אנחנו אוהבים סיפורים על גאונים אקסצנטרים, או על טיפוסים משונים שהם גם גאונים. לאחרונה עלה לאקרנים הסרט "משחק החיקוי", שמספר על אחת הפרשיות המסעירות ביותר שקרו במלחמת העולם השנייה: פיצוח ה"אניגמה", מכונת הצפנים הסודית של הנאצים.
הסרט עצמו מועמד לאוסקר באי אלו קטגוריות, והגיבור שלו שמגולם על ידי בנדיקט קאמברבטץ' הוא אלן טיורינג, שפיצח את המכונה בעזרת תכנון ובניית מכונה אחרת, שפיצחה את הצפנים. המכונה שלו היא בעצם גרסה ראשונית של המחשבים שאנחנו מכירים היום.
דמותו של טיורינג כפי שהיא מוצגת בסרט היא של אדם שסובל מתסמונת אספרגר - שהינה חלק מספקטרום ההפרעות האוטיסטיות. הסרט מאפשר להבין ולו במעט מה החוויה שעובר אדם שסובל מתסמונת זו, וכיצד מגיבה אליו הסביבה, שמתקשה להבין אותו.
הסרט ממחיש היטב את הקושי שיש לאנשים אלה לקרוא מצבים חברתיים, ולהבין את הניואנסים הקטנים שעוזרים לנו לפענח את ההתנהגות האנושית. המשימה הקשה הרשמית שעומדת בפני טיורינג היא פענוח מכונת ההצפנה, אבל זו רק משימה אחת, ולאו דווקא המשימה הקשה ביותר שניצבת בפניו.
טיורינג נאבק כל חייו להבין את ההתנהגות של האנשים שמולו, לדעת מה הם בעצם אומרים לו, מה הם רוצים ממנו, למה הם מתכוונים. דברים שלנו נראים מובנים מאליהם, ניואנסים קטנים של הבעות פנים, של טון דיבור, של תוספות קטנות של מילה פה ושם, שעבורנו, האנשים ה"רגילים" הם לגמרי מובנים, אינם מובנים כלל לטיורינג.
בגלל אי ההבנה התגובות של טיורינג לאנשים שמנהלים איתו שיחה נחוות כלא תואמות, ולעיתים כמעצבנות או אפילו מעליבות. לדוגמה, אנשי הצוות ביחידה הסודית בה עבד אומרים לו שהם הולכים לאכול צהריים. טיורינג לא מגיב. האדם שמולו חוזר על המשפט "אנחנו הולכים לאכול צהריים". שוב, אין תגובה.
לאחר כמה חזרות, האדם מתרגז. אפשר להבין אותו, זה באמת מעליב כשאתה מציע למישהו להצטרף אליך לצהריים והוא אפילו לא טורח לענות לך. המשפט הבא שנזרק כלפיו היה "אתה רוצה לבוא איתנו לאכול צהריים?" להפתעת כולם, כעת מגיעה תגובה.
לשאלה הקודמת הוא פשוט לא הרגיש צורך להגיב. הוא לא הבין ששואלים אותו משהו. מבחינתו, נאמר משפט, ללא קשר אליו, ומכיוון שהוא היה עסוק בענייניו ולא היה לו מה לומר בנושא, אין שום סיבה לענות.
המפנה ביחסים של טיורניג עם אנשי הצוות חל כשנכנסת לתמונה אישה, ג'ואן (קירה נייטלי), שמצליחה להבין מה קורה בראשו. ג'ואן, שעוד אדבר עליה בהמשך, מתווכת לטיורנג את האנשים סביבו ומתווכת לאנשים את ההתנהגות שלו כמתורגמן בינו לבין העולם.
מפחדים מהשונה, פוגעים במה שמפחיד
הסיפור מדגיש לנו נושא נוסף, שלפעמים אנחנו שוכחים. כדי להצליח בחיים לא מספיק להיות חכם. צריך כישורים נוספים, והיכולת להתחבב על אנשים, או בכלל לנהל מערכת יחסים סבירה איתם, היא חיונית.
