חשבתם ששטפתם את האוכל ונפטרתם מהלכלוך? תחשבו שוב. יש חומרים בחלק מהמזונות שאנחנו אוכלים שגם מאה שטיפות לא יסלקו.
קבלו את שבעת הגרועים: חומרים לא בריאים שנמצאים במזון שאנחנו אוכלים. החדשות הרעות: הם כמעט בכל מקום. החדשות הטובות: בחלק מהמקרים הכמויות לא גדולות והרגלי אכילה בריאים יכולים למזער את השפעת החומרים הלא בריאים בצלחת.
1. אנטיביוטיקה
כמויות אדירות של אנטיביוטיקה ניתנות לבעלי חיים בתעשיית המזון, והן רק הולכות ועולות עם השנים. הקדמה מגיעה עם הזמן אל יותר ארצות שהיו כפריות (כמו ברזיל, דרום אפריקה והודו) ובעלי חיים במשקים המודרניים חיים בצפיפות גדולה יותר.
האנטיביוטיקה ניתנת להם כדי למנוע מחלות כשתנאי המחיה הדחוסים שלהם משמשים כר פורה לחיידקים. היא גם גורמת להם לגדול תוך זמן קצר יותר, כך שאפשר לשחוט אותם מוקדם יותר.
דיון על המוסריות שבתנאי הגידול של בעלי החיים בצד, שימוש תכוף באנטיביוטיקה גורם לתהליך שבו החיידקים בסופו של דבר מתחזקים, מפתחים עמידות והטיפול שניתן נגדם אינו אפקטיבי. דרך ברירה טבעית החיידקים החזקים שורדים, מתרבים מהר ונוצרת אוכלוסייה של חיידקים עמידים.
מה הנזק: החיידקים העמידים עוברים לבני אדם דרך המזון, דרך הסביבה ודרך הדבקה ישירה של עובדי חקלאות. מדובר בתופעה מוכרת ומוכחת.
מחקר אירופאי הראה קשר בין מתן שמונה סוגי אנטיביוטיקה שונים לבין הימצאות גבוהה יותר של חיידק E-coli בעופות, בקר וחזירים . יש מי שטוענים שכמויות האנטיביוטיקה זעומות, ומצד שני יש מחקרים שמראים שדווקא חשיפה חוזרת למינונים נמוכים מייצרת את התנאים האידאליים להיווצרות חיידקים עמידים.
מה אפשר לעשות: לקנות יותר מוצרי מזון שהסיכוי קטן שיכילו אנטיביוטיקה, כלומר יותר מזון ממקור צמחי. אפשר להעדיף מוצרים אורגניים שלעיתים קרובות כמות האנטיביוטיקה בהם נמוכה יותר או לא קיימת כלל.
כדאי גם לגוון את התזונה ולא לבסס אותה רק על עוף וביצים, כי העופות מקבלים את הכמות הגדולה ביותר של אנטיביוטיקה.
סוגים שונים של כימיקלים שלא מתפרקים
תרכובות כימיות אורגניות שאינן מתפרקות (Persistent Organic Pollutants- pop's ) הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. לא תמיד אפשר לראות, להריח או לטעום אותן - אבל הן שם.
הן נמצאות בחלקים השומניים של מאכלים מן החי, בפירות וירקות מרוססים, בעטיפות המזון ובמקומות נוספים. ביניהן אפשר למצוא:
2. דיאוקסינים
נוצרים בתהליכים תעשייתיים החל משימוש בתעשיית הנייר ועד חומרי הדברה לעשבים. 95% מהחשיפה לדיאוקסינים מגיעה ממזון. מדובר בחומרים עמידים שמתפרקים לאט ונוטים להצטבר ברקמות השומן ולהישאר שם במשך שנים. מאכלים שומניים מהחי יכילו את כמות הדיאוקסינים הגבוהה ביותר: בשר, ביצים וגבינות שמנות.
מה הנזק: הם עלולים לגרום להפרעות בהתפתחות במערכת העצבים של עוברים ותינוקות, לשיעור גדול יותר של סוגי סרטן שונים, לפיגור, אוטיזם ולשיבוש תפקוד המערכת ההורמונלית.
מה אפשר לעשות: לאכול בריא, כלומר להמעיט במזון שומני מהחי - שבו הם מצטברים. לגוון ולאכול הרבה מזון צמחי ולהקטין את צריכת המזון מן החי.
משרד בריאות מדגיש שנשים בגיל הפריון, הרות ומניקות צריכות להקפיד על הנחיות אלו עוד יותר.
