ט"ו בשבט הגיע, והפירות היבשים מעטרים את המדפים בשווקים, קורצים וגורמים לנו לחשוב שהם בריאים. עם כל הכבוד לפירות, ויש, רוב הפירות היבשים מכילים עוד כל מיני תוספות וחומרים שמתאימים יותר למעבדת ניסויים ופחות לגוף שלכם. אז מי ימתיק לכם את היום וממי כדאי להימנע?
1. פפאיה
מה יש לנו כאן? הפפאיה המיובשת מכילה בטא קרוטן, הידוע בתרומתו לבריאות העין ובמניעת סוגים שונים של סרטן. אפשר למצוא בה גם בשפע גם אשלגן שחשוב לאיזון ולהורדה של לחץ הדם, אנזים בשם פפאין שמפרק חלבונים ולכן מסייע בתהליך העיכול.
כמו בכל הפירות, יש בה גם סיבים תזונתיים שטובים גם הם למערכת העיכול.
והצבע, טבעי? הצבע הכתום מקורי של הפפאיה לא נשאר בחתיכות המיובשות, ואת הצבעוניות הניכרת משיגים על ידי תוספת של צבעי מאכל וחומרים משמרים, ביניהם צבעי המאכל טרטרזין (102E) וסאנסט יילו (110E) וגופרית דו חמצנית( E220) שתפקידה לשמר את הצבע בפירות יבשים וגם ביינות.
זה מסוכן? מבחינה פורמלית משרד הבריאות מאשר תוספת של צבעי מאכל ומשמרי צבע כאלו בכמויות קטנות, כי לא נמצאו הוכחות חד משמעיות לכך שהם גורמים לנזק. בפועל, יש אנשים שכן יכולים לפתח תגובה אלרגית לחלק מהצבעים, וחלק מהאנשים אוכלים מהם בכמויות גדולות יותר מהמותר כי הם נמצאים במאכלים נוספים ולא רק בפירות יבשים.
כמה סוכר? לפפאיה מוסיפים כמויות עצומות של סוכר בתהליך הייבוש. מסיבה זו שניים עד שלושה מקלות של פפאיה מיובשת נחשבות כמנת פרי, ולרגע אל תתבלבלו ותחשבו שהיא שוות ערך לפפאיה טרייה.
2. משמש
מה יש לנו כאן? גם המשמש עשיר באשלגן וסיבים תזונתיים. שחקן החיזוק המשמעותי שמתווסף כאן הוא הברזל, רכיב התזונה שחיוני לשמירה על נפח דם תקין - מניעת אנמיה, ויש לו השפעה משמעותית על יכולת הריכוז והערנות שלנו.
והצבע, טבעי? כן ולא. פעם היה אפשר להשיג רק משמש מיובש בצבע כתום, ונראה הגיוני שזה הצבע שלו, בעיקר כי לא ידענו שמוסיפים לו תוספת גופרית דו חמצנית (220E) שעלולה לגרום לתגובה אסתמטית. אבל אל ייאוש, בשנים האחרונות נכנסו לשוק משמשים חומים, ללא תוספת הגופרית. תזהו אותם לפי הצבע הלא אחיד שנוטה לחום.
כמה סוכר? במשמש מיובש, חום או כתום, אין תוספת סוכר! זה הופך אותו לאופציה מוצלחת כחטיף. שתיים עד שלוש חתיכות ממנו מהוות מנת פרי אחת.
בונוס: אורז עם משמשים מיובשים ואגוזים
בסיר בינוני מחממים 1.5 כפות שמן זית עם מעט אבקת צ'ילי.
ברגע שמסביב לאבקה מופיעות בועיות אויר קטנות מוסיפים חמישה משמשים מיובשים שנפרסו דק דק.
מאדים על אש נמוכה למשך כשלוש דקות. מוסיפים שתי כוסות של אורז שטוף, חצי כפית מלח גס, מערבבים היטב ומוסיפים שלוש כוסות של מים רותחים.
מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה כ־20 דקות או עד שהמים מתאדים מהסיר. לפני ההגשה מקשטים בשלוש כפות אגוזי מלך קצוצים.
