אחרי שניפצנו את המיתוס על BMI, הגיע הזמן לדבר על המשקל עצמו. איך אתם מרגישים כשאתם עולים על המשקל? לפי מה אתם נותנים לסך הקילוגרמים שיופיעו למלא אתכם בחשש, או אפילו בייאוש?
האם אנשים קרובים או זרים מרשים לעצמם להעיר לכם על המשקל, "בגלל הבריאות"? אם אתם מנסים לרזות כל הזמן, או יורדים ואז עולים חזרה, אם אתם שומרים על כל פיפס שנכנס לפה ועדיין תקועים - הכתבה הזו מוקדשת לכם. וכן, גם לנשמות הטובות שמעירות לכם לא יזיק לקרוא.
נתחיל בזה שאנשים שונים מגיעים במשקלים שונים, בדיוק כמו שהם מגיעים בגבהים שונים ובמבנה גוף אחרים. יש מי שממש רזים, לפעמים הם בתת משקל, ולא משנה מה הם יאכלו וכמה.
הייתם מתארים לעצמכם שחלק מהם ממש רוצים היו לעלות במשקל וזה קשה להם? הם מקבלים בדרך כלל הערות לא נעימות בפני עצמן בנוסח "תאכלו משהו, רואים לכם את העצמות" ודומיהן.
יש מי שנמצאים במשקל שנחשב תקין ונשארים בו בקלות, ויש את מי שנמצאים בעודף משקל, את אלו שנחשבים שמנים וגם שמנים מאוד. גם אנשים שמנים חוטפים אש מיותרת, לעיתים מאוד קרובות. חיצי הביקורת שמגיעים מחוסר ידע או הבנה.
אנחנו כאן הפעם כדי לנסות לשפוך קצת אור על משמעות המשקל - גם בהקשר הבריאותי וגם בהקשר החברתי.
משקל גבוה מקושר הרבה פעמים למצבי חולי שונים. זו אולי התפיסה הרווחת, אבל יש לא מעט מחקרים שמראים שהבריאות לא בהכרח תלויה במשקל.
בפועל, המשקל הוא גורם משמעותי בעיקר אצל אלו שבקצוות - בעלי השמנה חריפה ובעלי תת המשקל. המשקל שלהם באמת שם אותם בקבוצת סיכון גבוהה. אצל כל השאר - שהם הרוב - הבריאות לאו דווקא תלוית משקל. במה היא כן תלויה? ברמת הכושר הגופני, בהרגלי החיים, באיכות האוכל.
לכולם חשוב לאכול נכון, אבל לא בגלל המשקל, אלא בגלל שכדאי להיות בריאים, להרגיש יותר טוב, דברים כאלה.
מה יותר חשוב, המשקל או הכושר?
אפרופו בריאות, הבאנו לכם קצת נתונים: מאמר גדול שפורסם ב־2013 ב-JAMA סיכם מחקר של החוקרת ד"ר קתרין פלאג'ל שכלל מעל 2.8 מיליון איש ובו נבדק הקשר בין אנשים בקבוצות משקל שונות והסיכון הכללי שלהם לתמותה. הכוונה לכמות הנפטרים בשנה, מכל סיבה אפשרית.
החוקרים בדקו את הסיכון לתמותה של אנשים בדרגות משקל שונות (לפי ערכי BMI), בהשוואה לסיכון התמותה של אנשים במשקל תקין.
חלק מהתוצאות היו מפתיעות. למשל, סיכון התמותה של אנשים במשקל עודף (BMI 25-30) היה נמוך משל בעלי משקל תקין! אנשים עם השמנה קלה (BMI 30-35) היו בסיכון דומה לזה של בעלי משקל תקין! אנשים במשקל גבוה מאוד (BMI מעל 35) היו בסיכון גבוה יותר לתמותה.
המחקר הזה מצטרף לשורה של מחקרים וותיקים יותר שמובילים לאותה מסקנה: אי אפשר לנחש את מצב בריאותו של אדם לפי משקלו, או לפי ערך ה־BMI שלו.
איך זה יכול להיות? כי הכושר כן קובע. כושר גופני גבוה יכול להשפיע על המצב הבריאותי יותר מהמשקל. פשוט ככה.
בהשוואה לגנטיקה, שמשפיעה בין השאר גם על חילוף החומרים והמשקל שלכם, על הכושר שלכם יש לכם יכולת השפעה משמעותית לטובה - כשאתם מבצעים פעילות גופנית סדירה. המשמעות של זה היא שאולי את מבנה הגוף הטבעי שלכם יהיה לכם קשה לשנות, אבל את רמת הכושר תוכלו להעלות.
מחקר מ־2014 שפורסם ב־Diseases Cardiovascular in Progress השווה החוקר ווהן וו. בארי מאוניברסיטת טנסי למי יש השפעה גדולה יותר על תמותה כללית באוכלוסייה - למשקל או לרמת הכושר. ההשוואה הייתה בין אנשים פעילים ולא פעילים, בקבוצות משקל שונות:
קבוצת הייחוס הייתה אנשים בכושר, במשקל תקין. חמשת הקבוצות האחרות היו: 1. עודף משקל בכושר, 2. עודף משקל לא בכושר, 3. שמנים בכושר, 4. שמנים לא בכושר, 5. משקל תקין לא בכושר.