PCB. 3 - ביפנילים עתירי כלור
דומים לדיאוקסינים במבנה הכימי. גם הם מגיעים ממזונות מהחי ונאגרים בגוף האדם ברקמות השומן. לפי משרד הבריאות, הם נמצאים במזון בכמות נמוכה יחסית בישראל, בעיקר בזכות הפחתה משמעותית בשימוש בהם. בארצות הברית, למשל, הם נאסרו לשימוש לחלוטין.
מה הנזק: הם עלולים לגרום לעלייה בסיכון לחלות בסוגים שונים של סרטן, סיכון ללידה מוקדמת, בעיות נשימה, שיבוש תפקוד בלטות התריס, עלייה בלחץ הדם, מעודדים הפרעות מטבוליות כמו סוכרת סוג 2 והשמנה לא בריאה.
מה אפשר לעשות: הם כמעט ולא קיימים בישראל, אבל בדומה לדיאוקסינים - לדאוג לתזונה מגוונת עם יותר מזון מן הצומח ומעט מזון שומני מן החי.
4. שאריות חומרי הדברה בירקות ופירות
למרות שפירות וירקות הם בריאים בפני עצמם, לא פעם הם מכילים שאריות של חומרי הדברה, כימיקלים שמיועדים להרוג חרקים, עשבים, פטריות, מכרסמים ושאר מזיקים לתוצרת החקלאית.
הם מאפשרים גידול מאסיבי לכמות הולכת וגדלה של פיות בעולם, אבל יש להם גם השפעות שליליות. הם מזהמים את האוויר, פוגעים בפוריות הקרקע, פוגעים בבעלי חיים וכך בשרשרת המזון כולה.
בנוסף, בדומה לאנטיביוטיקה והחיידקים, לעיתים קרובות נראה עלייה בכמות חומרי ההדברה שצריך כדי להשיג אפקטיביות כי המזיקים מצליחים להתגבר עליהם.
מה הנזק: מבחינה בריאותית החשיפה אליהם מעלה את הסיכון לחלות בסוגים שונים של סרטן, בפרקינסון, בהפרעות קשב וריכוז ועוד.
לפי דוח של עמותת "אדם טבע ודין" מ־2011, בירקות ובפירות נמצאות כמויות גדולות של חומרי הדברה. הדוח כולל דירוג של הפירות והירקות המזוהמים ביותר.
במקום הראשון עומדים ענבים, ואחריהם סלרי ותפוחי עץ. מככבים גם ירקות ירוקים עליים, עשבי תבלין ופירות שונים, כולל פירות הדר, שלמרות שמורידים מהם את הקליפה, עדיין מכילים המון חומרי הדברה.
מה אפשר לעשות: לקלף מה שאפשר, זה עוזר חלקית, לאכול יותר ירקות ופירות שמרוססים פחות כמו פסיפלורה, אבוקדו, נבטים, בטטה, בצל, תמרים וכרובית.
בנוסף נסו לגדל מה שאפשר לבד, למשל עשבי תיבול ועלים ירוקים, שגדלים יפה גם באדניות ועציצים, וישמחו לקלוט את עודפי המים של המזגן הביתי. וכשאפשר כלכלית - קנו תוצרת אורגנית ממקור אמין - בעיקר כשמדובר במרוססים הכבדים.
אפשר גם לחפש ירקות ופירות שמגודלים בעזרת הדברה ביולוגית, שמשתמשת בחרקים כמו פרת משה רבנו לחיסול מזיקים כמו כנימות.
5. להסתכל בקנקן: פתאלטים באריזות המזון
התזונה בעידן המודרני מאפשרת לכם לצרוך שפע של מזון, וחלק גדול מהשפע הזה מגיע באריזות שונות. לעתים קרובות זו העטיפה שמכילה הפתעות לא רצויות.
החשודים המיידיים הם עטיפות פלסטיק מהסוג שמכיל PVC ומכילות לעיתים גם פתאלטים. - מולקולות עם יכולת נדידה מהאריזה למזון. זו הסיבה שהשימוש ב-PVC בתעשיית המזון צומצם משמעותית, גם אם עוד לא הופסק לגמרי.
אפשר למצוא פתאלטים גם בציוד רפואי, בתכשירים קוסמטיים, ובאריזות פלסטיק שונות. יש להן יכולת להשתחרר גם לחלל האוויר בו הן נמצאות.
