אין הורה שלא מכיר את זה. יחד עם התינוק החדש מגיעות מכל עבר עצות לרוב. אחת העצות שבוודאי תשמעו היא "אל תקחו את התינוק על הידיים! הוא עוד עלול להתרגל לזה, אתם לא רוצים ילד מפונק, נכון?"
לא נכון. תינוק שאך נולד אינו יכול לשרוד ללא מישהו שיטפל בו. הוא תלוי לחלוטין בהוריו. התלות הפיזית ברורה לנו, אבל מה שנראה אולי פחות ברור הוא התלות הפסיכולוגית, שהיא לא פחות משמעותית.
למה תינוקות רוצים על הידיים?
לתינוק רך עדיין אין כישורים להבין את העולם כמונו. אין לו יכולת לווסת את הרגשות שלו ולהבין אותם. כשתינוק מרגיש שלא טוב לו, הוא אינו יכול אפילו להבין מה לא טוב, והוא יבטא זאת בבכי. אם הבכי אינו נענה, ולא מרגיעים את התינוק - המצוקה שלו תגבר עוד ועוד.
למזלו של התינוק, ישנה דמות שמכוּונת אליו באופן מיוחד, אמא, שמכירה את התינוק ועושה מה שהיא יכולה כדי שיהיה לו טוב. היא מרימה אותו, מחזיקה אותו, עוטפת אותו - וכל אלה עוזרים לתינוק להרגיש שוב בטוח ונעים.
כדי שתינוק יוכל להתפתח כראוי ולגדול בתחושה שיש לו כוח ולפתח בהמשך ביטחון עצמי, הוא צריך לקבל מענה לצרכים שלו, כלומר מענה לבכי. הוא צריך לדעת שכאשר הוא בוכה, יש מי שמתייחס אליו, שכאשר רע לו, תבוא הקלה - מישהו, בדרך כלל אמא שלו או אבא שלו, ייקחו אותו, יחזיקו אותו, ירגיעו אותו, ידברו אליו, יחייכו אליו.
אז להרים את התינוק על הידיים זה טוב. אבל תמיד?
כמה שהתינוק צריך. דווקא תינוק שמקבל מענה לצרכים שלו יכול להתפתח לכיוון של עצמאות, והתלות שלו בהוריו תפחת לאט לאט. הורה קשוב שמתייחס לתינוק, מחזיק, מרים ונותן לו מה שהוא צריך, מאפשר לתינוק לגדול ולהתפתח בעתיד לילד עם ביטחון עצמי.
מובן שיש עוד תחנות בדרך, אבל כאן נבנה הבסיס לכל היכולות האלה: של עצמאות, של אמון בעולם, של תחושת חוזק ושל היכולת ליצור יחסים משמעותיים עם אנשים.
נכון, זאת אינה משימה פשוטה, ואין זה קל לעמוד לרשות התינוק כל כך הרבה ובעקביות. לכן אמהות ואבות צריכים לדעת לבקש עזרה ולקבל אותה כשהיא מוצעת, אבל זה כבר נושא למאמר אחר.
ד"ר ליאת הולר הררי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית בכללית
* המידע המופיע במדריך הוא לידיעה כללית בלבד. יש לעיין בתנאי השימוש ומדיניות הפרטיות
