בדיחה ישנה מספרת על איש יצא מבית המרקחת וזרק לפח את התרופות שקנה. כשנשאל מדוע עשה זאת, הוא הסביר: הייתי אצל הרופא ושילמתי לו כי הוא צריך לחיות; קניתי את התרופות כי גם הרוקח צריך לחיות; וזרקתי את התרופות כי גם אני רוצה לחיות.
ממדי התופעה של מטופלים שבוחרים שלא ליטול תרופות בהתאם להמלצות הרופא מתבהרים בשנים האחרונות, והם רחוקים מלהיות מצחיקים. מתברר כי אחוז גבוה מהמקרים של מחלה עמידה לטיפול קשור למעשה באי־הקפדה על תוכנית הטיפול התרופתי שהומלצה למטופלים על ידי הרופא.
התמדה בנטילת טיפול תרופתי מכונה בספרות הרפואית "דבקות" (Adherence) - המידה שבה המטופל נוטל את התרופות בדיוק על־פי ההנחיות שנרשמו לו מבחינת מינון ותזמון.
בעידן הנוכחי, שבו מערכת הבריאות בפרט והחברה בכלל מתמודדות עם עלייה מתמדת בחולי כרוני מורכב וריבוי תחלואה, נדרשים המטופלים לעמוד במשטר תרופתי שהופך מורכב ויקר מאי־פעם, ולעומת זאת שיעורי הדבקות בטיפול יורדים.
פגיעה באיכות החיים
ממחקרים שנערכו מתברר כי גם בישראל מדובר בבעיה נרחבת. כמחצית מהמטופלים לא נוטלים סטטינים להורדת כולסטרול לפי הוראות הרופא (למרות שמדובר במשטר טיפולי פשוט יחסית), ורק 44% נוטלים את הטיפול הפומי (טיפול תרופתי דרך הפה) במחלת הסוכרת בהתאם להמלצות.
דבקות חלקית פוגמת בהשגה של התועלת הצפויה מן הטיפול, דבר המשליך ישירות ובעקיפין על איכות החיים של המטופל, על משפחתו, על הגורמים המטפלים, ועל מערכת הבריאות בכלל. על־פי הערכות בארצות־הברית, אי דבקות לטיפולים ולתרופות עומד על 300 מיליארד דולר בשנה.
הנתונים מראים כי מרגע מתן המרשם יש ירידה בדבקות בטיפול עצמו: מתוך 100% של מרשמים שניתנים, רק 88% ימולאו על ידי המטופל; רק כ־76% מהמטופלים ישלימו את הטיפול במרשם הראשון; וכאשר מדובר בטיפול כרוני - רק 47% ימשיכו בלקיחת הטיפול.
למה אנשים לא לוקחים תרופות?
שתי הסיבות העיקריות לאי דבקות בטיפול התרופתי הן:
• אי הבנה של המטופל את ההוראות (ביטוי ברור לכישלון של המערכת).
• האמונה של המטופל כי נטילת התרופה היא ביטוי למחלה, ולכן אם יפחית את מספר התרופות או את תדירות הנטילה שלהן - המצב שלו ישתפר.
גורמים נוספים לחוסר הדבקות:
• קשיים בהבנת השפה - בעיקר בישראל בגלל ריבוי עולים מארצות שונות.
• בלבול ושכחה - אלה עלולים לגרום לאי נטילת התרופות כנדרש.
• ריבוי תרופות שניתנות בזמנים שונים ביממה.
• מגוון תרופות הנרשמות על ידי רופאים שונים.
• מצב כלכלי - המטופל מנסה לחסוך בהוצאות על ידי הימנעות מקניית התרופות שנרשמו, הפחתת המינון או דילוג על נטילת חלק מהמנות.
• רפואה אלטרנטיבית - האמונה של המטופל בתרופות טבעיות או הומאופטיות עלולים לגרום לכך שהוא ישנה את מהלך הטיפול התרופתי.
• מינון יתר - לעתים המטופל מבקש להגביר את ההשפעה על ידי נטילת מנות מיותרות שעלולות לגרום לרעילות.
אז איך משפרים את המצב?
הגורם החשוב ביותר להשגת דבקות בטיפול מצד החולה הוא אמון המטופל בטיפול וברופא, ולכן התפקיד העיקרי מוטל על הרופא.
אמון מצדו של המטופל יושג ביתר קלות על ידי יחס טוב והסבר מדויק - על־פי דרגת ההבנה של המטופל - לגבי מטרת הטיפול ואפשרויות הטיפול במחלה, יחד עם הדגשת הסכנות של היענות לקויה.
ייעוץ ותשאול של הרוקחים בעת ניפוק התרופות בבית המרקחת יכול להביא לנטילה מדויקת יותר של התרופות שרשם הרופא ולהגביר את האמון של החולה בטיפול.
ד"ר אריה גולדשמיד הוא לשעבר מנהל מחלקת פרמקולוגיה בכללית
