שרירנים ברחם (מיומות)

​​​​מהו שרירן?

שרירן (מיומה, באנגלית: Myoma) הוא סוג של גידול שפיר הנוצר בדופן שריר הרחם (מיומטריום). הוא בדרך כלל אינו משפיע על התפקוד היומיומי ועל איכות החיים של האישה, וההמלצה לרוב היא לעקוב אחר התפתחותו בביקורים קבועים אצל הגינקולוג. 

יחד עם זאת שרירנים גורמים לעיתים לתסמינים שפוגעים באיכות החיים ועלולים לפגוע גם בפוריות - ואז נדרש טיפול תרופתי או ניתוחי. הופעת התסמינים תלויה בעיקר במיקומם ובגודלם של השרירנים. 

מהם התסמינים של שרירן?

• בעיות הקשורות במתן שתן - בעיקר תכיפות במתן שתן והפרעה בהתרוקנות.

• דימום וסתי מוגבר.

• דימומים בלתי סדירים.

• לחץ באזור האגן או הגב.

• הפרעות בעיכול ועצירות.

מה גורם לשרירנים ברחם?

הסיבות להופעה של שרירן ברחם אינן ברורות לחלוטין, אך ידוע כי יש קשר גנטי וקשר למוצא (אפרו־אמריקאיות למשל נמצאות בקבוצת סיכון). 

כמו כן ידוע כי שכיחות התופעה עולה עם הגיל: בגיל הפוריות סובלות כ־20% עד 40% מהנשים משרירנים, ואילו בגיל המעבר ומעבר לו (מעל גיל 50) יסבלו מהם רוב הנשים. 

גורמי סיכון נוספים הם התחלה מוקדמת של הווסת, היסטוריה משפחתית של שרירנים, עודף משקל או השמנת־יתר, לחץ דם גבוה​, היסטוריה של בעיות פוריות, רמות גבוהות של אסטרוגן בגוף, צריכת אלכוהול ועישון.

אילו סוגים של שרירנים יש?

ישנם שלושה סוגים עיקריים של שרירנים:

• שרירן תוך־דופני (אינטראמורלי) מתפתח במרכז דופן הרחם. זהו הסוג הנפוץ ביותר.

• שרירן תת־נסיובי (סאב־סרוטי) מתבלט מדופן הרחם לחלל האגן והבטן. שרירן כזה המתפתח מחוץ לרחם עלול ללחוץ על איברים אחרים כמו המעיים ושלפוחית השתן.

• שרירן תת־רירי (סאב־מוקוזי) מתפתח בדופן הרחם מתחת לרירית הרחם. שרירן כזה עלול לגרום לדימום מוגבר בווסת, לדימומים בלתי סדירים ולהפרעות בכניסה להיריון ובשמירה על ההיריון. 

איך מאבחנים שרירן ברחם?

השרירן מתגלה בדרך כלל בביקור אצל הגינקולוג בזמן בדיקה גינקולוגית​ או בדיקת אולטרסאונד​. כשמתגלה שרירן תישלח לעיתים המטופלת לבדיקת MRI כדי לקבל מידע מדויק על המיקום, על הגודל ועל המראה של השרירנים. 

מהן שיטות הטיפול בשרירנים?

הטיפול בשרירנים נחלק לשלושה סוגים עיקריים: שמרני, תרופתי או ניתוחי. ההמלצה על אופן הטיפול תתקבל מהרופא המטפל בהתאם לגיל האישה, לתסמינים, לרצון להרות וכן למאפייני השרירנים (גודל, מיקום ומראה). 

הטיפול השמרני כולל מעקב בלבד ומתאים לנשים שהשרירנים אינם גורמים להן כל בעיה ואינם משפיעים על אורח חייהן. 

טיפול תרופתי יכול להתאים לנשים המעוניינות לשמר את הרחם או להימנע מהתערבות ניתוחית ואינן מתכננות היריון בזמן הקרוב. 

