שושנת יריחו (לישמניה)

​מה זה?

שושנת יריחו היא מחלת עור שנגרמת מטפיל בשם לישמניה (באנגלית: Leishmania).

כמה בעלי חיים - ובעיקר שפני סלע, נברני שדה, פסמונים וגרבילים - הם מאכסנים טבעיים של הלישמניה. הטפיל מתפתח בבעלי החיים האלה אך אינו פוגע בהם.

כשזבוב החול עוקץ את בעלי החיים האלה, עוברים אליו הטפילים (בלי לפגוע בו), וכשהוא עוקץ בני אדם, עוברים הטפילים לנעקצים ומחוללים את המחלה.

בישראל נפגעים מהמחלה מדי שנה כמה מאות בני אדם, והתחלואה בה נמצאת במגמת עלייה. בעולם נפגעים מהמחלה בכל שנה מיליוני בני אדם.

מהם התסמינים של שושנת יריחו ואיך היא נראית בהתחלה?

לאחר העקיצה מופיעים נגע או נגעים בגוון אדום, שנראים בתחילה כמו עקיצה רגילה של חרק. אולם אם מדובר בלישמניה, הנגע גדל באופן הדרגתי, ולבסוף מופיעה קשרית (גוש) בקוטר של עד כמה סנטימטרים. 

הגוש אינו כואב בדרך כלל, אבל במקרים שבהם לא ניתן טיפול מתאים, עלולה להופיע התכייבות באזור העקיצה. הכיב לרוב מכאיב.

לנגעים יש מראה אופייני כשל פרח, ומכאן שמו "שושנת יריחו". מאחר שיש כמה סוגים של טפילי לישמניה, יכולים נגעי העור להופיע בצורות שונות. 

איך מבדילים בין עקיצה רגילה לשושנת יריחו?

עקיצה רגילה מגרדת וחולפת בתוך כמה ימים. לעומת זאת שושנת יריחו באה לידי ביטוי בהופעת קשריות (גושים) נוקשות. הקשריות האלה נותרות על פני העור במשך חודשים ארוכים.

מה ההבדל בין שושנה לשושנת יריחו?

שושנה היא זיהום חיידקי של העור המצריך טיפול באנטיביוטיקה. שושנת יריחו נגרמת, כאמור, מטפיל, ובה יש לטפל באופן שונה (ראו בהמשך). בשתי המחלות מופיע נגע בצבע אדום, ולכן הן מכונות שושנה, אבל מעבר לכך אין שום קשר ביניהן.

מהם סימני האזהרה שמחייבים לפנות מייד לרופא?

בפגיעה של לישמניה באזור הפנים יש להגיע בהקדם לבדיקת רופא.

במקרים נדירים ביותר בארץ, או במקרים פחות נדירים של אנשים שנדבקו בלישמניה בחו"ל, עלולה הלישמניה לגרום למחלה מערכתית. יש לשים לב לתסמינים כמו חום גבוה, הרגשה לא טובה, כאבי בטן, בחילות, צמרמורות, ירידה במשקל וכדומה. אם הם מופיעים - יש לפנות לרופא.

במקרים שבהם יש פגיעה בריריות - ובעיקר באף - סימני המחלה בולטים ביותר וניכרים לעין. גם במקרה כזה רצוי לפנות בהקדם לרופא עור כדי למנוע הצטלקות והתפשטות של המחלה.

רופא עור יכול לאבחן את המחלה בבדיקה קלינית או על ידי הפניית המטופל ללקיחת משטח מהנגע. המשטח נשלח למעבדה.

מהו הטיפול בשושנת יריחו?

לאחר העקיצה נכנסת מערכת החיסון של הגוף לפעולה כדי להשמיד את הטפיל. היא יכולה לעשות זאת בכוחות עצמה, אך במקרה כזה זמן ההחלמה הוא ארוך: בין חצי שנה לשנתיים.

