לא רק גנטיקה: מה משפיע על הגובה שלנו?

הגובה שלכם ממוצע למדי ואתם לא מבינים איך הילד שלכם גדל להיות גבוה כל כך? סיימת לגדול ואתה עדיין מביט על ההורים שלך מלמטה? צוות מחקר ישראלי מצא כי גם לא רק לגנטיקה אלא גם לסביבה בה אנחנו חיים, החל מהרחם ובמהלך שנת החיים הראשונה, עד גיל שנה בערך, יש השפעה גדולה על הגובה שלנו בגיל מבוגר.

הסביבה כוללת את הגורמים הבאים: מהלך ההריון; התזונה והמצב הבריאותי של האם ושל התינוק בשנה הראשונה לחיים; ההורים ומבנה המשפחה; והמצב הכלכלי והרגשי.

עד 25 סנטימטר של הבדל
בעקבות המהפכה הגנטית, נהוג כיום לשייך את התכונות האישיות שלנו לגנים", אמרה ד"ר אלינה גרמן מכללית, שהובילה את המחקר ביחד עם פרופסור זאב הוכברג מהפקולטה לרפואה בטכניון, "אין ספק שהרבה מהתכונות שלנו הן גנטיות, אבל כפי שאפשר לראות במחקר גם לתנאים סביבתיים יש תפקיד חשוב - בסביבות 50% - בקביעת הצמיחה והגובה".

טווח השונות הקיים בין אנשים גבוהים לנמוכים הוא כ־25 סנטימטר בגברים (94% הם בטווח שבין 162 ל-187 סנטימטר), ו־23 סנטימטר בנשים (175-152 סנטימטר).

לצורך המחקר, נבדקו 162 זוגות תאומים - 56 זוגות של תאומים זהים (שיש להם גנים זהים), 106 זוגות של תאומים לא זהים (שחולקים רק מחצית מהגנים שלהם) – ו־106 זוגות של אחים שאינם תאומים, שגם חולקים חצי מהגנים. החוקרים התמקדו בשלב גדילה מכריע בחיים, כאשר הילד עובר משלב גדילת התינוק לשלב גדילת הילד (גיל 10.5 חודשים, בממוצע הישראלי).

הפלסטיות של ההתפתחות

"מחקרים על תאומים מאפשרים לנו לבדוק את מאזן הכוחות בין הגנטיקה לסביבה", אמר פרופסור הוכברג, "כאן גילינו את הכוח המדהים של הסביבה בעיצוב האדם. אנחנו מכנים זאת הפלסטיות של ההתפתחות האנושית, שפירושה היא כי תנאים סביבתיים כמו תזונה, מזג אוויר ומצב חברתי ומשפחתי משפיעים על התכונות הגופניות שלנו".

הפלסטיות הזו, אומרים החוקרים, "תופרת" לנו תכונות כדי שיתאימו לתנאי המחייה העתידיים שלנו, שאותם אפשר "לנבא" בהתבסס על התנאים הנוכחיים. לדוגמה: ילדים שנולדים וגדלים לתוך סביבה שסובלת מתת־תזונה יהיו נמוכים יותר, כדי שבעתיד יידרש להם פחות מזון כדי לספק את הצרכים שלהם. לעומת זאת, "סביבה עשירה ושבעה", כדברי החוקרים, "תצמיח ילדים גבוהים יותר". 

המחקר נערך על ידי חוקרים בטכניון, באוניברסיטת תל אביב ובבית החולים בני ציון, בשיתוף עם משרדי בריאות אזוריים בחיפה ובתל אביב. הוא פורסם בכתב העת Journal of Pediatrics.