סיגריות, אתן ואני כבר לא

​מדי שנה, החל מ־1988, ב־31 במאי, מצוין בישראל וברחבי העולם יום ללא עישון, שמטרתו להגביר את המודעות לנזקים שעלולים להיגרם כתוצאה מעישון - ובראשם סרטן הריאות.

היינו יכולים לנסות להפחיד אתכם במספרים ולספר שלפי הערכות משרד הבריאות צפויים למות השנה בישראל כ־7,670 אנשים כתוצאה מעישון - 775 מהם מעישון פסיבי (כפוי). וכן, עישון גורם לסרטן, למחלות לב ועוד להרבה בעיות בריאותיות.

אספנו לכם סיפורים של אנשים, כמוכם, שהיו שם. מחכים לרגע הזה שבו יוכלו להצית, לשאוף, בטוחים שהם והסיגריה זה "עד שהמוות יפריד בינינו".

הפעם הראשונה של גאולה הייתה בגיל 20. טיפה'לה מאוחר יחסית למעשן הממוצע, אבל היא השלימה פערים מהר מאוד. 3 קופסאות (60 סיגריות) היא הציתה כשהייתה ב"שיא הכושר", בעיקר בבנק שבו עבדה במשך שנים רבות - שואפת לריאות שלה ונושפת על הלקוחות. 

גם בשמיים הציתה גאולה. כן, היו זמנים כאלה שבהם אפשר היה לפזר עשן בכל מקום - גם במטוסים. כשנכנס האיסור, היא פשוט החליטה לוותר. לוותר על חוויית הטיול לחו"ל, כי לא הייתה מסוגלת בלי. בלי הסיגריות. אלה שגרמו לה לקוצר נשימה, לדלקות ריאות ולנזיפות קבועות מהרופא.

כמו גאולה, כמו הילה, כמו רונן, כמו רויטל וכמו נועה. כולם עכשיו בלי, כל אחד מסיבותיו, כל אחד בדרכו. בקרוב אצלכם?

"החבאתי מאפרה במשרד, הבוס תפס אותי"

גאולה (64) עישנה במשך 30 שנה, שלוש קופסאות בתקופת השיא. הפסיקה לפני 15 שנה. 

למה החלטתי להפסיק - זה היה תהליך. עבדתי בבנק, ובמשך הרבה שנים היה מותר לעשן שם - אז עישנתי בכל מקום, גם בעמדה שלי. כשנכנס לתוקף החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים, הייתי צריכה לצאת מהמשרד כדי להדליק סיגריה, וזה היה נוח הרבה פחות. בכל זאת, לפעמים עישנתי 3 קופסאות ביום, וסיגריה הדליקה את הסיגריה הבאה.

כדי להתגבר על "הבעיה" שמתי מאפרה בין שתי שידות מגירות בעמדה שלי, וכשאף אחד לא היה באזור התחלתי לעשן. יום אחד מנהל הסניף בא לשאול מה שלומי ושם לב שעשן עולה מאזור המגירות. שוב הייתי חייבת לצאת מהחדר אם רציתי לעשן. 

חוץ מזה, העישון גרם לי להרבה בעיות בריאות. כל צינון הפך לקוצר נשימה, היו גם דלקות ריאות, ושוב ושוב והגעתי לרופא שנזף בי להפסיק. הקש ששבר את גב הגמל הגיע כשנולד לי אחיין. המשפחה לא הרשתה לי להחזיק אותו כל עוד אני מעשנת ומסריחה מסיגריות, אז החלטתי שזה לא שווה את זה.  

ניסיון הגמילה הראשון - היו לי כמה. פעם אחת גזרתי את הסיגריות לחצי כדי לעשן פחות. אחר כך החלטתי לא לקנות קופסאות, אבל מאחר שכל הזמן אנשים לקחו ממני סיגריות - הרגשתי בנוח לקחת מהם בחזרה. אחרי יומיים חזרתי לקנות קופסאות.

