"אורי ישב לארוחת ערב עם אמא ואבא
לפתע נשמטה לו החביתה מהמזלג
צנחה היא לה אל הרצפה בשוגג
אוי ואבוי, מה עושים עכשיו?
לאכול אותה או לא? לא ברור המצב"
לא מדובר בפתיחה של סיפור לילדים (למרות שבהחלט קיים פה פוטנציאל), אלא באירוע שמבוסס על סיפורים אמתיים שמתרחשים מדי יום מיליונים של פעמים ברחבי העולם. לא ברור מתי והיכן הומצא החוק לפיו זה בסדר לאכול מזון שנפל על הרצפה למשך לא יותר מ־5 שניות (או 3 שניות אצל המחמירים יותר) - אבל הוא הפך לאמונה שאנשים רבים שמחו לאמץ, בין היתר כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם. כי בינינו, כולנו אכלנו אוכל מהרצפה מתישהו, לא?
מומחה המזון פרופסור דונלד ו. שאפנר מאוניברסיטת ראטגרס בניו־ג'רזי, ועוזרו, רובין סי. מירנדה, בדקו וחקרו לעומק במשך שנתיים במטרה לקבוע אחת ולתמיד: האם יש אמת ב"חוק 5 השניות" או שזה סתם מיתוס? "ההנחה היא שאם מרימים מהר מזון שנפל על הרצפה, הוא בטוח לאכילה, כי החיידקים צריכים זמן כדי לעבור אליו", אמר פרופ' שאפנר, "אולי מדובר בנושא 'קליל', אבל בגלל שמדובר בהתנהגות מקובלת כל־כך, רצינו לגבות את התוצאות על־ידי הוכחות מדעיות מוצקות".
והייתה לו עוד סיבה מצוינת לצלול לסוגייה: לפי המרכז לבקרת ומניעת מחלות בארה"ב, 1 מ-6 אנשים במדינה חולים מדי שנה בשל הרעלת מזון (בערך 48 מיליון אנשים). לדברי פרופ' שאפנר, זיהום חיידקי ממשטחים למזון עלול לגרום להרעלת מזון.
אבטיח, לחם וסוכריות גומי
צמד החוקרים בדק ארבעה מאכלים - אבטיח חתוך, לחם, לחם עם חמאה וסוכריות גומי - וארבעה משטחים - נירוסטה, קרמיקה, עץ ושטיח. על המשטחים הם הניחו חיידקים עם מאפיינים הדומים לסלמונלה.
הם השליכו את המאכלים על המשטחים והשאירו אותם עליהם לפרקי זמן של שנייה אחת, 5 שניות, 30 שניות ו־300 שניות. בסך־הכל היו 128 תרחישים שהחוקרים שחזרו 20 פעמים כל אחד, ושהניבו 2,560 מדידות בסך־הכל. הם עשו עבודה יסודית - מאוד!
תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת המדעיjournal Applied and Environmental Microbiology. מתברר מהן כי אף אחד מהמזונות שנבדקו לא התחמק מחיידקים, בלי קשר לסוג המשטח - וגם אם המגע היה למשך פחות משנייה. שלא במפתיע, התברר כי זמני מגע ארוכים יותר בין האוכל למשטח גורמים בדרך־כלל למעבר של יותר חיידקים. אחד הגילויים החשובים היה כי הרכב המזון והמשטח שעליו הוא נפל היו חשובים לפחות, אם לא יותר, ממשך הזמן שבו המזון היה על המשטח.
אבטיח ספג את השיעור הגבוה ביותר של חיידקים ואילו סוכריות גומי את הכי מעט. הסיבה: לחות. פרופ' שאפנר מסביר כי לחיידקים אין רגליים, הם זזים ממקום למקום עם הלחות, וככל שהאוכל רטוב יותר כך גבוה יותר הסיכון להעברת חיידקים. "אכלתי מזון מהרצפה, אבל אם הייתי צריך להרים חתיכת אבטיח מהרצפה הנקייה יחסית שלי בבית - הוא היה הולך לזבל", הוא הבהיר.
אולי במפתיע, מזונות שנפלו על השטיחים שנדגמו צברו פחות חיידקים מאלו שנפלו על קרמיקה ונירוסטה. לפרטי המזון שהושלכו על שטיחים היו רמות משתנות של זיהום.
אז בשורה התחתונה – לאכול מהרצפה או לא לאכול?
זו שאלת השאלות. פרופ' שאפנר טוען כי "חוק ה־5 שניות הוא ברובו שטויות - אין זמן קסם שמתחתיו אין העברה של חיידקים וזמן שמעליו יש העברה של חיידקים".
טוב, הבנו, חיידקים יהיו על המזון, אבל האם בגלל זה נהיה חולים? גם פרופ' שאפנר לא יכול לתת תשובה ברורה. למה? כי זה תלוי בלא מעט גורמים, ביניהם: סוג החיידק והריכוז שלו, האופי של המזון, האופי של המשטח, משך הזמן שבו האוכל נמצא במגע עם המשטח.
מצד שני גם לא צריך להיכנס לפאניקה מכל דבר. ממחקרים שונים עולה כי דווקא עודף בהיגיינה קשור לסיכון מוגבר למחלות אלרגיות שונות ולעלייה בשכיחות אסתמה בילדים.
הפרופסור שמסרב להתרגש
ארון אי. קארול, פרופ' לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה באוניברסיטת אינדיאנה, כתב לפני מספר שנים ספר על מיתוסים ברפואה. גם הוא קרא את המחקר של עמיתיו, והגיב במאמר מעניין שפורסם בניו יורק טיימס.
הוא מציין שממחקרים שונים שנערכו התברר כי יש מקומות הרבה יותר מלוכלכים - גם בבית שלכם - מאשר הרצפה. למשל ידית המקרר, השיש במטבח. ומה בנוגע לטלפונים הסלולריים שלנו? לשטרות הכסף שעוברים מיד ליד? למקשים במקלדת? הלחצנים בכספומט? כולם מלוכלכים. אז מה עושים? ההמלצה הכי טובה ומעשית של קארול היא לרחוץ ידיים לפני שאוכלים.
נו, ומה דעתו על תוצאות המחקר?
"אנשים מגיבים לחדשות כאלו באחת משתי דרכים", הוא כותב, "דרך אחת היא להפוך לפרנואיד בנוגע לכל דבר. אנשים כאלו מתחילים לנקות בכפייתיות, נוגעים בנוגע לכל דבר שהם נוגעים בו, ומשתמשים בג'ל לניקוי ידיים בצורה מוגזמת. האלטרנטיבה היא להבין שעבור רובנו, המערכת החיסונית שלנו היא די קשוחה. כולנו נוגעים בדברים המלוכלכים האלו כל הזמן, מבלי שאנחנו יודעים, ואנחנו בסדר גמור.
"אני נכלל בקבוצה השנייה. אם אני מפיל אוכל על הרצפה, אני עדיין אוכל אותו. אני עושה את זה כי הנזק שעלול להיגרם לי לא שווה את הדאגה בהשוואה להרבה מאוד דברים אחרים. אולי אתם מרגישים אחרת. כך או כך, קבלו החלטה מושכלת המבוססת על סיכונים יחסיים ולא על פרק זמן שרירותי שבמהלכו דבר אחד בא במגע עם דבר אחר".
ותזכרו: דין אבטיח או גלידה שנפלה על שטיח אינו כדין עוגייה שנפלה על משטח עץ!
ד"ר דנה פלורנטין היא מומחית ברפואת משפחה ורופאת הבית של אתר כללית
