יפית, סטודנטית בת 23, פוחדת מבורקס. "זה חזק ממני" היא אומרת, "אני פשוט לא מוכנה להכניס את זה לגוף שלי, אני יודעת מה מעולל שומן טראנס".
יפית התחילה לשנות את התזונה שלה בגלל כאבי בטן שהופיעו במהלך הלימודים. היא הורידה מהתפריט שלה בהדרגה מוצרי חלב, סוכר, קמח לבן, שומן טראנס ולאחרונה גם את כל המזונות שמכילים גלוטן. היא מקפידה לאכול רק את מה שהיא מכינה לעצמה ולא מוכנה לאכול בחוץ, מה שפוגע לא מעט בחיי החברה שלה. יפית לא מעוניינת לרזות, אבל היא מקפידה בקנאות על התפריט שלה.
אם אתם מזהים קווי דמיון אצלכם, כדאי שתדעו שלהתנהגות הזאת יש שם - קוראים לה אורתורקסיה. וזו עלולה להיות בעיה.
מה זו אורתורקסיה?
אורתורקסיה נרבוזה היא מונח שטבע ב־1997 רופא אמריקאי בשם סטיבן בְּרַטְמַן. אורתורקסיה היא אובססיה לאכילה בריאה שעלולה לגרום לפגיעה בבריאות. המילה אורתורקסיה מורכבת מהמילים היווניות אורתו (שפירושה נכון) ואורקסיס (שפירושה תיאבון).
ההבדל המשמעותי בין אורתורקסיה לבין דיאטה נוקשה הוא העיסוק המוגזם באוכל, בהכנתו, במחשבות עליו ובחרדות שקשורות לאוכל ומחבלות בחיי היום־יום. למרות הדמיון בחלק מהמאפיינים לאנורקסיה נרבוזה, לסובלים מאורתורקסיה אין, בדרך כלל, דימוי גוף מעוות או רצון לרזות, וחשובה להם בעיקר איכות האוכל ולא הכמות שלו.
עדיין אין קריטריונים ברורים לאבחנה של אורתורקסיה, וקיים ויכוח בקרב אנשי המקצוע אם היא נחשבת להפרעת אכילה או להפרעה טורדנית כפייתית (OCD). זו אחת הסיבות לכך שעדיין אי אפשר למצוא אותה במדריך האבחנות הפסיכיאטריות (ה־DSM).
איך תדעו אם אתם סובלים מאורתורקסיה?
לרבים מאיתנו חשוב מאוד לאכול בריא, ואין בכך כל בעיה, ההפך הוא הנכון. עם זאת, הגבול בין הקפדה על תזונה בריאה לבין אורתורקסיה נחצה כשהעיסוק בתזונה הופך לאובססיבי ופוגע בשגרת החיים. אלה נורות אזהרה שיכולות להעיד על אורתורקסיה:
1. אם אתם מגבילים את המזונות שאתם אוכלים באופן קיצוני.
2. אם אתם משקיעים שעות במחשבות על מה אכלתם, מה תאכלו ועד כמה האוכל בריא ו"טהור".
3. אם אתם אוכלים מזונות שלא טעימים לכם בכלל רק מפני שהם נחשבים בריאים.
4. אם אתם חשים ייסורי מצפון אם אכלתם מזון שלא נחשב בריא לפי הגדרתכם.
5. אם אתם מוציאים יותר כסף באופן משמעותי מבעבר על אוכל בריא.
6. אם אתם נמנעים לחלוטין מאכילה מחוץ לבית עד כדי בידוד חברתי.
7. אם אתם מרגישים צודקים ונעלים יותר בזכות התזונה שלכם.
8. אם אם אתם לא מוכנים לקבל דעות של אחרים בנוגע לאוכל ולבריאות.
דרך אגב, נשים מועדות יותר לאורתורקסיה מאשר גברים.
למה זה קורה?
בחלק גדול מהמקרים מופיעה אורתורקסיה לאחר בעיית בריאות כלשהי שמנסים לטפל בה באמצעות שינוי התזונה, ואז חלה הקצנה בהתייחסות למזונות שאוכלים. נוסף על כך, בימינו, כאשר אנשים מחפשים מידע על תזונה, הם יכולים להגיע באמצעות האינטרנט למידע רב שלא כולו מבוסס מדעית ומקצועי, כך שלא כל שינוי תזונתי כזה הוא באמת בריא.
במקרים אחרים עלולה אורתורקסיה להיות סימן מקדים או הסוואה לאנורקסיה או לבולימיה או לשרת אנורקטים ובולימים בשלב ההחלמה. זאת משום שמקובל יותר חברתית להתייחס לאכילה בריאה מאשר לרצון ברזון קיצוני.
כך או אחרת, מוסכם בקרב המומחים כי העיסוק הבלתי פוסק בתזונה הופך למפלט מהחיים, מאפשר התעלמות מבעיות אחרות שקיימות ומספק תוכן ומשמעות. התזונה הנוקשה גם מקנה תחושה מלאכותית של שליטה ושל ביטחון כאילו אפשר יהיה למנוע מחלות.
האם זה מסוכן?
אף שאורתורקסיה אינה נחשבת עדיין למחלה או להפרעת אכילה ונחשבת בלתי מזיקה בגלל האכילה הבריאה כביכול, היא עלולה לעיתים להיות מסוכנת.
אורתורקסיה יכולה לגרום לתת תזונה ולבעיות רפואיות הנובעות ממנה. בשנים האחרונות הצטברו עדויות, שתועדו בכתבי עת רפואיים, על אנשים שבעקבות אורתורקסיה לקו באוסטאופניה, שלב מקדים לאוסטאופורוזיס שנגרם ממחסור בסידן, וכן על אנשים שהגיעו לסיכון בריאותי קיצוני כמו רמות נמוכות של נתרן בדם ועלייה מסוכנת ברמת החומציות בדם.
מה אפשר לעשות?
אם אתם חושדים שאתם או אדם קרוב סובלים מאורתורקסיה, כדאי לפנות לטיפול במרפאות להפרעות אכילה. לעיתים קרובות אנשים מכחישים שיש להם בעיה, במיוחד אם אין סימנים נראים לעין של תת־תזונה ומכיוון שאחד המאפיינים של אורתורקסיה הוא דעות נחרצות בנושא תזונה וחוסר פתיחות לדעות אחרות.
החלמה מאורתורקסיה פירושה להפסיק לתייג מזונות לטובים ולרעים, לא לחוש חרדה מפני חריגה מהתפריט או מפני אכילה של מזונות שלא נחשבים בריאים. וכמובן: לאהוב את עצמך - בלי קשר לאיכות התזונה.
בעיה קטנה, אבל עדיין בעיה
אין ספק שבעולמנו יותר אנשים סובלים מהשמנה ומהרגלי אכילה לקויים מאשר אנשים שסובלים מאורתורקסיה. עם זאת, אורתורקסיה היא בעיה אמיתית, והיא משמעותית מאוד למי שסובל ממנה.
סביר להניח שבמהלך השנים הקרובות יחקרו עוד את התופעה ויידעו טוב יותר כיצד לאבחן אותה. אחרי הכול, עד לפני כשלושה עשורים גם אנורקסיה ובולימיה לא נחשבו מחלות בפני עצמן.
טובה קראוזה היא דיאטנית קלינית בכללית
