ליטפתם חתול רחוב לפני האוכל? מזל שיש לכם ג'ל ניקוי ידיים בתיק. מישהו לחץ את היד שלכם ואז התעטש? מיד תשלפו את ג'ל הניקוי שוב. נגעתם במקלדת של מישהו אחר במשרד? מהר! איפה הג'ל.
השימוש בתכשירים לחיטוי ידיים הפך לפופולרי ונפוץ ברמה כזאת, שחלקכם, איך לומר, קצת התמכרתם, בטח בעידן הקורונה. יש לבקבוקון הקטן עם הג'ל המבטיח יתרונות, אנחנו מודים. אבל יש לו גם אי אלו חסרונות.
נתחיל במובן מאליו שלפעמים שוכחים: שטיפת ידיים עם סבון היא עדיין אמצעי החיטוי הטוב ביותר, והמזיק הכי פחות מבין כל תכשירי החיטוי. בדומה לג'ל אלכוהולי, גם סבון מסוגל להרוס את המבנה השומני של נגיפים, כמו קורונה למשל, ובכך להשמיד אותם. מים וסבון עושים עבודה טובה יותר מג'ל בהסרת טיפות קטנות של ריר ושל רוק שמכילות את הנגיף.
כמובן שאם אין אפשרות לשטוף ידיים אז עדיף להשתמש בתכשיר חיטוי, לעומת לא לנקוט בשום אמצעי היגייני, אבל לא, הכוונה לא לכך שאין לכם כוח לקום מהכיסא וללכת עד לברז בחדר האמבטיה.
מה הבעיה עם ג'ל חיטוי?
שימוש תכוף בתכשירי חיטוי לא חף מתופעות לוואי: השימוש בג'ל עלול להפוך את העור שלכם לחדיר יותר, ואם תבואו במגע עם מוצרים כימיקלים מזיקים קצת אחרי השימוש הוא עלול לגרום לספיגתם בגוף.
לא צריך ללכת להתעסק בפסולת רדיואקטיבית בשביל זה, מספיק לגעת בחומרי פלסטיק, שחלקם מכילים את החומר ביספנול A שספיגתו עלולה לגרום לשיבושים הורמונליים.
חלק מהתכשירים עצמם מכילים חומרי הדברה כמו טריקלוזן וטריקלוקרבון. הם נחשבים למסרטנים, קשורים לדיכוי מערכת העצבים המרכזית, ועלולים גם הם לגרום לשיבושים הורמונליים.
לאחר השימוש בג'ל חיטוי שמכיל את החומרים האלה, חומרי ההדברה מגיעים בסופו של דבר למערכת הביוב (כי בשלב מסוים כן תשטפו ידיים, ואיתם גם את הג'ל), ועלולים לזהם את מערכת המים. ממאמר שפרסם מכון קארי לחקר מערכות אקולוגיות ב־2013 עולה שכמויות גדולות של החומרים האלו נמצאו בכל חלקי מערכת המים בארצות הברית.
תנו לפטריות לחיות!
גם עודף סטריליות הוא לא בהכרח דבר טוב: תכשירי החיטוי מכילים מרכיב פעיל, בדרך כלל אלכוהול, שממית חלק מהמזהמים. מדובר בחיידקים, וירוסים ופטריות, רק שלא כולם אלימים או גורמים למחלות.
פורסמו כמה מחקרים על סביבה סטרילית כזו שהראו קשר בין שמירה מוגזמת על היגיינה לבין עלייה בשכיחות מחלות אלרגיות שונות וגם עלייה בשכיחות אסתמה בילדים. כי אם אין שום חשיפה, איך נפתח עמידות?
חיסרון נוסף בשימוש מוגזם בחומרי חיטוי הוא התפתחות חיידקים עמידים לטיפול. חומרי החיטוי אמנם הורגים את רב החיידקים אבל לא את כולם, ונשארים מעט חיידקים שהחומר לא ממית אותם. וכשאין חיידקים אחרים שמתחרים איתם - כי הג'ל הרג אותם, החיידקים העמידים ששרדו מתרבים באין מפרע.
הרבה הורים עם כוונות טובות מציידים את הילדים שלהם לצד הסנדוויץ', הצעיף והכפפות גם בחומרי חיטוי כדי למנוע מהם להידבק במחלות שונות. יש בתי ספר שהגדילו לעשות ודורשים בקבוקון חיטוי בתיק באופן קבוע.
אבל עם כל הכבוד לכוונות, מחקר שבוצע בניו זילנד קבע שהשימוש בתכשירי חיטוי בבתי ספר לא תרם לירידה במספר ההיעדרויות. לכן, נראה שחינוך הילדים לשטיפת ידיים עם סבון ביציאה מהשירותים ולפני כל ארוחה הוא יעיל, ובריא הרבה יותר.
הכל מומלץ כמובן במידה. שטיפת ידיים לעיתים תכופות מדי עלולה לגרום ליובש בעור, לאדמומיות ולגרד.
ולסיום, גם איכות הסביבה מעדיפה סבון: תעשיית בקבוקוני הפלסטיק לא מיטיבה עם כדור הארץ שלנו. מיליוני הבקבוקונים, קטנים ככל שיהיו, לא בהכרח מגיעים לפחי מחזור ומתווספים למיליארדי טונות של הפסולת הפלסטית שמזהמת את הסביבה.
ד"ר דנה פלורנטין היא מומחית ברפואת משפחה ומנהלת מרפאת לב העיר בפתח-תקווה