למרות גאונותו של טיורינג, הניסיונות שלו לפענח את מכונת הצפנים כמעט נקטעו בגלל החוסר שלו ביכולות האלה. רק כאשר הגיעה מי שתווכה בינו לעולם ועזרה לו ליצור קשרים סבירים עם האנשים שסביבו, הגיע טיורינג למצב שאפשר לו להמשיך את הפרויקט, ולגייס לעזרתו אנשים שהיו חיוניים למציאת פתרון.
נושא נוסף שזועק מתוך הסרט הוא היחס שלנו לשונה מאיתנו. השונה יכול להיות כל מיני דברים: האדם שסובל מאספרגר, ההומוסקסואל, היהודי, השחור, האישה. טיורינג היה מאוד שונה מאנשים אחרים, וסבל כילד מהתעללות, וגם כבוגר מאנשים שהיו עוינים מאוד כלפיו. למה כל כך קשה לנו לקבל את השונה?
לאנשים קל לקבל אנשים שדומים להם, וקשה להם עם מי ששונה. ככל שהשוני נתפס כגדול יותר, תחושת הניכור חזקה יותר, ואפילו מאיימת. במפגש עם השונה עלול להיווצר תהליך נפשי מעניין, אבל הרסני: אנשים שחשים מאוימים על ידי השונה משליכים עליו את החלקים שבתוכם שהם חוששים מהם, או לא אוהבים בעצמם.
למה הכוונה? נניח שאדם, בתוכו, לא מרגיש בנוח עם תכונה מסוימת שלו, למשל, תוקפנות. הוא מלביש את התכונה הזו באופן לא מודע על השונה ממנו, ובאופן הזה הוא מרגיש שאצלו אין תוקפנות.
יותר מזה, הוא "מרוויח" מהתהליך. עבורו זו הקלה גדולה, היכולת להסיר מעצמו חלקים שהוא לא אוהב בעצמו. וגם כעת, כשהם אצל מישהו אחר, אפשר לשנוא את החלקים האלה- כלומר, לשנוא את אותו מישהו, ולא את עצמך.
מה אישה עושה פה עם כל הגברים?
התהליך שתיארתי ביחס כלפי האחר נמצא בבסיס של תופעות שאנחנו רואים בסרט שקשורות לשנאה ולהוקעה של השונה - למשל לרדיפת ההומוסקסואלים שהייתה פעם.
תהליך זה מסביר באופן חלקי גם למה, כשהגיעה האישה היחידה למבחני הכניסה לצוות המפענחים, שאל אותה החייל בכניסה אם היא בטוחה שהיא פתרה את התשבץ בעצמה.
לטיורינג היה רעיון כיצד למצוא אנשים שידעו לפענח צפנים: הוא פרסם בעיתון תשבץ, ומי שפתר אותו הוזמן למבחן קבלה ליחידת המפענחים. מבחינת החייל בכניסה לא יתכן שאישה, שהיא שונה מכל הגברים שהגיעו למבחן הקבלה, יכולה לפתור תשבץ כזה.
הוא חונך שאישה היא יצור שונה, שלא פיתח תכונות של חוכמה ופתרון בעיות. הוא רגיל שעבודה חשובה וסודית נעשית בחברת גברים. האישה היא שונה.
מילה על מצבן של הנשים אז והיום. מצפייה בסרט אפשר ללמוד על ההתקדמות בנושא מעמד האישה. ג'ואן מסבירה לטיורינג שאם הם יתחתנו היא לא תהיה הרעיה האידיאלית. היא לא תהיה זו שיושבת בבית, מבשלת לבעלה ודואגת לאחזקת הבית. לא, היא תצא לעבודה. נכון שכיום אנחנו רחוקים שנות אור ממה שמתארת ג'ואן?
או שאולי בעצם לא לגמרי? כיום הנשים גם עובדות וגם מבשלות ודואגות לתחזוקת הבית. אם הן לא עושות את זה, הן קונות את שרותי הבישול ותחזוקת הבית מ...נשים אחרות. אבל זה כבר נושא לכתבה חדשה.
לפני סיום, מי שרוצה להבין קצת יותר וללמוד עוד על תסמונת אספרגר, מוזמן לקרוא את הספר "פרוייקט רוזי". ספר משעשע שמתאר את הניסיונות של הפרופסור - שסובל גם הוא מאספרגר, למצוא לעצמו בת זוג.
ד"ר ליאת הולר הררי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית בכללית