3. חמוציות
מה יש לנו כאן? החמוציות הן חלק בלתי נפרד מפנתאון הפירות היבשים. למרות שאינן שייכות לשבעת המינים ולא לפירות הארצישראליים המסורתיים לעיתים קרובות הן יחליפו את הצימוקים המסורתיים.
הן נחשבות יותר בריאות מהם בזכות נוגדי חמצון ממשפחת האנתוציאנינים (שנמצאים גם בתותים, כרוב סגול, יין אדום ועוד פירות אדומים) שמסייעים במניעת מחלות לב וכלי דם, סוכרת, בהאטת תהליכי הזדקנות ושמירה על תפקוד תקין של המח.
הרבה שנים חשבו שאכילת חמוציות מסייעת במניעה וטיפול של דלקות בדרכי השתן. החדשות הלא מרנינות הן שהעדויות לכך חלשות, ונחשבות היום כלא רלוונטיות, כך שזו לא הסיבה לאכול אותן. כל שאר היתרונות שמיניתי, דווקא כן.
והצבע, טבעי? בהחלט! הצבע האדום הטבעי שלהן הוא נוגד החמצון הבריא כל כך. לרוב הן גם לא מכילות חומרים משמרים.
כמה סוכר? לצערי, המון. כף אחת של חמוציות מיובשות שוות ערך למנת פרי, למשל לתפוח עץ בינוני. יש גם חמוציות בלי סוכר, רק שהן כל כך חמוצות שקשה לאכול יותר משתיים - שלוש חתיכות.
גם כשכתוב שהן ללא תוספת סוכר הטעם החמוץ מתוק המוכר מגיע מכך שהושרו במיץ תפוחים, או בסוכר ולפעמים גם בשמן. מומלץ לחפש את החמוציות הקפואות - הן מכילות אך ורק סוכר טבעי, ואין בהן שמן או חומרים משמרים.
בונוס: דייסת קוואקר עם חמוציות ושקדייה
בסיר קטן משרים שלוש כפות קוואקר גס עם חצי כוס מים רותחים.
אחרי עשר דקות מדליקים אש קטנה ומבשלים עוד שתיים עד שלוש דקות תוך כדי ערבוב.
לאחר שמסירים מהאש ומצננים מוספים כף חמוציות יבשות וכף שקדייה. מערבבים היטב ואוכלים מהר מהר לפני שיתקרר
4. גוג'י בריס
מה יש לנו כאן? הפירות הקטנים האלו מכילים נוגד חמצון חשוב - קסנטאין, שמסייע בשמירה על רשתית העין מקרינה. יש בהם גם בטא קרוטן, ברזל ואשלגן. הרפואה הסינית רואה בהם מקור לחיזוק הגוף והנפש וגם למניעת אנמיה.
מחקר קטן מסין בחן את ההשפעה של שתיית מיץ גוג'י בריס במשך 30 יום על 30 משתתפים ששתו מהמיץ, בהשוואה ל־30 אחרים ששתו מיץ ללא הג'וגיס, באותו גיל ומצב בריאותי. אלו ששתו מהמיץ הראו תגובות חיסוניות טובות יותר ואף דיווחו על פחות עייפות וחולשה.
והצבע, טבעי? כן! לגמרי טבעי.
כמה סוכר? לגוג'יס גם לא מוסיפים סוכר, וזו חלק מהסיבה שהפירות יבשים יחסית ולא מזכירים בטקסטורה חמוציות או ענבים. לדעתי כמובן עדיף ככה, ומי שהמרקם קשה לו יכול להשרות אותם במעט מים לפני האכילה.
בונוס: תה גוג'י בריס
משרים בספל מים רותחים כף גוג'יס ונותנים לצבע האדמדם להתפשט קצת בתוך המים. הטעם יהיה עדין ומעט חמצמץ, וחדי הטעם אולי יחושו קצת מתיקות. אפשר להוסיף חופן עלי לואיזה טריים שיבליטו את הטעם של הגוג'יס ויוסיפו עוד יתרונות בריאותיים מהלואיזה הטרייה.
5. ג'ינג'ר
מה יש לנו כאן? שורש הג'ינג'ר, הלוחם האסייתי הראשי בדלקות גרון, הוא פצצת בריאות מובהקת במצבו הטרי. גם מיובש הוא שומר על חריפותו והאפקט המחמם בגרון עדיין מורגש.