מה הנזק: גם הן שייכות למשפחת משבשי הפעילות ההורמונאלית וגורמות לפגיעה בפוריות, בהתפתחות ובעלייה בסיכון לחלות בסוגי סרטן שונים. הרגישים ביותר להשפעה זו הם נשים בהיריון, תינוקות וילדים עד גיל 3. זו הסיבה שגם צעצועים ומוצרים לתינוקות מחומר זה לא מומלצים.
מה אפשר לעשות: קונים פחות פלסטיק, בודקים את קודי המחזור - הסמלים הקטנים שמופיעים על העטיפה ונמנעים מאלו שמסומנים במספרים 3 ו־7.
כשאתם מחממים מזון במיקרוגל השתמשו רק בכלים שמתאימים לכך, ולא בכלי פלסטיק פשוטים כמו אריזות TA וכלים חד פעמיים, והסירו את הניילון הנצמד לפני החימום.
6. כימיקלים במשקאות קלים
DOSS (Dioctyl Sodium Sulfosuccinate) הוא כימיקל שמאפשר לחומרים להתערבב יחד טוב יותר בתוך נוזל. לכן אפשר למצוא אותו במשקאות תוססים קלים, וגם בחומרים משלשלים. ב־2010 זוהם מפרץ מקסיקו קשות על ידי דליפת נפט ו־DOSS היה אחד החומרים הבולטים שפוזר על הכתם כדי לשבור אותו.
מה הנזק: בדומה לכימיקלים אחרים, הוא משפיע על המערך הגנטי ומגדיל את הסיכון להשמנה לא בריאה של הנחשפים אליו.
מה אפשר לעשות: השתדלו להפחית בצריכת משקאות תוססים ממותקים, הם גם ככה לא בריאים.
7. ארסן באורז
ארסן היא מתכת שנמצאת באופן טבעי במים ובאדמה. היא יכולה לחדור לתוך האורז, בעיקר אל הקליפה שלו. היות והיא נמצאת ברובה בקליפה, דווקא האורז הלבן שבעקרון פחות בריא, מכיל פחות ארסן.
בנוסף לאורז ומוצרים שמכילים אותו, אפשר למצוא ארסן בפירות ים, בעופות ובפטריות.
מה הנזק: כמויות גדולות מאוד של ארסן מקושרות להתפתחות סוגים שונים של סרטן וגם לפגיעה במערכת העצבים, הדם, בגרימת מומים מולדים ועוד.
מה אפשר לעשות: להמשיך לאכול אורז, אבל לגוון את התזונה.
אם אתם ממש רוצים ללכת על בטוח, מדען אירי מאוניברסיטת בלפסט המציא שיטה להפחתת כמויות הארסן באורז בחצי. הוא מציע לבשל את האורז בפרקולטור גדול - מכשיר להכנת קפה (קפה פילטר), מבוסס על בישול באדים. צריך לבחור אחד עם פילטר בעל שטח פנים גדול מאוד. מניחים את האורז על הפילטר ונותנים למים להתאדות - כך בעצם מבשלים את האורז פעמיים או שלוש.
מוגזם? אולי. לתהליך פשוט יותר הוא ציין שגם השרייה ממושכת יכולה לעזור.
נו מה, לא לאכול כלום?
לאכול. למרות כל הכתוב לעיל, תוחלת החיים של האדם במדינות המערביות כן עולה עם השנים, וגם הרפואה מתקדמת. מודעות והרגלים בריאים יכולים לעזור. וגם הטיפים האלה:
• קחו בחשבון שככל שהמזון מעובד יותר או מתועש יותר - הוא מכיל יותר חומרים נוספים שלא בריאים לכם.
• המעיטו בשתייה ממותקת - יש די והותר סיבות להפסיק עם המוגזים והמתוקים האלו, במוצרי בשר שמנים. הקפידו לגוון במיוחד עם תינוקות, פעוטות ואם אתן בהריון.
• שטפו וקלפו פירות וירקות שאפשר לקלף. אם אפשרי - קנו אורגני או גדלו חלק מהם לבד. אם אתם מכירים מקורות לקניית מוצרים עם הדברה ביולוגית - מצוין.
• שימו לב לאריזות פלסטיק וניילונים, ונסו לקנות פחות מזון שארוז בהם, ולא לחמם אותם במיקרו אם הם מ־PVC.
• הכירו במידת האפשר את מי שמספק את המזון שאתם צורכים. תוצרת מקומית, עסקים קטנים, אצל אלו הסיכוי גדל לא פעם שהמזון יהיה מעובד פחות.
תמי אדיב היא תזונאית קלינית בכללית, מתמחה בסוכרת, השמנה, ניתוחים בריאטריים וטבעונות
