עכברת

מהי מחלת העכברת?

עכברת (באנגלית: Leptospirosis, לפטוספירוזיס) היא מחלה חיידקית העוברת לבני האדם מבעלי חיים, ובמיוחד ממכרסמים (כמו עכברים וחולדות), אך גם מחיות בר ומחיות משק כמו בקר וצאן, סוסים וכלבים.

ההדבקה של בני אדם מתרחשת לרוב בעקבות חשיפתם למים נגועים או לאדמה נגועה בשתן של יונקים (המחלה מתפתחת בדרכי השתן של בעלי החיים).

מהם התסמינים של עכברת?

כ־90% מהנדבקים אינם מפתחים תסמינים כלשהם או שמפתחים תסמינים קלים ביותר שחולפים מאליהם בתוך זמן קצר. כ־10% מהנדבקים עלולים לסבול ממחלה קשה יותר שעלולה לפגוע במערכות גוף שונות ואף להיות קטלנית אם אינה מטופלת כראוי.

התסמינים השכיחים הם חום, כאבי ראש, כאבי שרירים (בייחוד בשוקיים ובגב התחתון). תסמינים נוספים הם אודם בלחמיות העיניים, בחילות, הקאות, כאבי בטן, שיעול ולעיתים פריחה.

תסמינים המעידים על מצב חירום הם צהבת, אי־ספיקת כליות ואי־ספיקת כבד, דימומים - בייחוד בליחה - דלקת קרום המוח, הפרעות קצב, אי־ספיקה נשימתית ותמט רב־מערכתי (קריסת מערכות).

עכברת באישה הרה עלולה לפגוע קשות בעובר - עד כדי מוות תוך־רחמי והפלה.

כמה זמן זה נמשך?

תקופת הדגירה של המחלה (משך הזמן מהחשיפה לחיידקים ועד להופעת הסימנים) נעה לרוב בין 5 ימים לשבועיים ולעיתים נדירות יותר - בין יומיים ל־30 יום. כלומר, מי שרחץ באזור נגוע בשעות הבוקר, ובאותו הערב עולה לו החום - ניתן להניח בוודאות שלא חלה בעכברת.

משך המחלה הוא כ־5 ימים עד שבוע. במקרים קשים עלול לחלוף זמן רב יותר עד להתאוששות המערכות שנפגעו.

בחלק קטן מהמקרים תוקפת המחלה בשני גלים: כמה ימים אחרי ירידת החום וסימני שיפור נוספים מופיעים התסמינים הקשים יותר שתוארו לעיל.

מה גורם לעכברת?

הגורם למחלה הוא חיידק בצורת סליל בשם לפטוספירה שפוגע בבעלי חיים, והם המקור להדבקה. קיימים זנים רבים של החיידק, והם גורמים לביטויים קליניים שונים.

איך נדבקים בעכברת?

בעלי החיים שנדבקו יכולים להפגין את סימני המחלה או להיות נטולי תסמינים לחלוטין. מכרסמים שנדבקו בחיידק מפרישים אותו בשתן כל חייהם וכך מזהמים את הסביבה ובמיוחד מקווי מים.

בני אדם עלולים לחלות במחלה עקב חשיפה למים המזוהמים בחיידק או לאדמה מזוהמת. החיידק נכנס לגוף בעיקר דרך חתכים ונגעים בעור וכן דרך הריריות והעיניים אך גם בעקבות בליעת מים מזוהמים. לעיתים נדירות תיתכן הדבקה גם ממזון שמכרסמים זיהמו אותו.

בעולם המחלה נפוצה במיוחד באזורים שהסניטציה בהם ירודה - מה שמביא לשגשוג של אוכלוסיות מכרסמים, בעיקר עכברים וחולדות. בספרות המקצועית יש דיווחים על התפרצויות שפגעו באלפי אנשים - במיוחד באזורי אסון שבהם קרסו מערכות הסניטציה. למשל, נצפו התפרצויות של המחלה לאחר שיטפונות, שבהם התערבבו מי ביוב עם מי השיטפונות.

לעיתים לא מוצאים קשר בין אירועי זיהום לבין הופעת המחלה, וההסבר לכך הוא שהחיידק מסוגל לשרוד במים ובאדמה במשך שבועות רבים.

מהדיווחים עולה שבשנים האחרונות יש עלייה במספר ההתפרצויות של עכברת גם באתרי טבע ונופש שבהם יש פעילות מים (כמו שחייה ורפטינג). היו אפילו כמה דיווחים על משתתפים בתחרויות טריאתלון (שכוללות פרק של שחייה) שחלו בעכברת במקומות שונים בעולם.

מי נמצא בסיכון לחלות?

בקבוצת הסיכון לחלות במחלה נמצאים מי שבאים במגע עם בעלי חיים ועם הפרשותיהם כמו וטרינרים, עובדים בבתי מטבחיים, חקלאים ומטיילים (ובמיוחד מטיילים שנכנסים למקווי מים מתוקים שזוהמו או שהולכים יחפים על אדמות מזוהמות. גם חותרי קייאקים במים מזוהמים חשופים למחלה).

המחלה נפוצה במיוחד באזורים הטרופיים ובמידה פחותה באזורי אקלים ממוזג כמו ישראל. ארגון הבריאות העולמי מעריך שכמיליון בני אדם חולים מדי שנה בעכברת ברחבי העולם. כ־6% מהם מתים מהמחלה בגלל היעדר טיפול רפואי נאות או בגלל איחור במתן הטיפול הרפואי.

איך מאבחנים שמדובר בעכברת?

עיקר הקושי הוא באבחון המקרה הראשון. האבחון הזה נעשה לרוב על פי תמונה קלינית ומעבדתית ובהסתמך על סיפור של חשיפה. בשל נדירות המחלה צפוי שאת הזיהוי הזה יעשה מומחה למחלות זיהומיות.

בזמן התפרצות, כאשר כבר יש "הגדרת מקרה" (מקום, זמן, תסמינים), האבחנה היא אפידמיולוגית ללא צורך בבדיקות ספציפיות. לאחר קביעת האבחנה על פי התאמתה ל"הגדרת המקרה" מפנה הרופא לבדיקות דם כדי לברר אם ישנה פגיעה במערכות השונות: ספירת דם, תפקודי כבד וכליות, מדדי דלקת.

במקרה של מהלך לא טיפוסי או של מחלה קשה או של הופעת המחלה אחרי חשיפה באזור שלא נכלל ברשימת האזורים הנגועים ניתן להיעזר באבחון מעבדתי ספציפי לעכברת:

• בשבוע הראשון לאחר הופעת התסמינים, ובטרם הוחל בטיפול, עושים בדיקת PCR (לזיהוי חלקיקי החיידק בדם ובשתן).

• לאחר כשבועיים ניתן לזהות בדם גם נוגדנים לחיידק (מבחן MAT שנעשה במכון הביולוגי בנס־ציונה).

איך מטפלים?

ברוב המקרים ההחלמה היא עצמונית, אולם מתן טיפול אנטיביוטי יכול להחיש את סיום המחלה ולהפחית את מספר המקרים שבהם מופיעים סיבוכים.

הטיפול במבוגרים מבוסס לרוב על מתן דוקסיציקלין עד 100 מיליגרם פעמיים ביום במשך שבוע. מי שאינם יכולים לקבל דוקסיציקלין (נשים הרות, ילדים שטרם מלאו להם 8 שנים) מטופלים לרוב באזיתרומיצין במשך 5 ימים. (ביום הראשון ניתנת מנה כפולה).

עלולים להיות סיבוכים?

כאמור, המחלה חולפת לרוב ללא שום תסמינים. במקרים מעטים, בהיעדר טיפול, היא עלולה לפגוע בכבד ובכליות ולגרום לדימומים ולדלקת קרום המוח. במקרים נדירים היא עלולה לגרום לאי־ספיקה נשימתית, לקריסת מערכות ולמוות.

ד"ר יאן מיסקין הוא רופא משפחה, מומחה ויועץ למחלות זיהומיות במחוז ירושלים של כללית. במילואים הוא משמש יועץ של חיל הרפואה למחלות זיהומיות

ד"ר בת־שבע גוטסמן היא רופאה בכירה ביחידה למחלות זיהומיות בבית החולים מאיר מקבוצת כללית. כמו כן היא משמשת יועצת בקהילה בכללית בתחום של מחלות זיהומיות ושל שימוש באנטיביוטיקה