מהו דימום מהאף?
דימום מהאף (Epistaxis) הוא בעיה שכיחה: כ־60% מהאנשים יחוו זאת לפחות פעם אחת בחייהם. התופעה נפוצה בשתי קבוצות גיל עיקריות: ילדים עד גיל 10 ומבוגרים בני 45 עד 65.
דימומי אף נחלקים לדימומים קדמיים ואחוריים. 90% מהמקרים הם דימומים קדמיים מחלקה הקדמי של מחיצת האף, אזור הקרוי Kiesselbach Plexus, שם נפגשים כלי דם משלושה מקורות שונים ולכן הוא מועד לדימום. דימומי אף אחוריים הם לרוב מסיביים יותר ודורשים התערבות רפואית.
לרוב הדימום חולף בתוך זמן קצר. מכלל מקרי הדימום, פחות מ־10% ידרשו טיפול רפואי.
מהן הסיבות לדימום מהאף?
דימומי אף נגרמים בין היתר בשל חיטוט כרוני באף, נקבים במחיצת האף, מחלות המפריעות למנגנון קרישת הדם, שתיית אלכוהול מופרזת, גופים זרים באף וגידולים.
במקרה של דימום אף חוזר יש לעבור בדיקה אנדוסקופית מקיפה של חלל האף כדי לשלול גידול או הימצאות של גוף זר.
גורמי סיכון נוספים לתופעה כוללים יתר לחץ דם, שימוש בנוגדי קרישה, זיהומים של דרכי האוויר העליונות, נזלת כרונית ושינויים במזג האוויר, בעיקר בטמפרטורה ובלחות.
עד גיל 49 שכיחה התופעה יותר בגברים מאשר בנשים, וייתכן שהדבר נובע מההשפעה המגינה של ההורמון אסטרוגן.
איך אפשר למנוע דימום מהאף?
במקרים של דימומי אף קלים וחוזרים, טיפול שמרני יכול להפחית את הסיכון לאירועים נוספים. טיפול כזה כולל הימנעות מחיטוט באף, שמירה על הלחות של רירית האף באמצעות שטיפות מי מלח ואף מריחת וזלין במחיצת האף מדי יום (או בעונות הידועות כמועדות לפורענות - עונות מעבר או ימי שרב כבד שבהם יש ירידה משמעותית בלחות).
איך לעצור דימום מהאף?
• הטיפול הראשוני בדימום אף קדמי פעיל כולל לחיצה באמצעות שתי אצבעות על כנפי האף כנגד מחיצת האף הקדמית (ולא על חלקו העליון של האף). יש להתמיד בלחיצה במשך 10 עד 15 דקות ולא להרפות ולו לרגע.
ניתן להישען קדימה כדי שדם לא יזלוג במורד הגרון וכך להימנע מבליעתו, אך אין לכך כל השפעה על הטיפול בדימום עצמו.
• רצוי גם למצוץ קוביית קרח כדי לקרר את החך ובכך לנסות לכווץ כמה מהעורקים המגיעים למחיצת האף.
• מומלץ לרסס או לטפטף לאף חומר מקל גודש שניתן לקנות בבית המרקחת ללא מרשם כמו אוטריווין. התרופה גורמת לכיווץ כלי דם ויכולה לסייע בעצירת הדימום או בהפחתתו.
איך מטפלים בדימום מתמשך?
במקרים שבהם הדימום נמשך על אף הטיפול הראשוני, או במקרים של דימום חוזר בתדירות גבוהה, יש כמה פעולות רפואיות שאפשר לעשות:
• צריבה כימית. במקרים שבהם מקור הדימום זוהה ניתן לצרוב אותו באמצעות מקל כסף חנקתי. הפעולה מעט כואבת (מרגישים כאילו שאפנו קצת פלפל שחור לאף), אך בדרך כלל אין כל צורך בהרדמה מקומית.
• צריבה חשמלית. נעשית אם הצריבה הכימית לא עזרה. הפעולה נעשית באמצעות מכשיר ייעודי ולרוב מצריכה הרדמה מקומית.
• טמפון לחץ (Nasal packing). דרך נוספת לעצור דימום. קיימים טמפונים מסוגים שונים: יש כאלה שנספגים לבד, ואחרים יש להוציא אחרי 48 שעות.
פעולת ההכנסה וההוצאה של הטמפון נעשית על ידי רופא או רופאה. הטמפון קשיח וצר בהכנסתו וכאשר הוא סופח דם הוא מתנפח ולוחץ על סביבותיו. אין להשאירו יותר מ־48 עד 72 שעות מחשש להתפתחות אלח דם. הוצאת הטמפון איננה נעימה ולכן יש להרטיבו היטב לצורך הוצאה חלקה.
• בלון לחץ. שיטה אחרת, בעיקר לדימומים אחוריים, כוללת הכנסת בלון דרך האף וניפוח שלו בנוזל לצורך יצירת לחץ באזור המחיצה האחורית והלוע האפי. לאחר מכן משחררים את הנוזל בהדרגה ומוציאים את הבלון.
מתי נדרש ניתוח?
בדימומים עקשניים במיוחד נדרשת לעיתים פעולה בחדר ניתוח בהרדמה כללית. המטרה היא לבדוק באופן מקיף את חלל האף כדי לאפיין את הדימום (האם הוא קדמי או אחורי, עורקי או ורידי) ולאתר את מקורו.
לאחר מכן ניתן לעשות צריבה ממוקדת של מקור הדימום או לקשור בפעולה אנדוסקופית את העורק שהוא מקור הדימום.
ד"ר אילן בלאו הוא מומחה למחלות אף, אוזן וגרון ולניתוחי ראש וצוואר. יש לו התמחות־על בניתוחים אנדוסקופיים של מערות האף ושל בסיס הגולגולת. הוא רופא בכיר במחלקת אף־אוזן־גרון וניתוחי ראש וצוואר במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית
