אנורקסיה נרבוזה

​​​ההגדרה

מהי אנורקסיה נרבוזה (Anorexia Nervosa)?
כדי להגדיר שמישהי או מישהו סובלים מאנורקסיה צריכים להתקיים שלושה מאפיינים ברורים וכמה תנאים:

המאפיינים
• סירוב לשמור על משקל גוף תקין.

• פחד עז מעלייה במשקל.

• הפרעה משמעותית בתפיסת הצורה, הגודל והמשקל של הגוף, כלומר: זו לא סתם בעיה של דימוי גוף בעייתי, זו הפרעה של ממש בתפיסה, כמו הפרעה בבוחן המציאות...

התנאים
• היא או הוא מסרבים לשמור על משקל גוף תקין מינימלי. המשקל הזה נקבע לרוב על פי מדד שנקרא Body Mass Index ובקיצור: BMI, ​​ובעברית - מדד מסת הגוף), המחושב באופן הבא: המשקל חלקי הגובה בריבוע (kg/m2). אפשר להשתמש במחשבון ה־BMI שלנו.

• קיים אצלם פחד עז מעלייה במשקל או מהשמנה - פחד שאינו משתנה גם כאשר הם נמצאים, למעשה, בתת־משקל.

• קיימת הפרעה בדרך שבה הם תופסים את משקלם או את צורת הגוף שלהם לצד הכחשה של חומרת המשקל הנמוך.

 • אצל בחורות ונערות קיימת הפסקה של המחזור החודשי שלושה חודשים רצופים לפחות.

נשים? גברים? אנורקסיה זה עניין של נערות מתבגרות ומפונקות?

היחס בין נשים לגברים הסובלים מאנורקסיה עומד על 1:10, אבל בעוד שבעבר זו נחשבה להפרעה של גיל ההתבגרות, הרי כיום זו בעיה שאיתה מתמודדים אנשים בכל הגילים. 

המיתוס שאנורקסיה היא "עניין של נערות מתבגרות ומפונקות" פשוט אינו נכון. ועם זאת יש לדעת שהגיל שבו פורצת המחלה הולך ויורד עם השנים. 

התירוצים

"אז מה, אז היא בסך הכול לא אוכלת, זה יעבור לה עם הגיל"
לא נכון.

אנורקסיה נרבוזה (Anorexia Nervosa) שאינה מטופלת בזמן עלולה להפוך לאנורקסיה כרונית (כלומר: קבועה). וחמור יותר, אנורקסיה שאינה מטופלת עלולה להפוך לאנורקסיה שעמידה בפני טיפול. ככל שמחכים יותר, כך יהיה קשה יותר לטפל בהפרעה.

"היום כולנו סובלים מהפרעות אכילה, אז אצלה זה טיפה יותר חמור, ביג דיל..."
לא מדויק. וגם לא נכון.

כלומר?
אילו כולנו היינו סובלים מהפרעות אכילה, הן לא היו מוגדרות הפרעות אלא נורמה. בהגדרה, אנורקסיה היא בעיה קשה הרבה יותר מעיסוק סביר במזון או במשקל הגוף.

הוויכוחים

בחורה שסובלת מאנורקסיה מביטה במראה ונראית לעצמה "שמנה", בעוד אחרים - אנחנו, אמא, אבא, החברים - מסתכלים עליה בדאגה בשל רזונה הקשה.

ויכוחים בין הסובלת, או הסובל, מאנורקסיה לבין בני המשפחה האחרים הם משהו שכל מי שחוו אותו על בשרם מכירים - ושונאים.

מצד אחד, הסובלת או הסובל מאנורקסיה טוענים בתוקף שהם "שמנים", ומהצד האחר הסביבה (אנחנו, החברים, את, אתה) מנסה לשכנע אותה, או אותו, בהפך הגמור.

בשל האופי של ההפרעה ובשל הפגיעה בתפיסת המציאות ובתפיסת הגוף אלה ויכוחים שנידונו לכישלון. 

