טטנוס: הגורמים, התסמינים וסיכויי ההחלמה

מה זה טטנוס?

טטנוס, המוכרת גם בשמותיה העבריים צפדת ופלצת, היא מחלה זיהומית של מערכת העצבים המרכזית הנגרמת מחיידק שמפריש רעלנים. 

טטנוס היא מחלה מסוכנת, שעלולה להיות קטלנית. למרבה המזל, פותח חיסון נגדה, ומאז 2001 נצפו בארץ רק שני חולי טטנוס.

ב־1990 מתו מהמחלה כ־314 אלף איש ברחבי העולם. בשנת 2017 צנח מספר המתים בעולם לקצת יותר מ־37 אלף איש (ירידה של כ־88%) - רובם במדינות מתפתחות.

מה גורם לטטנוס?

הגורם למחלה הוא החיידק Clostridium tetani. זהו חיידק שנפוץ בטבע, ובמיוחד בתוך אדמה חקלאית מעובדת ובעיקר באקלים חם ולח.

החיידק מייצר נבגים עמידים ביותר לתנאים קיצוניים, ואלה מצויים באדמה ובגללים של חיות שונות. (נבג הוא מעין קדם־חיידק. מדובר בחד־תא או ברב־תא שמוגן בתוך מעטפת עמידה. בהינתן תנאים מתאימים בוקע הנבג מהמעטפת שלו והופך לחיידק פעיל). נבגי הטטנוס מצויים גם בקרקע עירונית, באבק הבית, בחלודה, במעיים של בעלי חיים ובהפרשותיהם וכן בצואת האדם.

אחד הרעלנים שמייצר החיידק הוא שגורם לסימנים הקליניים של המחלה. זהו אחד הרעלנים החזקים ביותר הידועים למדע: די ב־2.5 ננוגרם (1 ננוגרם = 1 מיליארדית הגרם) לכל קילוגרם משקל גוף כדי לגרום למותו של בן אדם.

איך נדבקים בטטנוס?

נבגים של החיידק חודרים לגוף דרך פצע מזוהם (כולל מנשיכות של בעלי חיים) הופכים לחיידקים ומתחילים להפריש רעלנים (טוקסינים). אלה מובלים עם זרם הדם ובמערכת הלימפה למערכת העצבים המרכזית, תוקפים אותה וגורמים לתסמיני המחלה.

התקבלו דיווחים על מקרי הידבקות במחלה גם בעקבות ניתוחים, כוויות, דלקות אוזניים ודלקות בחלל הפה.

הרעלנים מגיעים לקצות העצבים ואינם מאפשרים להם לשחרר חומרים כימיים הדרושים להפעלתם השוטפת ולהעברת גירויים ביניהם. התוצאה היא התכווצות של כמה קבוצות שרירים בעת ובעונה אחת ("תגובה טטנית").

מהם התסמינים של מחלת טטנוס?

מחלת טטנוס מאופיינת בצפידות (נוקשות) של השרירים. היא גורמת לכאבים עזים ולחוסר יכולת לתפקד ולנשום באופן עצמאי.

המחלה מתבטאת באחד משלושת האופנים הבאים:

• מחלת טטנוס כללית (הנפוצה ביותר). זו מתחילה בדרך כלל בנעילה של הלסת, ולאחריה מופיעים נוקשות של הצוואר, קושי בבליעה ונוקשות של שרירי הבטן.

אל התופעות האלה מתלווים עלייה בחום, הזעה, קצב לב מואץ, עלייה בלחץ הדם ועוויתות תכופות. ההתכווצויות נמשכות שלושה עד ארבעה שבועות, אך ההחלמה המלאה מושגת רק לאחר כמה חודשים.

• מחלת טטנוס מקומית. זהו מצב נדיר מאוד המתאפיין בהתכווצויות שרירים באזור הפצע. ההתכווצויות האלה נמשכות שבועות רבים. כ־1% מהמקרים של מחלת טטנוס מקומית מסתיים במוות.

• מחלת טטנוס של המוח. זהו מצב נדיר. זיהום של המוח עלול להיגרם מחדירה ישירה של החיידק בשל זיהומים אחרים באזור הראש כמו דלקת אוזניים ופציעות ראש.

מהרגע שבו הרעלן מתיישב בקצות העצבים, לא ניתן לנטרל אותו באמצעות אנטי טוקסין. לכן כל כך חשוב למנוע את המחלה מלכתחילה, כשעדיין אפשר.

כמה זמן חולף מההדבקה ועד להופעת התסמינים?

תקופת הדגירה - פרק הזמן שחולף מהרגע שבו נדבקים ועד שמתחילים לפתח את תסמיני המחלה - נע בין 3 ימים ל־15 ימים (8 ימים בממוצע). בדרך כלל תקופת הדגירה ארוכה יותר ככל שהפציעה רחוקה יותר ממערכת העצבים המרכזית וככל שהיא שטחית יותר.

משך תקופת הדגירה והסיכון למוות נמצאים ביחס הפוך: פצע עמוק ומזוהם, שנוח להתרבוּת של חיידקים ושגורם במהירות לדלקת תוקפנית, מסוכן הרבה יותר מפצע רדוד ונקי יותר היוצר תסמינים קלים יותר כעבור כמה שבועות.

מהם הסיבוכים האפשריים של המחלה?

• תמותה מהמחלה קורית ב־10% עד 20% מהמקרים. המוות נגרם מחוסר היכולת לנשום בגלל העוויתות בשרירי הנשימה או בגלל דלקת ריאות. רוב מקרי המוות הם בקרב בני 60 ויותר שלא חוסנו בעשר השנים שקדמו לפציעה או בקרב מי שמעולם לא חוסנו נגד טטנוס.

• הסיבוכים הנפוצים בקרב שורדי הטטנוס כוללים עוויתות במיתרי הקול ובשרירי הנשימה (מה שעלול להפריע לנשימה) והתכווצויות שרירים ממושכות שעלולות לגרום לסדקים בעצמות. 

• אשפוז עקב סיבוכי הטטנוס עלול להימשך 4 שבועות ואף יותר וחושף את החולה למחלות שמקורן בבית החולים. שימוש ממושך בתרופות לטיפול בעוויתות השרירים עלול לגרום לנכות לצמיתות.

• בתינוקות עלולה המחלה לגרום לנזק מוחי בדרגות חומרה שונות - עד כדי שיתוק מוחין.

מתי מתחסנים נגד טטנוס?

התשובות במדריך על החיסון.

מה לעשות אם נפצעתי או ננשכתי? 

פצע מזוהם חייבים לנקות מייד וביסודיות במים ובסבון כדי להרחיק כל שארית של לכלוך. לאחר מכן יש לפנות בהקדם האפשרי (רצוי מאוד בתוך 24 שעות) למרפאה ולהתחסן נגד טטנוס - גם אם מדובר באנשים שחוסנו לפני פחות מ־5 עד 10 שנים (בתלות בהיקף הפציעה, בעומקה, בגורם לפציעה ובמידת הזיהום).

ד"ר אמיר קליביצקי הוא מומחה לרפואת ילדים ולמחלות זיהומיות בכללית ומנהל המרכז לבריאות הילד בת־ים