אני והסיגריה כבר לא - הרופא שהמליץ לי כל הזמן להפסיק, הציע גם לעזור לי בתהליך הגמילה מעישון. החלטתי לנסות, אף על פי שלא האמנתי שזה יצליח. המועד שקבענו את הטיפול הראשון היה יום קיץ חם, ונכנסתי לרכב עם קרטיב קרח. אמרתי לעצמי: "אסיים אותו ואקח סיגריה" (כן, עישנתי הרבה גם במכונית). בדיוק כשסיימתי לאכול הגעתי לרופא, אז אמרתי: "טוב, אצא מהטיפול ואעשן".

בטח ציפיתם לשמוע שמעולם לא עישנתי את הסיגריה שאחרי הקרטיב, אבל זה לא היה הוקוס פוקוס. הבשורות הטובות הן שאחרי כמה שבועות של פגישות קבענו תאריך שבו אפסיק לעשן - ומאז אותו יום לא חזרתי להדליק סיגריה. 

החשק שנשאר  - לא הרגשתי שוב צורך לעשן. המצחיק הוא שמרוב שהייתי בטוחה שלא אצליח, המשכתי לשבת באזור המעשנים בבית הקפה שלי, עד שמישהו אמר לי שכבר הרבה זמן הוא לא ראה אותי עם סיגריה. ואז נפל לי האסימון שנגמלתי.

טיפ לאחרים - שווה להפסיק, זה נותן הרגשה חופשית ומאושרת.

"היה לי מצפון בגלל בעלי"

הילה (36) עישנה במשך 18 שנה, שתי קופסאות בתקופת השיא. הפסיקה לפני שלוש שנים וחצי. 

למה החלטתי להפסיק - בעלי עישן מעט, ומאז שהכרנו עלה בהדרגה. הייתי בטוחה שזה קשור אליי, שאני גורמת לו לעשן יותר - ועוד אגרום לו למות. בקיצור, היה לי מצפון וקיוויתי שאם אני אפסיק - גם הוא יפסיק. 

ניסיון הגמילה הראשון - כמה שנים לפני שהפסקתי עברתי תקופה של חצי שנה ללא עישון, עד ש"הרגשתי חזקה מספיק" וחזרתי לעשן סיגריה ביום, שהפכה מהר מאוד לקופסא וחצי.

אני והסיגריה כבר לא - לא ממש היה תהליך. ב-31.8.2010 החלטתי שלמחרת בבוקר אקום ולא אעשן יותר.

כמה נורא - בחצי השנה הראשונה היה לי קשה לשתות קפה ואלכוהול בלי סיגריה.

החשק שנשאר - ביומיים הראשונים היה קשה בלי, אחר־כך עוד לקחתי שאכטה פה ושם, אבל הטעם התחיל להגעיל אותי והריח... הריח פשוט דוחה! כיום יש לי חשק לעיתים רחוקות מאוד מאוד.

איך מתגברים על הדחף - אני נזכרת בריח הנוראי שנדבק לשיער ולבגדים ויוצא מהנקבוביות ומסריח בהבל פה -  והצורך עובר לי. 

טיפ לאחרים - לא להגיד "אין לי כוח רצון". לא צריך כוח רצון, פשוט צריך לרצות להפסיק. אם באמת רוצים - מצליחים. וחוץ מזה, מאז שהפסקתי לעשן חסכתי יותר מ־30 אלף שקל, זה היה שווה שני טיולים לחו"ל ועוד עודף יפה לשופינג. ככה שורפים כסף!

"זה יקר, לא כייפי והייתי צרודה ומסריחה"

נועה פלשקס (31) עישנה במשך 15 שנה, קצת יותר מחצי קופסא ביום בתקופת השיא. הפסיקה לפני שנה ושבוע.

