זה קורה עם הגיל: לאט לאט מורידים הילוך, נכנעים לעייפות ופשוט נשארים בבית. מהמיטה לסלון, מהמטבח למקלחת וחוזר חלילה. מתחילים ללכת לאט יותר, ורגע, למה בכלל ללכת אם אפשר לשבת?
אז הנה סיבה טובה לעצור את זה כאן: ירידה בתנועה ובקצב ההליכה, שהיא אחד הסימנים של תהליך ההזדקנות, מגדילה את הסיכון לתמותה. ככל שמרחב החיים (תכף נסביר מה זה) מצומצם יותר, כך מתכווץ גם מרחב התנועה, וכבר הבנתם: זה לא ממש מאריך את החיים.
והנה ההסבר שהבטחנו: מרחב החיים (Life Space) הוא מדד מורכב של תנועה במרחב, שמביא בחשבון נתונים שונים כמו מרחב התנועה, תדירות התנועה ועצמאות האדם בסביבתו הקרובה והרחוקה.
במחקר שפורסם בירחון הגריאטריה המוביל JAGS נבדקה ההשערה שיש קשר בין ירידה במרחב החיים לבין תמותה. במחקר השתתפו גברים צלולים בני 71 עד 98 ויותר, בשישה מרכזים רפואיים בארה"ב. כולם התבקשו למלא שאלון שבו הוערך מרחב החיים שלהם.
איך העריכו את מרחב החיים?
באמצעות שאלון, שבדק את רמת התנועה העצמאית של המבוגרים בארבעת השבועות הקודמים, בחמישה מרחבים:
1. חדרי הבית.
2. הסביבה הקרובה שמחוץ לבית.
3. רובע המגורים.
4. העיר.
5. מחוץ לעיר.
הנבדקים התבקשו לציין את תדירות הביקורים שלהם בכל אחד מהמרחבים, ועד כמה נזקקו לעזרה כדי לנוע בכל אחד מהם. משקלול הנתונים הורכב סולם ניקוד מ־0 עד 120. 0 נקודות - למי שמרחב התנועה שלו מוגבל לחדר השינה בלבד, ואפילו לשם כך הוא נזקק לעזרה. 120 נקודות - למי שנע בכוחות עצמו בכל המרחבים, ללא כל עזרה.
איך בדקו את שיעורי התמותה?
אחת לארבעה חודשים התקשרו עורכי המחקר עם הנבדקים. אם התברר שנבדק נפטר, נבדקה סיבת המוות.
מה עוד בדק המחקר?
השכלה, מצב משפחתי, גובה, משקל, מצב הבריאות כפי שרואה אותו המשתתף במחקר, עישון, מצב מנטלי, מחלות שונות, מצב רוח, מהירות ההליכה, פעילות גופנית, הפסקת פעילויות מסיבות שונות, כאבים, פעילות במשק בית ופעילות אישית.
אז מה היו התוצאות?
לפי המחקר, רמה נמוכה של מרחב חיים הייתה קשורה בגיל מתקדם, בהשמנה, במהירות הליכה נמוכה, בפעילות גופנית מופחתת, בתפקוד מנטלי לקוי. אנשים שאופיינו בה נטו להיות בודדים יותר, בעלי השכלה נמוכה יותר, ורבים יותר מהם דיווחו על בריאות לקויה, על כאבים, על מחלות ועל הגבלות בתפקוד.
במשך שלוש שנות מעקב נפטרו 373 מהנבדקים. שליש מבעיות לב וכלי דם, שליש מסרטן, שליש מסיבות אחרות. במחקר נמצא קשר חזק בין ירידה במרחב החיים לבין עלייה בתמותה שלא מסרטן.
רגע, איך יכול מרחב החיים לנבא את אורך החיים?
במחקר נמצא קשר מובהק בין ציון נמוך לעלייה בתמותה. מרחב החיים נותן, אם כך, מידע ייחודי לגבי הסיכוי לתמותה בגיל זקנה.
לגברים שקיבלו ציון נמוך היו מאפיינים רבים של שבריריות (Frailty): חולשה, תנועה איטית, פעילות גופנית מופחתת, ולעיתים קרובות הם נזקקו לעזרה לביצוע משימות הכרוכות בתנועה בבית ומחוצה לו.
לפי אחת הסברות, תנועה פחותה ועצמאות פחותה גורמות לירידה בפעילות הגופנית ובכושר גופני - שני פרמטרים בעלי השפעה של ממש על אורך החיים.
לפי סברה אחרת, מרחב חיים מצומצם משקף גורמים פתולוגיים שמשפיעים על הסיכוי לתמותה - למשל מחלה (שעדיין אין לה ביטוי קליני), ירידה בפעילות השריר והפרעות במערכות גוף אחרות. כך, מרחב החיים הוא סמן ביולוגי של הזדקנות, שכן הוא משקף ירידה בתפקוד.
צמצום מרחב החיים יכול לשקף גם התאמה לרזרבות המידלדלות של הגוף, ויותר מזה - רמה נמוכה של תמיכה (אין מי שייקח את המבוגר אל מחוץ לסביבתו הקרובה), של יכולת מנטלית (אין מודעות לחשיבות היציאה אל מחוץ לסביבה הקרובה) ושל מצב נפשי ורגשי (אין חשק לצאת אל מחוץ לסביבה הקרובה).
אז מה הבנו מזה?
מהמחקר המדובר עולה שהמדד שנקרא "מרחב חיים" מעניק מידע ייחודי בנוגע לסיכון למוות בתוך זמן קצר. הסיכון לתמותה ברמות הניקוד הגבוהות (120-100 נקודות) קטן פי 10 מהסיכון לתמותה ברמות הניקוד הנמוכות (20-0 נקודות).
מדד תנועה אחר, שידוע כבר זמן רב ביכולתו לנבא תמותה, הוא מהירות ההליכה, ועתה מצטרף אליו מדד מהימן נוסף שמעיד על מצבו של האדם המבוגר.
מהדברים האלה עולה תהייה שמצריכה בירור: האם הגדלת מרחב החיים של המבוגרים באמצעים מלאכותיים - למשל באמצעות הוצאתו לטיולים - תדחה את בוא המוות? ממחקרים בהיקף מצומצם שנעשו עד כה עולה שהתשובה לשאלה הזאת היא חיובית.
בכל מקרה, המסקנה העולה מהדברים האלה היא שיש לעודד את האדם המבוגר להרבות בתנועה לא רק בבית ובסביבתו הקרובה, אלא גם בסביבה המרוחקת ממקום המגורים.
ד"ר דניאל דליות הוא מומחה לגריאטריה ועוסק בשיקום ובטיפול פליאטיבי בבית רבקה
