מהו פוליו?
פוליו (poliomyelitis) הוא מחלה נגיפית (וירלית) מידבקת המוכרת יותר בשם "שיתוק ילדים", אף שרק מיעוט קטן מהחולים בה לוקה בשיתוק. היא תוקפת בעיקר ילדים עד גיל 5 שנים.
מחולל המחלה הוא נגיף (וירוס) הפוליו השייך למשפחת נגיפי המעיים. הוא גורם לזיהום בבני אדם בלבד, ויש לו 3 תת־סוגים: 1, 2 ו־3.
המחלה שכמעט נכחדה בעבר הלא רחוק היו מאות אלפי מקרים חדשים של מחלת שיתוק ילדים בכל שנה ברחבי העולם. מאז תחילת השימוש בחיסוני הפוליו - בשנות ה־50 של המאה הקודמת - ירד מספר החולים באופן דרמטי, אך עדיין נותרו "כיסים" של ריכוזי מחלה במקומות שונים בעולם, בעיקר במדינות עולם שלישי ובקרב קהילות שחיות בצפיפות גבוהה ובתנאי סניטציה ירודים.
ב־1988 השיק ארגון הבריאות העולמי תוכנית שאפתנית לביעור המחלה באמצעות מבצעי חיסונים שהוקצו להם עשרות מיליארדי מנות חיסון. בזכות המבצע הזה ירד מספר החולים החדשים בעולם מ־350 אלף בשנה ל־262 בלבד (ב־2012). כל החולים היו אז בשלוש מדינות בלבד: ניגריה, פקיסטן ואפגניסטן. ב־2018 דוּוח ברחבי העולם על 33 מקרים בלבד. פוליו בישראל
בשנות ה־50 של המאה הקודמת - בין 1950 ל־1954, עוד לפני שהחיסון פותח והגיע לישראל - היו בישראל 4,700 מקרים של פוליו, ומתוכם נפטרו 760. המספרים האלה ירדו דרמטית עם הכנסת החיסון נגד פוליו לשגרת החיסונים ב־1957. ב־1988 התפרצה מחלת פוליו בנפת חדרה - אזור שבו חוסנו בחיסון מומת בלבד. זהו חיסון שמונע מהמחוסן לחלות במחלה, אך אינו מונע ממנו להפיץ את הנגיף הלאה ולהדביק לא מחוסנים. בהתפרצות הזאת חלו כ־15 איש במחלת פוליו קשה. בעקבות האירוע הזה ננקטה מדיניות של חיסון משולב: מתן חיסון מומת שמונע תחלואה ומתן חיסון חי־מוחלש שמונע הדבקה (ראו הסבר מפורט במדריך לחיסון נגד פוליו). השילוב הזה מחייב שהחיסון המומת תמיד יקדים את החיסון החי. נוסף על כך החל משרד הבריאות לנטר באופן אקטיבי את הביוב לאיתור נגיפי פוליו בשפכים.
הודות למאמצים האלה הכריז ארגון הבריאות העולמי בשנת 2000 שישראל נקייה מפוליו, וכעבור 5 שנים, ב־2005, הופסק השימוש בחיסון חי־מוחלש, וניתן רק החיסון המומת בכל הארץ.
אבל ב־2013 שוב התגלה נגיף פוליו פרא בניטור ביוב בדרום הארץ ובכמה מוקדים במרכז. הימצאות הנגיף אומתה גם בסקר בדיקות צואה, אך לא היו מקרים של מחלה קלינית בילדים. ההשערה הייתה שמקור הנגיף הוא במדינות שכנות. בעקבות ההתפרצות הוחזרה מדיניות החיסון המשולב, וזו נהוגה עד היום. במרס ובאפריל 2022 אירעה התפרצות חדשה של פוליו. במסגרת ניטור השפכים התגלה הנגיף בירושלים, וכן היה מקרה קליני אחד של שיתוק בילדה ירושלמית שלא חוסנה. משרד הבריאות דיווח בתחילת אפריל 2022 שהנגיף זוהה בדגימות צואה של 7 ילדים נוספים: 6 מהם אינם מחוסנים ואחד מחוסן חלקית. כל השבעה היו א־תסמיניים. יתר על כן, מדיגום ביוב שנעשה ברחבי הארץ עלה שהנגיף התפשט גם לבני־ברק, לבית־שמש, למודיעין־עילית ולטבריה נוסף על ירושלים. משרד הבריאות יצא בעקבות זאת למבצע "שתי טיפות" - מבצע ארצי להשלמת חיסוני פוליו לילדים למניעת תחלואה בפוליו.
בישראל חיים כיום כ־4,000 נפגעי פוליו - רובם ככולם נדבקו במחלה לפני שפותח החיסון נגדה. כ־1,000 מהם סובלים מדרגת נכות של 100%. |
מהם התסמינים של פוליו?