למה החלטתי להפסיק - הבטחתי לעצמי שבגיל 30 אני מפסיקה, לא משנה מה. כמובן שלקראת גיל 30 התחלתי לחפש סיבות למשוך את העישון עוד קצת, אבל אז קלטתי עד כמה ההתמכרות שלי קשה.

בחורף, חודש לפני שהצטרפתי לסדנת גמילה מעישון של כללית, חליתי בפעם המיליון בברונכיט ושפעת חריפים מאוד, ואמרתי לעצמי שזהו, אני נרשמת לקבוצה. מעבר לבעיות הבריאותיות, גם די נמאס לי. זה יקר, זה לא כייפי, והייתי צרודה ומסריחה.

ניסיון הגמילה הראשון שלי - כמה חודשים לפני שנרשמתי לסדנה ניסיתי להפסיק לבד, וזה החזיק יום אחד.

אני והסיגריה כבר לא - נרשמתי לסדנה ופגשתי הרבה אנשים - בני גילי, צעירים יותר ובוגרים יותר. כל־אחד רצה להפסיק לעשן מסיבה אחרת, אבל כולם הבינו שהגיע הזמן להיפטר מההרגל הנוראי.

היו אנשים שעישנו רבע קופסא ואחרים שעישנו שתי קופסאות ביום, אבל התהליך היה זהה אצל כולם - הפחתה בכמויות, למידה על הסימפטומים של גמילה ותמיכה בתהליך, בין אם בוחרים לעשות טיפול תרופתי, תחליפי ניקוטין, או פשוט להפסיק. 

כמה נורא - היו לי כאבי ראש, בחילות ועצבים בימים הראשונים.

החשק שנשאר - לפעמים עדיין יש, אבל פשוט מתעלמים ממנו.

איך מתגברים על הדחף - אחרי שנה זה כבר ממש לא צורך אלא סתם חשק רגעי, מנפנפים אותו וממשיכים הלאה.

טיפ לאחרים - לנסות להחליף את ההרגל הזה כמה שיותר מהר בהרגל אחר, חיובי וכייפי יותר - ספורט, בישול, משחקי מחשב. כל דבר.

"היו רגעים של בכי, זו ממש פרידה"

רויטל ישי (49.5) עישנה במשך 32 שנים, שתי קופסאות בתקופת השיא. הפסיקה לפני שנתיים ו-4 חודשים.

למה החלטתי להפסיק - חשבתי על זה כמה שנים טובות, אבל לא היה לי אומץ לעשות את הצעד כי לא ידעתי לקראת מה אני הולכת, ובין היתר פחדתי להשמין. אחרי שחטפתי ברונכיטיס כרונית וקיבלתי הרבה תרופות שאבא שלי (מעשן כבד) היה לוקח, וגם הבנתי את החשיבות של להפסיק בגיל בו אני נמצאת - החלטתי שדי.

ניסיון הגמילה הראשון שלי - ביקרתי אצל שני מהפנטים וגם ניסיתי תרופות, אבל בלי תמיכה קבוצתית כלום לא עזר. 

אני והסיגריה כבר לא - נגמלתי בעזרת סדנה של קופת־חולים, שכללה הדרכה, תמיכה של אנשים נוספים שניסו להיגמל וכדורים לגמילה מעישון במרשם רופא.  

כמה נורא - הכדורים השפיעו עליי מאוד בחודשיים הראשונים - היו כל מיני חלומות, התנהגות לא רגועה. זו הייתה תקופה קשה, אבל היא עברה.

החשק שנשאר - אני לא אומרת שנגמלתי – אלא שאני לא מעשנת. לפעמים עדיין לקחתי שאכטה וזה הגעיל אותי. העובדה שהסביבה לא מעשנת עוזרת לי לא להתפתות, אבל אני יודעת שאני עלולה לחזור לזה.