יש כמה אפשרויות טיפול בשושנת יריחו:

• משחה בשם לשקוטן למריחה על הנגע. את המשחה יש למרוח פעמיים ביום במשך 10 עד 21 יום. אצל חלק מהמטופלים גורמת המשחה לגירוי חזק בעור, ולכן היא אינה מומלצת בדרך כלל לטיפול בנגעים המופיעים באזור הפנים.

• צריבת הנגעים בחנקן נוזלי. הצריבות נעשות אחת לשבוע או אחת לשבועיים, ונדרשים כמה טיפולים בהתאם למיקום של הנגעים ולגודלם. יש לציין שהצריבות עלולות לגרום להופעת שלפוחיות או כתמי פיגמנטציה בהירים או כהים.

אפשרויות הטיפול במקרים קשים יותר של לישמניה

• טיפול פוטודינמי (PDT).

• זריקות של התרופה סודיום סטיבוגלוקונט (פנטוסטם) לתוך הנגעים עצמם.

• עירויי תרופות או מתן כדורים: סודיום סטיבוגלוקונט (פנטוסטם), מילטפוסין (אימפווידו), ואמפוטריצין B ליפוזומי (אמביזום).

בתוך כמה זמן אחלים?

אם הנגע מטופל כראוי הוא חולף בתוך כמה חודשים. אם הנגע אינו מטופל, הוא עלול לחלוף רק לאחר חודשים רבים. נגעים שנגרמים מלישמניה מייג'ור עשויים להתרפא ללא טיפול בתוך 6 עד 12 חודשים, ואילו נגעים שנגרמים מלישמניה טרופיקה עשויים להתרפא מעצמם בתוך 24 חודשים.

כאמור, בחולים לא מטופלים עלול להופיע כיב באזור הנגע, והמחלה אף עלולה להתפשט למקומות נוספים בעור או בגוף. גם לאחר טיפול עלולה לעיתים להישאר צלקת במקום העקיצה.

במקרים קלים ביותר, שבהם מופיעים הנגעים באזורים שמוסתרים על ידי בגדים, ניתן לשקול את האפשרות להמתין לריפוי עצמי, ללא טיפול רפואי. במקרים שבהם הנגעים גדולים או מופיעים באזורים חשופים, כמו הפנים, מומלץ על טיפול רפואי שיכול להחיש את ההחלמה ולהקטין את ההצטלקות.

עלולים להיות סיבוכים?

במקרים של הדבקה בטפיל הלישמניה מהזנים הקיימים בחו"ל עלולה להופיע מחלה מסכנת חיים שבה יש לטפל באמצעות מתן תרופות בעירוי לתוך הווריד או בכדורים.

זה חד־פעמי? זה יחזור?

מי שחולה בשושנת יריחו מפתח בדרך כלל חיסון טבעי נגדה. ישנה אגדת עם לא מבוססת שלפיה אנשים שגרו באזורי מדבר הנגועים בטפיל הלישמניה נהגו לעטוף היטב את תינוקותיהם, חוץ מאשר בעכוז. הסיבה: העקיצה מחסנת את התינוק לכל חייו במחיר של צלקת בעכוז בלבד...

איך חיים באזור מוכה לישמניה?

באזורים הנגועים בלישמניה מומלצות הפעולות הבאות:

• לבישת בגדים ארוכים.

• שימוש בתכשירים דוחי חרקים (כדי שזבובי החול הנושאים את הטפיל לא יוכלו לעקוץ).

• התקנת רשתות צפופות המונעות את כניסת הזבובים. 

• התקנת מאוורר תקרה שמעיף את הזבובים ומקשה עליהם לנחות ולעקוץ. יש גם מי שמשתמשים בשני מאווררים - אחד בתקרה ואחד רצפתי כדי להגביר את זרימת האוויר בתוך הבית.

• הדברת המכרסמים ביישובים נגועים, שכן אלה משמשים - כפי שכבר הודגש - מאכסנים טבעיים של טפיל הלישמניה. 

• ריסוס שטחים שבהם מתרבים זבובי חול וכן פיזור מלכודות זבובים, שהם אמצעי יותר ידידותי לסביבה מריסוס.

פרופ' ארנון כהן הוא מומחה לרפואת עור בכללית