הרוב המכריע של החולים בפוליו - יותר מ־90% - הוא נטול סימנים קליניים (אסימפטומטי), והנדבקים כלל אינם מודעים לכך שנדבקו במחלה.
במיעוט מהמקרים - פחות מ־10% - החולים סובלים מתסמינים דמויי שפעת כמו חום נמוך, חולשה, כאבי ראש, כאבי גרון וכאבי בטן. אלה חולפים מעצמם בתוך ימים ספורים - לרוב בלי להשאיר עקבות.
משך הדגירה של המחלה - מרגע ההדבקה ועד להופעת התסמינים - הוא כשבוע עד שבועיים.
מהם הסיבוכים האפשריים של פוליו?
אצל חלק קטן מהנדבקים - פחות מ־1% - מופיעה מחלת שיתוק כמה ימים לאחר שחולפים התסמינים דמויי השפעת. השיתוק הוא לרוב באחת הרגליים. הוא מופיע באופן פתאומי ולרוב מחמיר בתוך כמה ימים.
שלב השיתוק נמשך כמה חודשים שבמהלכם עשוי לחול שיפור בחולשת השרירים, אך יותר ממחצית החולים שלקו בשיתוק נותרים עם שיתוק חלקי או מלא.
ייתכנו גם פגיעה ושיתוק בעצבי הגולגולת (מה שגורם להפרעות בראייה ובבליעה) או בשרירי הנשימה - מה שגורם לכך שהחולה נזקק להנשמה מלאכותית.
סיבוך נוסף ונדיר הוא דלקת קרום המוח.
כ־25% מהחולים סובלים מסיבוך מאוחר של המחלה שנקרא post-polio syndrome (ובקיצור: PPS). הסיבוך הזה עלול להופיע עשרות שנים לאחר המחלה הראשונית.
אנשים שהחלימו או שהיו במצב יציב עלולים לסבול שוב מחולשת שרירים, מחולשה כללית ומכאבי מפרקים ואף להגיע לנכות מלאה ולהיות מרותקים לכיסא גלגלים.
האם מחלת פוליו מידבקת?
כן.
כאמור, האדם הוא המאחסן היחיד של הנגיף. הנגיף חודר דרך הפה למערכת העיכול, מתרבה במעי ומופרש לסביבה - בעיקר למערכת הביוב - בצואה או ברוק.
חולה עלול להדביק אחרים כל עוד הוא מפריש את הנגיף בצואה או נושא את הנגיף בלוע - גם אם הוא אסימפטומטי. הפרשת הנגיף בצואה נמשכת כמה שבועות.
תנאי סניטציה ירודים, שבהם מי ביוב מתערבבים עם מי השתייה, מאפשרים לנגיף להדביק אנשים רבים.
עם זאת, גם בתנאי היגיינה טובים תיתכן הדבקה באמצעות מגע ישיר עם אדם חולה או עם הרוק שלו.
בשלב המאוחר של המחלה (שלב ה־post-polio syndrome) החולה אינו מידבק.
איך מאבחנים פוליו?
האבחון נעשה באמצעות זיהוי הנגיף בצואה או ברוק. זו אינה בדיקה שגרתית, ולרוב היא נעשית במסגרת חקירה אפידמיולוגית של משרד הבריאות. הבדיקה מאפשרת לזהות את תת־הסוג של הנגיף ולאבחן מהו מקורו.
במקרים שבהם יש ביטוי עצבי למחלה (בדלקת קרום המוח או בשיתוק) עושים ניקור מותני שמאפשר לזהות את הנגיף גם בנוזל של עמוד השדרה. בדיקה כזאת נעשית רק במסגרת אשפוז.
האם יש טיפול למחלה?
למרבה הצער, אין טיפול ספציפי לפוליו, ולחולה בה ניתן טיפול תומך בלבד: טיפול בכאב, מתן נוזלים למתקשים בבליעה, פיזיותרפיה לשימור טווחי התנועה ובמקרים שבהם יש פגיעה בשריר הנשימה - הנשמה מלאכותית.
איך אפשר למנוע הדבקה?
בראש ובראשונה באמצעות חיסון נגד פוליו.
נוסף על כך יש לשמור על תנאי סניטציה טובים: על מערכות ביוב תקינות, על היגיינה ועל בידוד חולה מאובחן.
יש לציין שמדינת ישראל מקיימת מערכת ניטור סביבתית לזיהוי הימצאותם של נגיפי פוליו בביוב. ברגע שיש זיהוי כזה מתקיימות חקירות אפידמיולוגיות כדי לוודא שאין הדבקה בבני אדם. במקביל מנהלים מבצעי חיסון בקרב מי שאינם מחוסנים.
ד"ר בת־שבע גוטסמן היא רופאה בכירה במרפאה למחלות זיהומיות בבית החולים מאיר מקבוצת כללית. כמו כן היא משמשת יועצת בקהילה בכללית בתחום של מחלות זיהומיות ושל שימוש באנטיביוטיקה