התוצאות היו מעניינות מאוד:
אנשים שהיו בכושר, גם אם היו בעלי עודף משקל או השמנה, היו ברמת סיכון דומה לזו של בעלי משקל תקין בכושר.
מתוך כל אלו שהיו לא בכושר, דווקא לבעלי עודף המשקל היה סיכון תמותה הכי נמוך. הרזים (בעלי המשקל התקין) ובעלי השמנה שלא היו בכושר, נמצאו בסיכון גבוה יותר.
ושימו לב לזה: אנשים שלא היו בכושר היו בסיכון תמותה כפול - ללא קשר לקבוצת המשקל שלהם.
במילים אחרות, המסקנה היא שהסיכון לתמותה תלוי יותר ברמת הפעילות מאשר במשקל. כלומר, אנשים פעילים במשקל גבוה ש"תקועים" על אותו משקל יכולים להיות בריאים ממש כמו חבריהם הרזים יותר.
בפעם הבאה שמישהו מעיר לכם על המשקל, אתם מוזמנים להשתיק אותו עם המידע הזה (אבל רק אם אתם מעוניינים להיכנס לדיון על זה. גם להודיע חד משמעית שזה לא עניינים ושיניחו לכם זה לגיטימי).
באילו עוד נסיבות המשקל לא קובע?
קחו לדוגמה אדם שמוגדר כשמן, אבל עד לפני כשנה היה מוגדר שמן מאוד (השמנה חריפה, BMI מעל 40). בחצי הראשון של השנה הוא ירד 10 קילוגרמים, נעצר ומאז הוא שומר על משקלו בגאון.
עצם העובדה שהוא מצליח לשמור על המשקל החדש היא השג אדיר. למרות שהמשקל עדיין לא נחשב "תקין". האם הוא בריא? את זה אפשר יהיה להגיד רק אם נראה את בדיקות הדם שלו.
כשאתם אצל הרופאה או הדיאטנית בקשו את התמונה המלאה, ולא רק את המשקל וערך ה־BMI שלכם. תבקשו לוודא מה המצב בבדיקות הדם, בלחץ הדם ובדופק.
לרמת הסוכר שלכם בצום יש קשר הרבה יותר מובהק ליכולת של גופכם לאזן סוכר, ולרמת הטריגליצרידים שלכם יש השפעה מאוד גדולה על מצב הכבד שלכם - כל אלו קובעים הרבה יותר מסך הקילוגרמים שאתם שוקלים.
מה כן כדאי לעשות? לכוון לאורח חיים בריא יותר, לא בהכרח למשקל נמוך יותר. למשל נסו אכילה מאורגנת ומסודרת יותר גם בעבודה, תבחרו אוכל מזין ומשביע ושלבו פעילות גופנית. תזיזו את הגוף לאו דווקא כי זה שורף קלוריות, אלא כי יכול להיות לכם כיף יותר ככה, וזה גם, מתברר, יותר בריא.
אבל בכל זאת - אני רוצה לרדת במשקל
כולנו זכאים להרגיש נוח ונעים בגוף שלנו. אבל, קודם כל חשוב שאם אתם יורדים לא יהיה מדובר בהרזיה עד לרמה שתסכן אתכם. לצערנו העיסוק התרבותי במשקל ובהיקפים נותן הרבה פעמים דוגמה רעה מאוד, ומשפיע לא טוב על הדימוי העצמי.
הפרעות אכילה, אגב, לא שמורות רק למי ששוקלים מעט. הן פוגעות בנשים וגברים בכל משקל. אם אתם או מישהו שקרוב אליכם מראה סימנים של עיסוק בנושא ברמה שמעוררת חשש להפרעת אכילה, או כל מצוקה נפשית אחרת, כדאי לבקש עזרה.
ובכל הנוגע לדיאטה, כשאנחנו מציבים לעצמנו יעדים חשוב שהגישה תהייה ריאליסטית, שאינה נתמכת בשטיפת המח המפורסמות על ידי חברות למוצרים להרזיה שמציבה רף בלתי הגיוני של ירידה במשקל (בעזרת מוצר ההוקוס פוקוס שלנו תרדו 10 ק"ג בחודש).
חלק מהם לעיתים קרובות יורדים מהמדף מהר מאוד, או משפיעים לרעה על מערכת העיכול ובמצבי קיצון גורמים לסכנת חיים.
גם חברות הפרסום והבגדים מציבות סטנדרטים שאין כמעט קשר בינם לבין המציאות. אתם יודעים ש־5% מהנשים בעולם נראות כמו 99.9% מהנשים שמוצגות על שלטי חוצות בעולם? נכון שכל פעם העובדה הזו מרגיזה מחדש, לא משנה כמה פעמים תזכרו בה?
אז לפני שאתם מתחילים להלקות את עצמכם על השומנים שלכם, על תקיעות במשקל, תנו לחשיבה הביקורתית לעלות. תציבו לעצמכם רף ירידה ריאלי, כזה שיתחשב בגוף שלכם. וגם, תזכרו שאתם הרבה מעבר למשקל שלכם.
תמי אדיב היא תזונאית קלינית בכללית, מתמחה בסוכרת, בהשמנה, בניתוחים בריאטריים ובטבעונות
