צלחתם את המשבר של תחילת ההורות, למדתם להכיר את התינוק שלכם, הסתגלתם זה לזה, התינוק גדל והתפתח, והעניינים נראו פחות או יותר בשליטה.
ואז, פתאום, בסביבות גיל שנתיים, האידיליה נסדקת: התינוק המתוק והחייכן הופך לדובון "לא־לא" ומפתח התנהגויות חדשות ובעייתיות. אתם אולי שואלים את עצמכם מה קורה לו? עשינו משהו לא בסדר?
ובכן, זה קורה לכולם, ולא, לא עשיתם משהו לא בסדר. בסביבות גיל שנתיים התינוק, שכבר הפך לפעוט, עובר תהליך פסיכולוגי חשוב מאוד: הוא מפתח את הזהות שלו כאדם בפני עצמו ויחד עם זה את הביטחון שלו בעצמו וביכולות שלו.
תינוק שנולד תלוי לחלוטין בהוריו - גם לסיפוק הצרכים הפיזיים וגם מהבחינה הפסיכולוגית. התלות שלו היא כל־כך חזקה, שהוא עדיין לא מפתח זהות מוגדרת. הזהות העצמית מתפתחת בהדרגה, ושיא התהליך קורה סביב גיל שנתיים.
זוהי המשימה של הפעוט: לבנות לעצמו תחושת עצמי, להרגיש נבדל מהאחרים, להרגיש שיש לו דעות משלו, לדעת להבדיל בין הרצון שלו לרצון של האחר, וכן להרגיש בעל כוח ושהוא מסוגל גם להגשים את הרצונות שלו.
איך יכול הפעוט לעשות את כל אלה? אחת הדרכים מבחינתו היא להתנגד לרצון של האחר. אם אני, הפעוט, לא מקבל את מה שההורים מבקשים ממני וקובעים לי, אז זה ברור מאוד שיש לי רצון משלי. אפשר לעשות את זה פשוט על ידי אמירת "לא", ואפשר גם להשתמש בהתקפי זעם ובבכי.
ככה זה נראה: הוא יגיד "לא" על כל דבר, הוא ימחה באופן אקטיבי כשתרצו להושיב אותו במכונית או בעגלה, הוא ישכב על הרצפה וירקע ברגליים כשתרצו לצאת מגן השעשועים וכדומה. זו הסיבה שהגיל הזה מכונה "גיל שנתיים הנורא", "גיל המרד הראשון" או "גיל ההתבגרות הראשון" - רמז למה שמצפה בשנים יותר מאוחרות...
תנו לדובי לא־לא לרדת מהעץ
ההתנהגות הזו יכולה להיות מאוד מביכה, במיוחד כשהיא מתרחשת בחוץ, לעיני ציבור אנשים שנועצים עיניים. אז מה עושים?
ברגעים כאלה כדאי לכם לחזור על המנטרה: זה קורה לכולם, זה טבעי, וזה לא אומר שאנחנו הורים לא טובים. כך אתם, ההורים, תהיו רגועים, וזה כבר צעד ראשון בהתמודדות עם התופעה.
הצעד השני בהתמודדות הוא לקבוע גבולות ברורים ולהיות עקביים. למרות הבכי ולמרות האי־הנעימות עמדו במילה או בדרישה שלכם ואל תוותרו.
כדי לא להפוך את הזמן הזה ליותר נורא מכפי שהוא ממילא, חשוב בשלב הזה שאתם, ההורים, תבחרו היטב את המלחמות שלכם. למה הכוונה? אל תגידו "לא" לפעוט על משהו שמראש אתם יודעים שתוותרו עליו. תגידו "לא" רק למשהו שהחלטתם מראש שהוא חשוב לכם.
חשבו יחד בזמן רגוע, לא מול הפעוט, איך אתם רוצים שהדברים יתנהלו, מה חשוב לכם ועל מה אפשר לוותר. התוו מדיניות שגם אתם וגם הפעוט יכולים לעמוד בה - ודבקו בה.
לפעמים הפעוט, וגם אתם, מתבצרים ומתעקשים, ונראה שאין מוצא. במצב כזה נסו לתת לו אפשרות "לרדת מהעץ". שוב, הכוונה היא שתדבקו בעמדה שלכם, אבל תתנו לו אופציה לסגת בכבוד.
בונים לילדים את הביטחון העצמי, ביחד
כיוון שזו תקופה שבה הפעוט בונה את הביטחון ואת הזהות שלו, חשוב לאפשר לו לעשות זאת. לכן נסו לאפשר לו להרגיש שהוא עצמאי, שהוא יכול להחליט על דברים ושיש לו כוח ויכולת. כמובן במגבלות שלו ושלכם.
איך לעשות את זה? אם הפעוט מתעקש על משהו שלא מתאים, תאמרו "לא", אבל במקביל יש לתת לו שתי אפשרויות אחרות לבחירה. "אתה לא יכול לעלות לבד על הסולם הזה, אבל אתה יכול לעלות כשאימא מחזיקה אותך, או שאתה יכול לטפס על הסולם השני בעצמך. מה אתה בוחר?"
ככל שהבן או הבת שלכם יתנסו יותר בדברים וירגישו חזקים, כך יפחת הצורך שלהם להוכיח נפרדוּת וכוח, ההתנהגות תתמתן, וגיל שנתיים יהיה פחות נורא.
ד"ר ליאת הולר הררי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית בכללית