הטיפול התרופתי המקובל ביותר היום הוא החדרת התקן תוך־רחמי מסוג מירנה (Mirena)​ המפריש פרוגסטרון. ההתקן נועד במקור למניעת היריון, אך נמצא כי הוא מפחית דימומים ובמידה מסוימת מקטין את גודל השרירן. טיפולים תרופתיים אחרים מקובלים פחות עקב תופעות לוואי קשות.

החיסרון הבולט הוא שבדרך כלל עם הפסקת הטיפול יחזור השרירן לגודלו המקורי ולעיתים אף יותר מכך.

הטיפולים הניתוחיים מיועדים לצמצם את גודל השרירן או להסירו. כאשר השרירן נמצא בחלקו הפנימי של חלל הרחם ניתן להוציאו בניתוח היסטרוסקופי​. בניתוח הזה מכניסים סיב אופטי דרך הנרתיק וצוואר הרחם לתוך חלל הרחם ומסירים את השרירן. 

אם השרירן נמצא בחלקו האמצעי או החיצוני של הרחם, ניתן להוציאו בניתוח לפרוסקופי הכולל כניסה לחלל הבטן עם סיב אופטי דרך דופן הבטן וכמה פתחים קטנים נוספים והסרת השרירן מהרחם. 

ביחס לניתוח פתוח, ניתוחים לפרוסקופיים כרוכים בפחות כאבים וסיבוכים וההחלמה מהם לרוב קצרה יותר, ולכן הם עדיפים. אולם אם השרירן גדול במיוחד או נמצא במקום חריג, או שיש ריבוי שרירנים, אין מנוס מניתוח פתוח. 

את הניתוחים חשוב שיעשה רופא מומחה לצורך הסרת השרירן במלואו תוך כדי שמירה מיטבית על הרחם. אצל נשים שאינן מעוניינות בשימור הרחם הניתוח המומלץ הוא כריתת רחם. זו יכולה להיעשות ברוב המקרים בגישה לפרוסקופית. 

אפשרויות טיפול אחרות כוללות גלי אולטרסאונד בעלי תדר גבוה (High frequency ultrasound ובקיצור HIFUS) ואמבוליזציה של עורקי הרחם. בשיטת ה־HIFUS משדרים תחת הנחיית MRI גלי אולטרסאונד ממוקדים דרך דופן הבטן אל השרירן. הגלים גורמים להתחממות השרירן ובעקבות זאת להצטמקותו. 

אמבוליזציה היא פעולה שבה תחת הנחיית רנטגן מוזרקים חלקיקים לתוך עורקי הרחם הגורמים לחסימה באספקת הדם לרחם - כך נוצר נמק בשרירן והוא מתכווץ. 

שתי השיטות האלה גורמות להקטנה בגודל השרירן, וזו עשויה להביא להיעלמות התסמינים שהוא חולל. אך הן אינן מביאות להיעלמותו, ויש מקרים שבהם הוא עלול לגדול בחזרה כעבור זמן. 

חיסרון נוסף הוא שאלה פעולות שאינן כוללות דגימה של השרירן לצורך בדיקה פתולוגית, כך שאם מדובר בשרירן בעל מראה חשוד פעולות אלה אינן מומלצות.

האם זה יחזור?

הישנות שרירנים אפשרית ותלויה בנטיית המטופלת לפתח שרירנים ובטיפול שקיבלה. ניתוח הוא הדרך היעילה ביותר להסיר שרירנים ולמנוע את הישנותם, עם זאת, אף שניתוח יכול להסיר את השרירנים הקיימים, זה לא מבטיח כי שרירני​ם חדשים לא יתפתחו. 

טיפולים אחרים, כמו טיפול הורמונלי, יכולים לעזור להקטין את השרירנים ולהפחית את הסיכון להישנות המחלה. נוסף על כך, שינויים באורח החיים כמו שמירה על משקל תקין, הפחתת מתח ופעילות גופנית סדירה​ עשויים לעזור להפחית את הסיכון להישנות שרירנים.

ד"ר יובל קאופמן​ הוא האחראי על היחידה לכירורגיה זעיר־פולשנית במחלקת נשים ויולדות במרכז רפואי כרמל ומנהל המרכז הרב־תחומי לטיפול באנדומטריוזיס במרכזים רפואיים כרמל ולין