשהי שיכולה להסביר את השתייה המרובה. במקרה הצורך ישלח הרופא את הילד לעשות בדיקת דם ובדיקת שתן.
אם נשללה בעיה רפואית, מדובר כנראה בהרגל או בהתנהגות כפייתית שכדאי לשרשה בשל השלכותיה הלא רצויות. במקרה הזה מומלץ להגביל את כמות השתייה גם ביום וגם בלילה. נסי להציע לו דרך אחרת להירגע - בעזרת מוצץ או חיתול.
דגנית בן ניסן היא הפסיכולוגית הראשית במכון להתפתחות הילד ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
הבן שלי, בן 4 חודשים, מסרב לשכב על הצד או על הבטן ומעדיף לשכב על הגב. למה זה קורה ומה אפשר לעשות?
שכיבה על הבטן דורשת מהילד עבודה נגד כוח המשיכה כאשר הוא מרים את ראשו ונשען על האמות. התנוחה הזאת קשה יותר משכיבה על הגב, שבה כל גופו נתמך על ידי המזרן. התפתחות התנועה היא מהראש לרגליים ומהמרכז (הגו) - החוצה. שרירי הצוואר והגו מתחזקים ראשונים, והדרך לאמן אותם היא בשכיבה על הבטן. לכן יש להרגיל את התינוק בזמן שהוא ער לשכב על הבטן במשך כחמש דקות, חמש עד שש פעמים ביום ובהדרגה להאריך את משך התרגול.
ניתן לשים גליל מגבת בקוטר חמישה סנטימטרים מתחת לבית השחי בגובה הפטמות ומולו להניח משחק שהוא אוהב. כמו כן ניתן להשכיבו על החזה של אחד ההורים כשהם שוכבים על גבם, ואז יש קשר עין ואפשר לשוחח איתו ולהרגילו בהדרגה לתנוחה.
נילי ארבל היא מנהלת שירות הפיזיותרפיה במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
בתי בת ה־3 לא מסכימה ללכת לישון בשעה סבירה ולא נרדמת לפני חצות. היא פשוט לא עייפה ורוצה להמשיך לשחק, לראות קלטות, לאכול ולשתות. מה עושים?
הקניית הרגלי שינה וערות סדירים לילד היא באחריות ההורים. בגיל 3 כבר אפשר לצפות שלרוב הילדים יהיו הרגלי שינה מסודרים, אם כי קיימים ילדים המתקשים בכך מסיבות שונות.
קודם כל כדאי לבדוק האם היא ישנה הרבה במשך היום ולכן אינה עייפה בלילה. אם לא זו הבעיה, כדאי להתחיל להרגיל אותה לטקסי שינה קבועים, כלומר לערוך איתה סדרה של פעולות קבועות מדי יום ובאותן השעות, כמו רחצה, סיפור לפני השינה, החשכת הבית ומעבר למהלך שקט יותר. הפעילויות האלה יעזרו למנגנוני הגוף שלה לרכוש את הרגלי השינה הנכונים.
גם אם הילדה אינה נרדמת, כדאי לדאוג שתישאר במיטתה ולהימנע מ"חגיגות" ליליות הכוללות צפייה בקלטות, אכילה ושתייה. אם הבעיה אינה נפתרת, ניתן לבקש סיוע והדרכה מרופא מומחה לבעיות שינה וממעבדת שינה המתמחה בנושא הזה.
דגנית בן ניסן היא הפסיכולוגית הראשית במכון להתפתחות הילד ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
הילד שלי בן 5 ומדבר בקצב מאוד איטי. הוא אומר מילים שלמות, אך ההספק שלו דל (30 מילים בדקה). מה יכולה להיות הסיבה לכך, ואיך אוכל להאיץ את הקצב? האם יש צורך לפנות לאבחון מקצועי?
הדיבור שלנו הוא חלק ממכלול שלם שקשור לאישיות שלנו, לדרך ההתנהלות שלנו ולתנועה שלנו. כאשר ילד בן 5 מדבר לאט באופן ניכר, נבדוק האם הוא גם אוכל לאט ומתנועע לאט יותר מבני גילו. לעיתים דיבור איטי יכול לשמש דרך להתגבר על קשיים בדיבור כמו גמגום.
דיבור איטי אינו מעיד בדרך כלל על בעיה כלשהי - אם לא נלווים לכך קשיים אחרים. יש לברר האם הדיבור כל כך איטי עד כי הוא מפריע לילד בתפקודו היומיומי או שזה מפריע רק לסביבה. יש אנשים מפורסמים, כמו יצחק רבין וחיים בר־לב, שדיברו לאט, אך הדבר לא הפריע להם להגיע לתפקידים חשובים. אם אין לילד כל בעיה אחרת, והוא איטי באופן כללי, לא ניתן לשנות את קצב הדיבור.
אם הדבר מאוד מפריע להורים ולילד, אפשר לבקש הערכה של רופא התפתחותי ולהתייעץ עם קלינאית תקשורת. היא תוכל לבדוק את הילד ולשלול קשיים אחרים שעלולים לגרום לדיבור האיטי. אם אין קושי נוסף, יש לתת לילד להתפתח בקצב שלו ולא להעיק עליו בדרישה לדבר מהר יותר. הוא לא יוכל לעמוד בדרישות האלה, והן רק יגבירו את תסכולו.
ניצה זלצר היא קלינאית תקשורת אחראית במכון להתפתחות הילד ולשיקום הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
בני הקטן בן 9 חודשים. עד גיל 7 חודשים הוא ניזון רק מהנקה. לפני כחודשיים הוא עבר בהדרגה למזון מוצק. היום הוא אוכל הכול. נוסף על ארבע ארוחות מגוונות במשך היום בפעוטון הוא אוכל 180 מיליליטר דייסה בבוקר ובלילה. בגיל 7 חודשים הוא שקל 8 קילוגרם, וגם היום, בגיל 9 חודשים, המשקל שלו זהה. כיצד ייתכן שלא עלה כלל במשקל? הילד מתפתח יפה: זוחל על הבטן ונעמד בעצמו בעזרת אחיזה.
לפי עדותך, בנך אוכל יפה מגוון של מזונות ומתנסה גם במרקמים חדשים. אף שאין פירוט מדויק של הכמויות שהילד אוכל, נראה שהן סבירות. את מדווחת גם על נקודה חשובה מאוד: שהילד מתפתח נהדר - לכן מתמיה שבמשך חודשיים נותר משקלו ללא שינוי.
תופעה של אי־עלייה במשקל מחייבת בירור ומעקב. הדבר יכול לנבוע מסיבות לא מדאיגות, כמו טעות בשקילה (טעות נפוצה יחסית) או מחלת חום חולפת שמלוּוה בירידה זמנית בתיאבון, בשלשולים ובהקאות שגורמים לירידה זמנית במשקל. לעיתים נדירות יותר עלולה האי־עלייה במשקל לנבוע מסיבה משמעותית יותר כמו מחלת צליאק או הפרעה בספיגה. מומלץ לפנות לרופא הילדים, והוא יחליט על המשך המעקב והבירור.
ד"ר דוד שטייר, המרפאה לבעיות אכילה והאכלה לגיל הרך במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית
את השאלות והתשובות ערך ד"ר מוטי חיימי - מומחה ברפואת ילדים ובהמטו־אונקולוגיה בכללית