איך מתגברים על הדחף - הכדורים עוזרים להתמודד עם הקושי הראשוני. היו רגעים של בכי, כי זו ממש פרידה. צריך למלא את החיים בדברים אחרים, כי השגרה השתנתה. בתקופה של ההתנהגות ההיפרית יצאתי הרבה להליכות.

טיפ לאחרים - זו אולי נשמע קלישאתי, אבל אם אני הצלחתי להפסיק - עם כל הקשיים, הפחדים וההתמכרות - כל אחד יכול. הבנתי בטיפול שהקושי הרגעי חולף. חשוב להתגבר על החשק, הגל - וצריך להיות חזק. ההבנה של התהליך עזרה לי להתמודד.

"כבר לא צריך סיגריה כדי ליהנות מהחיים"

רונן (31) עישן במשך 14 שנה, 15 סיגריות בתקופת השיא. הפסיק לפני חודשיים.

למה החלטתי להפסיק - אני ואשתי, שהפסיקה לעשן חצי שנה לפניי, היינו אמורים להיגמל יחד - אבל הייתי צריך להתבשל עוד קצת. יש תהליך ארוך מהרגע בו חושבים על להפסיק עד השלב שבו מקבלים החלטה. המעבר ממחשבה לעשייה בא לידי ביטוי בהרשמה לסדנת גמילה.

ניסיון הגמילה הראשון שלי - ניסיתי להפסיק לבד לפני 5  שנים, אבל זה ממש לא החזיק.

אני והסיגריה כבר לא - נרשמתי לסדנת גמילה מעישון של כללית. יש תהליך של הכנה, לא מצפים ממך להפסיק מיד. עובדים איתך על החולשות ברמה הפיזית והפסיכולוגית, שגורמות לך להישבר ולחזור לעשן. בשבוע 4-3 של הסדנה קובעים יום להפסקה, ואז מפסיקים. בהמשך הסדנה עוזרים לך להתמודד עם השלב הראשון הקריטי של ההפסקה, ונותנים לך כלים להיות אדם לא מעשן גם בעתיד.

כמה נורא - כאשר היום של הפסקת העישון התקרב היה לי חשש גדול מאוד מהפרידה, שאולי אכשל ולא אפסיק. בדיעבד זה עבר יחסית בקלות. בכלל, בכל התהליך תמיד הופתעתי מחדש לטובה עד כמה הקושי קטן הרבה פחות ממה שחשבתי. הקושי הגדול הוא להתגבר על הפחד לעשות את הצעד.

החשק שנשאר - זה הולך ופוחת, אתה מפתח הרגלים חדשים שלא כוללים סיגריה. זה עדיין טרי יחסית אצלי, כך שאני כל כמה זמן שם לב שלא חשבתי על סיגריה זמן מסוים, וכל פעם הזמן המסוים הזה ארוך יותר.

איך מתגברים על הדחף - יש כמה כלים, אבל הכי טוב לדעתי הוא פשוט לתת לזה לעבור. כשבא לך סיגריה, תמתין 3 דקות ובדרך כלל הצורך יעבור מעצמו. מדהים ש־14 שנה לא חשבתי לנסות את זה. מובן שזה קל יותר עם כל יום שעובר בלי סיגריה.

טיפ לאחרים - אם אתם אנשים כמוני, שמעשנים רצוף מאז התיכון, חשוב שתבינו שהבעיה הכי גדולה היא שאין לכם ניסיון חיים כאנשים לא מעשנים. אין לכם מושג איך זה מרגיש לדוגמה לשתות בלי לעשן, לשבת עם חברים ולא לעשן ואפילו איך זה לחכות לאוטובוס בלי סיגריה ביד. עמדתי ברחוב ולא ידעתי מה לעשות בזמן הזה.

אותי אישית דרבן לחוות את כל הדברים האלה. ו־וואלה, אחרי 14 שנה גיליתי שאני לא צריך סיגריה כדי ליהנות מדברים.