הסובלים מאנורקסיה מאמינים באמת ובתמים שהם שמנים יותר מכפי שהם באמת. הוויכוחים עלולים רק ללבות את ההפרעה ולדחות החלטה על טיפול. וכאשר מדובר בנערה מתבגרת או בחיילת או בסטודנטית, הורים וחברים רבים מטפחים, בטעות, את האשליה ש"רק עוד ​כמה שיחות טובות" - והיא יוצאת מזה. זה לא קורה.

סדר היום של האנורקסיה

כן, לאנורקסיה יש אג'נדה די ברורה...

ואף שגם בחורים סובלים ממנה, הנפגעים, ברובם הגדול, הם נפגעות.

הסובלת האופיינית מאנורקסיה עוסקת באובססיביות במשקל ובצורת הגוף. חלקים רבים מהיום מוקדשים אצלה לחשיבה על משקל, על אוכל, על בישול, על האכלת אחרים, על דיאטה ועל המטרות שהציבה לעצמה מבחינת המשקל.

למעשה, לעיתים נראה שהסובלת מאנורקסיה לא יכולה לחשוב על דבר מלבד אוכל ומשקל - ונושאי השיחה שלה הופכים מצומצמים וחד־גוניים.

אומנם יש גם בחורות שלא יאפשרו לדבר איתן בכלל על שום דבר המתקרב לאנורקסיה, אבל אנשים רבים החיים עם מישהי שסובלת מההפרעה מתלוננים על כך שאי־אפשר לדבר איתה על דבר פרט לנושאים הקשורים באוכל, עובדה שגורמת לריחוק של הסביבה ולתחושה של הסובלת מאנורקסיה "שלא מבינים אותה".

דרך אגב, זו תחושה שבחלקה נכונה, כיוון שהדיבור הבלתי פוסק על נושא אחד אכן מעייף ומרחיק.

יש לזה תוצאה מצערת: אובדן של חלק גדול מהתמיכה החברתית שלה זקוקה כל אחת שסובלת ממחלה כמו אנורקסיה ומהפרעות אכילה אחרות וחמורות. היעדר התמיכה החברתית מקשה עוד יותר על תהליך ההחלמה.

אנורקסיה של הגבלה

אנורקסיה כזאת מאופיינת בהפחתה הדרגתית של כמות האוכל ושל סוגיו. לרוב פוסקת אכילת הבשר לחלוטין. ההגבלה יכולה להתבטא גם בצומות של ממש, אך לרוב היא אינה כוללת הקאות יזומות או התקפי זלילה. 

אנורקסיה המלוּוה בהתקפי אכילה ובהוצאת המזון מהגוף

אנורקסיה כזאת מאופיינת גם בהפחתה של כמות האוכל ושל סוגיו וגם בהתנהגות שמעודדת הוצאה של המזון מהגוף (בהקאות או באמצעות שימוש במשלשלים). לעיתים לפני הוצאת המזון מהגוף ישנם התקפי אכילה.

ממה נובעת אנורקסיה?

מקור האנורקסיה אינו ברור לחלוטין. נראה כי מדובר בשילוב של סיבות רבות: תורשתיות, חברתיות, תרבותיות, משפחתיות ונפשיות.

ומה בכל זאת חושבים החוקרים והרופאים?

הדעה המקובלת היא שהעיסוק במזון והביטוי הגופני הקשה של ההפרעה הם רק תסמינים למצוקות נפשיות עמוקות ופעמים רבות לא מודעות.

למשל?

לפי אחת התיאוריות, השאיפה לפרפקציוניזם והצורך לחוש בשליטה, שמאפיינים את הסובלים מאנורקסיה, הם פיצוי על עולם פנימי שמאופיין בתוהו ובוהו ובתחושה של חוסר שליטה ושל חוסר אונים בחיים. כיוון שכולנו אנשים שונים, התסמינים הגופניים מבטאים אצל כל אחת ואחד קונפליקטים פנימיים שונים ש​מושפעים מגורמים חיצוניים שונים.

