עצמו עיניים ונסו לדמיין סצנה של טביעה. ראיתם ושמעתם בעיני רוחכם צעקות לעזרה, נפנופי ידיים ומים שהותזו לכל עבר? זה מאוד דרמטי, רק שבמציאות זה לא ככה. ממש לא ככה.
תשכחו ממה שראיתם בסרטים הוליוודיים או בסדרות טלוויזיה כמו משמר המפרץ - במציאות טביעה היא אירוע שקט להחריד, ובדרך כלל לא שומעים במהלכה בכי או קריאות מצוקה, בוודאי שלא כשמדובר בילדים.
מקרי פגיעה ומוות כתוצאה מ"המוות השקט", בעיקר של תינוקות ושל ילדים, הפכו לשגרה עצובה בישראל. מנתונים שמפרסם ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים עולה כי מתחילת 2019 ועד היום (10 ביוני 2019) טבעו למוות 6 ילדים. ב־2017 טבעו למוות 15 ילדים ובני נוער ואילו ב־2018 טבעו למוות 37 ילדים ובני נוער. יש לציין שמקרי הטביעה של ילדים ושל בני נוער מתרחשים בעיקר בתקופת החופש הגדול: חודשי יולי־אוגוסט.
במקום לחשוב ש"לי זה לא יקרה", לא עדיף שתעשו את המקסימום כדי להפחית את הסכנות לילדים שלכם למינימום? הרי אתם בוודאי חוגרים אותם בזמן הנסיעה במכונית, נכון? טביעה היא הגורם מספר 2 לתמותת ילדים אחרי תאונות דרכים.
ילד טובע גם בעומק של 10 סנטימטרים
ילדים קטנים נמשכים למשחקים במים, אבל המודעות שלהם לסכנות נמוכה. אולם לא רק הילדים אינם מודעים לסכנות: הורים רבים אינם יודעים באיזו מהירות יכול ילד לטבוע. רוב מקרי הטביעה מתרחשים כאשר המבוגר כלל אינו יודע שהילד שבהשגחתו טובע.
ילדים בני 0 עד 4 שנים עלולים לטבוע גם במים שעומקם 10 סנטימטרים בלבד ואף במים רדודים יותר. כדי לטבוע מספיק שהמים יכסו את פיו ואת נחיריו של הילד. כעבור שתי דקות הוא עלול לאבד את הכרתו, ונדרשות רק עוד ארבע עד שש דקות כדי לגרום לו נזק מוחי בלתי הפיך.
הראש של ילדים בני 0 עד 5 שנים כבד ביחס לשאר חלקי הגוף, ולכן הילדים עלולים להתהפך בקלות לתוך דלי מים, אמבטיה, גיגית ואפילו לשירותים - בלי שיש להם יכולת לחלץ את עצמם בשל מגבלות התפתחותיות.
קוראים, אוכלים, מדברים - ואיפה ההשגחה האמיתית?
העמותה הלאומית לבטיחות ילדים בארצות־הברית ערכה מחקר מעניין שבדק את נסיבות הטביעה של 496 ילדים בשנים 2000 ו־2001. הממצא המפתיע היה כי תשעה מכל עשרה מקרי טביעה של ילדים התרחשו כשההורים היו בקרבת ילדיהם ולעיתים אף צמודים אליהם ממש.
איך זה ייתכן? התשובה התקבלה ממחקר אחר שנערך בקרב 564 הורים לילדים בני 8 עד 12 על האופן שבו הם שומרים על הילדים שלהם בעת שאלה שוחים במים.
התשובות היו מאלפות: אף שכמעט כל ההורים אמרו שהם אינם מאפשרים לילדיהם לשהות במים ללא השגחה, הרי בפועל הם הודו שתשומת ליבם מוסחת לעיתים קרובות עקב שיחה עם מישהו (38%), קריאה (18%) או אכילה (17%). המצב מסוכן עוד יותר בעידן הסלולרי. בזמן שאתם עסוקים בשיחות, במשחקים באפליקציה כלשהי או מתכתבים בוואטסאפ - יכול להיות שהילד שלכם טובע.
55% מההורים שהשתתפו במחקר אמרו שהם כמעט אינם מודאגים או לא מודאגים כלל מכך שילדם יטבע, וכי לדעתם סכנות הנובעות מאש חמורות הרבה יותר מסכנת הטביעה.
איך נראית טביעה אמיתית?
צעקות - פיו של הטובע נמצא לסירוגין מעל למים ומתחת למים, וברגעים שהוא מצליח לעלות מעל למים הוא משקיע את כל כוחו בניסיון לנשום - מה שמונע ממנו בדרך כלל את האפשרות לזעוק לעזרה.