והצבע, טבעי? לא ממש. לרוב מוסיפים לו גופרית כדי לשמור על הגוון הצהוב.
כמה סוכר? די הרבה. אפשר למצוא ג'ינג'ר מיובש עם כמות גבוהה של סוכר, שהופך אותו לממתק יותר נגיש ולעיס. קיים גם ג'ינג'ר בגרסה מתוקה פחות שכמובן יותר מומלצת- אך הוא עדיין יכיל סוכר בכמות מכובדת.
שימו לב, אל תבלבלו ג'ינג'ר מופחת סוכר לג'ינג'ר שמיובש בסוכר חום או "טבעי" - אלו שמות מתחכמים לג'ינג'ר עשיר בסוכר, ואכלו אותו במידה.
בונוס: סלט גזר מגורד וג'ינג'ר
על פומפייה גסה מגרדים ארבעה גזרים טריים ומקולפים.
קוצצים חופן פטרוזיליה ומעט בצל ירוק. מוסיפים גם שתי חתיכות בינוניות של ג'ינג'ר מיובש פרוס דק-דק.
בקערת הגשה מערבבים היטב את הרכיבים ביחד עם כף זרעי שומשום או בוטנים קצוצים, מיץ מחצי לימון סחוט, קורט אבקת צ'ילי יבש (אפשר יותר אם אתם מחובבי החריף) ומעט שמן שומשום (אפשר גם שמן בטעם ניטרלי כמו קנולה).
6. קיווי
מה יש לנו כאן? רשימת יתרונות קצרצרה עם מעט מאוד סיבים, קצת אשלגן וזהו.
והצבע, טבעי? לא, ממש לא. הגוון הירוק המסנוור נשמר בתהליך הייבוש כי מוסיפים לפרי את צבעי המאכל טרטרזין (102E) ובריליינט בלו (133E) יחד עם חומצה גופרתית. חגיגה כימיקלית שלמה.
כמה סוכר? כמויות עצומות. חתיכה אחת וחצי שוות ערך למנת פרי בינוני.
בונוס: שוקולד!
עם המרכיבים שמוסיפים לקיווי מיובש כבר עדיף לאכול כמה קוביות שוקולד מריר ולהמתין בסבלנות לעונה שבה אפשר להשיג את הפרי הזה טרי.
מתכון לחטיף אנרגיה בייתי
בקערה גדולה שמים חבילת תמרים בוואקום, שתי כוסות קוואקר דק, חצי כוס קוקוס מיובש, חצי כוס טחינה גולמית, שתי כוסות אגוזים קצוצים - מכל הסוגים שיש לכם במזווה.
לשים ומערבבים היטב ואז יוצרים גליל עבה. מפזרים מעל קצת שומשום ושולחים למקרר לשעתיים.
אחרי כשעתיים מוציאים ובעזרת סכין חדה פורסים דק. את הרולדה אפשר לשמור במקרר אם אתם מתכוונים לאכול ממנה בקרוב, או בפריזר, אם תרצו לשמור אותה לזמן ארוך.
איך יודעים אם הוסיפו סוכר לפרי המיובש?
האמת שקשה מאוד לדעת. הדרך הכי טובה היא לבדוק את רשימת הרכיבים, אבל אם קונים בדוכן פתוח אין אפשרות כזו.
אפשר גם לייבש לבד!
לא חייבים לקנות הכול מוכן מראש, אתם יכולים לייבש לבד עודפי פירות שיש לכם (חשוב שיהיו טריים, שקטפתם או קיבלתם). כדי לבצע את הקסם הבא תצטרכו שתי רשתות ברזל צפופות ונקיות, מהסוג שמונע חדירת חרקים.
על אחת משטחים את הפרי (או הירק - למשל עגבניית שרי) אחרי ששטפתם היטב ואת השנייה מניחים מעל. ממקמים את הצמד חמד במקום מלא שמש.
אם תחתכו לפרוסות או חצאים (ואז את החלק הרטוב תניחו כלפי מעלה) - הייבוש יתרחש מהר יותר. מכיוון שלא השתמשתם בחומר משמר חשוב לשמור את הפירות בקירור כדי למנוע קלקול.
תמי אדיב היא תזונאית קלינית בכללית, מתמחה בסוכרת, השמנה, ניתוחים בריאטריים וטבעונות