בדומה להפרעות ולמחלות רבות, גם לאנורקסיה יש כמה סיבות, והקושי להגדיר את ההפרעה גורם לכך שקשה לאבחן את הסובלות ממנה ולהעריך את היקפה באוכלוסייה. אומדנים מסוימים מצביעים על אחוז אחד מהאוכלוסייה, ואילו אומדנים אחרים מדברים על עד 10% מהאוכלוסייה שסובלים מהפרעות אכילה מסוג מסוים.

איך מזהים אנורקסיה?

קשה לזהות אותה.

הסובלות והסובלים ממנה נוטים להסתיר את הרגלי האכילה שלהם בדרכים שונות ומגוונות. אל ההפרעה מתלוות פעמים רבות תחושות חריפות של בושה לצד הידיעה שהסביבה לא תקבל בעין יפה את הרגלי האכילה החדשים, ו"גרוע מכך", הסביבה עלולה לנסות לחבל ב"דיאטה" הנכספת.

לכן מאמצים רבים מופנים להסתרה, אך גם ההסתרה הטובה ביותר אינה יכולה להימשך לאורך זמן רב. סימני האנורקסיה הולכים וצצים, וגם האנורקטית ה"מקצועית" ביותר מאותתת לסביבה שהיא סובלת.

המתח בין הרצון להסתיר לבין הרצון שאחרים ישימו לב להפרעה ויתגייסו לסייע קיים תמיד.

אך בדרכם הפתלתלה, הסובלות והסובלים מאנורקסיה רוצים עזרה ומשוועים לה. לכן במקרים רבים הם מותירים עקבות, מעין "שביל של פירורי לחם", בדרך לגילוי. קצת כמו בסיפור הילדים על עמי ותמי.

 יש לי חברה/חבר/בת/נכדה/אמא/סבתא שנדמה לי שאולי משהו אצלה לא כשורה בתחום הזה. למה לשים לב?
הרבה פעמים אצל הסובלות והסובלים מאנורקסיה אפשר להבחין בתסמינים ההתנהגותיים הבאים:

• סירוב לאכול, דילוג על ארוחות, הימנעות מאכילה בתירוצים שונים ומשונים.

• אכילה רק של מזונות מסוימים, לרוב דלי קלוריות.

• הרגלי אכילה מוזרים או "טקסיים". למשל: חיתוך המזון לפיסות זערוריות, שקילה של כמויות המזון, ביסים קטנים, אכילת מזון קפוא או חרוך, הפרדה קפדנית בין סוגי מזון השונים על הצלחת​.

• בישול ארוחות מגוּונות לבני המשפחה, אך הימנעות מלאכול יחד עם המשפחה ממה שבושל. פעמים רבות אפשר למצוא את הסובלת מאנורקסיה במטבח מבשלת או אופה. 

• התעמלות מוגזמת (כדי "לרדת במשקל").

• קושי להתרכז.

• בדיקה אינסופית של מראה הגוף מול המראה (או בבגד מסוים), שקילות אינסופיות לאורך כל היום (לעיתים אחרי כל הכנסה או הוצאה של מזון), השמעת תלונות על משקל גבוה ולבישת בגדים גדולים ורחבים.

• אצל הסובלים והסובלות מתופעת האנורקסיה ומהפרעות אכילה שבהן מקיאים את המזון ניתן לראות גם סימנים לשימוש במשלשלים (באסלת השירותים, בהליכות תכופות לשירותים, באריזות ריקות של משלשלים, בביקורים תכופים בבית המרקחת).

• אצל המקיאים ניתן לראות לעיתים ​​סימנים להקאות: הליכות תכופות ​לשירותים, שקיות קיא מוחבאות, ריח של קיא, בעיות שיניים, נפיחות של בלוטות הרוק (המראה הוא כמו של סנטר כפול). לעיתים אף ניתן לראות פצעים על גב כף היד הנגרמים מניסיונות ההקאה באמצעות האצבע.