נפנוף - אדם טובע אינו מסוגל לשלוט רצונית בתנועות ידיו וכמובן אינו יכול לנפנף בזרועותיו ו/או לעשות תנועות מכוונות להתקדמות לקראת המחלץ או לעבר אביזר חילוץ שנזרק לעברו. התגובה האינסטינקטיבית היא הושטת הידיים לצדדים והדיפת הגוף אל מעל למים כדי לנשום.
אדם שנקלע למצוקה אך עדיין אינו טובע קורא לעזרה, מתיז מים ומנפנף בזרועותיו. בשלב הזה עדיין אפשר להסתייע בו כדי לחלצו.
איך יודעים שאדם טבע?
• הראש שלו בגובה קו המים, מוטה לאחור, והפה שלו פעור.
• הפה שלו בגובה של קו המים.
• עיניו מזוגגות או עצומות.
• שיער ראשו מכסה את הפנים או את המצח.
• הגוף במצב אנכי, ואין ניסיונות לבעוט כדי להציף אותו.
• הנשימות מהירות ושטחיות.
• יש ניסיונות להתקדם לכיוון מסוים, אך ללא תנוחת גוף שמתאימה לשחייה (ראש מוביל, גוף מאוזן על המים).
• הטובע עושה ניסיונות להתהפך על הגב.
• הטובע עושה תנועות טיפוס בסולם דמיוני.
אם מבחינים באדם במים, ויש ספק בנוגע למצבו, יש לשאול אותו לשלומו. כל תגובה שאינה דיבור עלולה לרמז על טביעה.
מה עושים במקרה של טביעה?
במד"א מציינים כי במקרה של טביעה יש לפעול על פי ההנחיות הבאות:
1. נסו למשות את הטובע מהמים במידת האפשר, אך הימנעו מלסכן את החיים שלכם. במקביל הזעיקו את מד"א בקו החירום 101.
2. הישמעו להנחיות הפראמדיקים במוקד החירום 101 של מד"א אשר ידריכו אתכם כיצד להמשיך לטפל בטובע עד להגעת הצוותים למקום.
3. אם הטובע אינו נושם (בית החזה אינו עולה ויורד), השכיבו אותו על הגב הרחק מקו המים והחלו מיד בעיסויי חזה עד להגעת צוותי מד"א למקום ובהתאם להנחיות הפראמדיקים במוקד.
4. מומלץ לפנות את הטובע לבית חולים להמשך מעקב ובדיקות גם אם הוא התאושש ומרגיש טוב יותר.
אמצעי בטיחות למניעת טביעה
מה אתם צריכים לעשות כדי להגן על הילד שלכם:
• לדאוג להשגחה צמודה על הפעוט בעת שהייתו במים ולהקפיד להיות במרחק של הנפת יד ממנו.
• לא לקרוא ספר או עיתון, לא לדבר בטלפון, לא לסמס - בקיצור, לא לעשות כל פעילות נוספת כשאתם משגיחים על הילד.
• לא להשאיר ילדים קטנים לבד באמבטיה, בבריכה מתנפחת, בגיגית או בקרבת כל מקווה מים אחר, אפילו לא לרגע אחד, גם לא כדי לענות לטלפון או לקחת מגבת.
• לרוקן ממים את הבריכות הביתיות המתנפחות ואת הגיגיות מיד לאחר השימוש, להפוך אותן ולאחסן הרחק מהישג ידם של ילדים.
• אם יש לכם שער המוביל לבריכה (לדוגמה בצימר או בבית פרטי), הקפידו להשאיר אותו נעול. אם אתם לא משגיחים על הילד, הוא עלול לצאת מהבית, לפתוח את השער ולהיכנס לבדו לבריכה. זה קורה שוב ושוב.
• במסגרת פעילות יום בריכה בקייטנה מומלץ לספור את הילדים בעת כניסתם למים ולעשות ספירה חוזרת בכל פרק זמן קבוע (רצוי בכל רבע שעה).
• זכרו שילדים מרעישים במים. אם הם שקטים, בדקו מה מצבם.
ואם יש לילד מצופים?
אביזרי ציפה מומלצים לשימוש, אבל אינם תחליף להשגחה ראויה וצמודה. יותר מכך, הם עלולים לתת להורים אשליית ביטחון שאינה מוצדקת ולגרום להם לפקח באופן רופף יותר על הילדים. גלגל מתנפח, שמיועד לציפה במים, מסוכן במיוחד בגלל העובדה שצוינה קודם - שראשו של הפעוט גדול וכבד ביחס לגופו. בשל כך הוא עלול להתהפך ולטבוע במים.