• בחורות רבות שסובלות מאנורקסיה נוהגות לפקוד באדיקות פורומים ואתרים העוסקים בבישול ולהתבונן בתמונות של מאכלים ושל מזונות. רבות מהן פעילות בקבוצה של אתרים המכונים "פרו־אנה" ושנועדו, לדבריהם, לקדם את "התרבות האנורקטית". למעשה, מדובר באתרים בעלי פוטנציאל מסכן חיים, מכיוון שהם מלמדים את האנורקטיות "טריקים" רבים להרעבה ולרזון קיצוני, והם רשת תמיכה חברתית לפיתוח  ההפרעה ולהעמקתה.

אנורקסיה ותורשה

זה תורשתי?

הנטייה לאנורקסיה יכולה להיות בחלקה גם גנטית. כלומר: אם קרוב משפחה או קרובת משפחה שלך מדרגה ראשונה (אמא, אחות, אב, אח) לקה בעבר באנורקסיה, קיימת אפשרות שגם את, או אתה, תלקו בה. 

ממחקרים עולה שהסיכון של תאום זהה לסבול מאנורקסיה, אם תאומו הזהה סובל מההפרעה, גבוה פי חמישה מהסיכון של תאום לא זהה לסבול מאנורקסיה.

גנים מעבירים אנורקסיה? איך גנים מעבירים אנורקסיה?

ובכן, הם אינם מעבירים את הצורך לרזות, אך יש אנשים שמובנית בהם הנטייה לשלמות (פרפקציוניזם), לרגישות גבוהה ולעקשנות - תכונות שיש להן קשר לאנורקסיה. נוסף על כך, ממחקרים עולה שגם לרמות הסרוטונין - הורמון שמופרש במוח ומקושר לדיכאון - יש תפקיד בהתפתחות האנורקסיה. כמו כן יש לזכור שישנם תהליכים גנטיים וביולוגיים שונים שעדיין אינם מובנים לנו לחלוטין.

איך זה מתחיל?

האנורקסיה מתחילה משילוב של כמה סיבות, אבל יש מי שאצלן מצבים מסוימים עלולים להעיר "נטייה רדומה".

למשל?

• מישהי שתגובות חמות על ירידה במשקל עודדו אותה להמשיך בדיאטה עוד ועוד, הרבה מתחת למשקל שהייתה המטרה הראשונית שלה.

• מישהי שירדה במשקל כתוצאה ממחלה או מתאונה, נהנתה מתגובות הסובבים אותה והחליטה להמשיך את המגמה באמצעות צומות.

• מישהי שעלתה מעט במשקל, אך התגובות סביבה גרמו לה להיכנס למשטר דיאטה רצחני.

• נערות בגיל ההתבגרות שמתקשות להתמודד עם השינויים במבנה הגוף (85% ממקרי האנורקסיה מתפרצים בין הגילים 13 עד 18).

• מישהי שחוותה תקופת מעבר קשה: לדירה, לבית ספר, למקום עבודה.

• מישהי שספגה מהלומה בדמות אובדן של קרוב משפחה, של חבר או של חברה ומחפשת משהו קונקרטי - כמו הרגלי אכילה - כדי לשלוט בו "ולהחזיר את הסדר" ליקום שהתהפך עם האובדן.

מההפרעה סובלים הרבה דוגמניות, ספורטאים, שחקנים, מנחי טלוויזיה, רקדנים וכן כל מי שהגוף שלו מוערך על ידי אחרים ומשמש מקור פרנסה.

למעשה, בחברה שבה אנו חיים מדובר בסוג של מעגל קסמים: רבות מהדמויות המצליחות, המפורסמות והעשירות המשתקפות ברשתות החברתיות, בטלוויזיה ולמעשה בכל כלי התקשורת הן של אנשים רזים מאוד, רזים מדי, ולכן אין זה מפליא שנשים רבות, ובעיקר נערות רבות, נוטות להפנים את הדימוי. הפנמת הדימוי, יחד עם נטיות רדומות לאנורקסיה, עלולה להוביל להתפרצות ההפרעה.