מתי כדאי להתחיל ללמוד שחייה?
מגיל 5. לא מומלץ ללמד שחייה ושעשועי מים תינוקות וילדים קטנים יותר, שכן הילד אינו בשל לכך מבחינת התפתחותו. נוסף על כך, קורסים כאלה מעניקים אשליית ביטחון להורה ולילד ואינם מפחיתים את הסיכון לטביעה.
ומה בנוגע לילדים שכבר יודעים לשחות?
גם ילד שלמד לשחות חייב בהשגחת מבוגר. לכן יש לוודא שבמקום רחצה ציבורי קיימים שירותי הצלה. למדו את הילדים לשמור על כמה כללים חיוניים ובהם: לפעול בהתאם לשלטים המוצבים בבריכה, להישמע להוראות המציל ולשמור איתו על קשר עין רציף.
כללי זהירות לשחייה בים בכל גיל
• שחייה בים אינה דומה לשחייה בבריכה. חשוב להיות ערים למצבים מסוכנים כמו זרמים ומערבולות.
• לפני כל רחצה בים יש לוודא שהחוף מוסדר ומותר לרחצה ושיש שירותי הצלה במקום. גם אם הים נראה שקט, אסור להתרחץ בחוף שאין בו מציל.
• ודאו תמיד שאתם בטווח הראייה של המציל, ועם הכניסה למים שמרו על קשר עין עם סוכת המציל.
• מומלץ לא לשחות לבד. גם אם אתם שחיינים טובים ומנוסים, השתדלו לצאת לשחייה עם חברים.
• ותרו על משחקי הטבעות במים, הם עלולים להיות מסוכנים.
• שחייה דורשת מאמץ גופני רב. אם אתם חשים עייפות במהלכה, עשו הפסקה קצרה, צופו קצת על הגב וחזרו לשחות אחרי כמה דקות. עדיין עייפים? צאו מהמים להתרעננות.
• אל תנסו להתחרות עם שחיינים חזקים ומנוסים מכם, בעיקר אם הם שוחים למרחק רב, יותר ממה שאתם חושבים שאתם מסוגלים. זכרו: צריך גם לחזור את כל הדרך.
• שימו לב לשינויים במזג האוויר ובזרמי המים. אם חל שינוי בכיוון הרוח או בזרמי המים - זה הזמן לצאת.
• אל תצללו במקום שאינו מוכר לכם.
כללי זהירות לרפטינג
הוא נחשב לבילוי משפחתי מגניב, אבל כידוע בשנים האחרונות קיפחו את חייהם לא מעט אנשים בטביעה במהלך רפטינג. לכן חשוב להקפיד על הכללים - מבוגרים וילדים כאחד:
• שוטו בקבוצה עם מדריך. רפטינג בקבוצה מומלץ בעיקר אם אינכם מכירים את הנהר שבו אתם עומדים לשוט על קצב הזרימה שלו, שלל הפיתולים והמפלים המאפיינים אותו.
יתרון חשוב נוסף הוא העזרה שאתם עשויים לקבל (או לתת) במצבים מסוכנים במהלך השיט. אם אתם חסרי ניסיון לחלוטין (וגם אם עשיתם רפטינג עם ההורים לפני כמה שנים טובות), עדכנו את המדריך.
• הקשיבו היטב להוראות הבטיחות ובמהלך השיט הקשיבו להנחיות המדריך - אל תנסו להתחכם ולהפגין את כישורי הליצנות שלכם.
• לבשו חגורת הצלה במשך כל השיט. אולי זה נשמע מובן מאליו, אבל כבר שמענו על מקרים שבהם אנשים הסירו את החגורה כי היא לחצה, היה להם חם מדיי או כי פשוט לא בא להם. בלא מעט אתרי רפטינג נדרשת גם חבישת קסדה, ובנוגע אליה חלים אותם הכללים כמו בנוגע לחגורת ההצלה.
• נעלו נעליים. אומנם טכנית לא מדובר באביזר בטיחותי, אבל נעליים שניתנות לרכיסה (כמו נעלי ספורט ישנות) עשויות לעזור לכם למנוע החלקה ונפילה למים.
דני טל הוא מומחה לכושר גופני ולשעבר אחראי תחום פעילות גופנית במחלקה לחינוך וקידום בריאות בכללית
ד"ר דנה פלורנטין היא מומחית ברפואת משפחה ורופאת הבית של אתר כללית