איך עוזרים למישהי או למישהו שסובל מאנורקסיה?

הבנתי הכול. אבל לא עדיף "לעזוב את זה בשקט", ואז זה ייעלם לבד?

לא. ממש, ממש לא.

בטווח הקצר אומנם מושג שקט בכך שלא "מאתגרים" את ההפרעה ונותנים לה להתקיים באופן סמוי, אך בטווח הארוך ההפרעה הולכת ומתבססת והופכת קשה יותר ויותר לטיפול.

ואם גילו לי את "הסוד", מה עושים?

אם את או אתה מוצאים את עצמכם במצב שבו מספרים לכם את "הסוד", חשוב ביותר לשתף במידע אנשים שיכולים לעזור: בני משפחה אחרים וכן את רופא/ת המשפחה.

הנזק שייגרם לסובלת או לסובל מאנורקסיה מחוסר טיפול גדול בהרבה מהנזק שייגרם לקשר ביניכם כתוצאה מ"הבגידה" באמון.

יתר על כן, ברגע שסיפרו לכם, קיימת ציפייה, גם אם היא לא מודעת, שהדבר יתגלה. אחרת לא היו מספרים לכם...

כעס עכשווי על הגילוי יוחלף בעתיד בהכרת תודה ובהבנה. ההסתרה והסודיות הן חממה להפרעת האכילה. 

נורה אדומה: סימני אזהרה שמחייבים טיפול מיידי

הסובלות מהפרעות אכילה עלולות לפתח סיבוכים בריאותיים ברמות שונות.

בצורתה החמורה ביותר עלולה אנורקסיה לגרום לקריסה של מערכות הגוף ולמוות. שיעור התמותה מההפרעה הוא כ־5%, כלומר: 5 מכל 100 בחורות ובחורים שסובלים מאנורקסיה ימותו ממנה.

המוות עלול לבוא בפתאומיות ודווקא אצל מי שאינם רזים או רזות באופן קיצוני. לרוב סיבת המוות היא בעיות בתפקוד הלב בשל מחסור באלקטרוליטים כמו נתרן, אשלגן, מגנזיום, אבץ וכלור.

אבל מוות פתאומי אינו הסכנה היחידה.

ישנם סיבוכים בריאותיים נוספים שמקושרים לאנורקסיה ושנחשבים לסימני אזהרה שמחייבים טיפול רפואי מיידי:

• אנמיה.

• הפרעות קצב.

• מחסור בסידן (שגורם לאוסטאופורוזיס ולאוסטאופניה).

• ריאות פגועות.

• אצל נשים - הפסקת המחזור החודשי.

• אצל גברים - אובדן הדחף המיני (ליבידו).

• בעיות מעיים.

• מחסור באלקטרוליטים שחיוניים לתפקוד התקין של איברים שונים.

• בעיות בתפקוד כליות.

• התפתחות של דיכאון.

• התפתחותם של הפרעת חרדה ושל התקפי חרדה וכן התפתחותה של הפרעת אישיות טורדנית כפייתית (Obsessive-compulsive disorder ובקיצור: OCD).

לאורך זמן, אצל הסובלות מאנורקסיה נפגעות כל מערכות הגוף, כולל המוח. לא תמיד הפגיעה ניתנת לתיקון. לפעמים הנזק הוא לתמיד.

יש לציין שבחורות רבות שסובלות מאנורקסיה אינן נבהלות בקלות מהסיכונים האלה. אובדן המשקל מושך אותן יותר מכפי שמרתיעות אותן הסכנות, ונאומים מלומדים על הסכנה שבהפרעה לרוב לא רק שאינם מביאים תועלת, אלא הם אף תורמים לניכור ולריחוק בין הסביבה לבינן. 

חוץ מזה, שיחות וניסיונות שכנוע "לצאת מזה" רק דוחים בדרך כלל הגעה לטיפול מקצועי בשל האשליה שניתן לשכנע את הסובלת פשוט להחליט להפסיק. היא אינה יכולה. וזה נכון גם בנוגע לבחורים שסובלים מאנורקסיה.

מה עושים?

​פונים לטיפול מקצועי.

אנורקסיה היא לא רק "עיסוק אובססיבי במזון".

אנורקסיה היא הפרעה שמשתלטת על כל תחומי החיים. הסובלות והסובלים ממנה חושבים על מזון בכל רגע נתון, מְחַשְּׁבים, מתכננים ומסתובבים סביבו. הם עוסקים בספורט באופן אובססיבי (כדי "להגביר את ההצלחה של הדיאטה") ונוסף על כך סובלים מתסמינים קשים כמו עייפות, קשיי ריכוז, סחרחורות, נטייה למצבי רוח ולהתפרצויות כעס מצד אחד והתקפי חרדה מהצד האחר.

האשליה ​שנוצרת אצלן, שהם מצליחות לשלוט בחייהן באמצעות השליטה באוכל, משכיחה מהן את המחיר הנורא שהן משלמות בבריאות ובשקרים לסובבים אותן ולעצמן.

הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות למי שסובלת או סובל מאנורקסיה הוא למצוא איש סוד או אשת סוד, שאיתו או שאיתה יוכלו לשוחח על מה שעובר עליהם - ולפנות לטיפול מקצועי.

וזה קשה כי?

כי רוב הסובלות והסובלים מאנורקסיה חוששים לאבד את הדבר היקר להם מכול - הרזון - עד כדי כך שהם אינם מתעסקים כלל בהשלכות הקשות האחרות של ההפרעה.

לכן חשוב מאוד לזהות אנורקסיה מוקדם ככל האפשר ולפנות לטיפול.

אפשר להחלים מאנורקסיה?

זה קשה, אך א​​פשרי.

טיפול נכון עוזר לסובלות ולסובלים לשוב לתחושת ערך עצמי טובה יותר, לאכילה בריאה יותר ולהימנע מהסיבוכים הקשים כל כך של המחלה.

מסקירה של 119 מחקרים - שבהם עקבו החוקרים אחרי 5,590 נחקרות במשך פרק זמן שנע בין שנה אחת ל־29 שנים - עולה כי שיעור ההחלמה הממוצע (לפי קריטריונים של חזרה למשקל תקין ולמחזור סדיר) עומד על 46.9%. זה לא מעט!

הטיפול באנורקסיה

אנורקסיה בשלב ההתחלתי

מומחים בתחום (רופאים, פסיכותרפיסטים ודיאטנים) יכולים לזהות את ההפרעה בראשיתה ולבלום את התפתחותה. הטיפול ​בשלב הזה נעשה בקהילה, במרכזים מיוחדים לטיפול בהפרעות אכילה.

אנורקסיה פעילה/מתקדמת

העזרה לסובלות מאנורקסיה פעילה כוללת את המרכיבים הבאים:

• שיחות עם פסיכותרפיסט או עם פסיכותרפיסטית (אנשי מקצוע שמוסמכים לקיים טיפול בשיחות).

• ייעוץ של דיאטנים.

• טיפול תרופתי (במקרים מסוימים).

גם בשלב הזה מתקיים הטיפול - ברובו - בקהילה, במרכזים מיוחדים לטיפול בהפרעות אכילה.

אנורקסיה קשה ומסכנת חיים

במקרים כאלה ניתן הטיפול בבית־חולים. במקרים פחות דרמטיים, אך עדיין קשים לטיפול, מומלץ במקרים רבים על אשפוז במחלקות ייחודיות וייעודיות להפרעות אכילה ש​קיימות בבתי חולים שונים בארץ.

ד"ר עינת צוברי היא מנהלת המרכז לטיפול בהפרעות אכילה הדרים שבמרכז לבריאות הנפש שלוותה, מקבוצת כללית. המרכז כולל הן מרפאה למבוגרים והן מרפאה לילדים ולבני נוע​ר​