אני מניחה שפעם אחת לפחות, בטח בחודשים הראשונים לחייו, הסתכלתם על התינוק שלכם - במבט מהופנט, כמובן! - ותהיתם: "למה הוא מכניס הכל לפה?". התשובה די פשוטה: "כי אפשר".
אבל כדי שהוא יוכל להכניס הכל לפה, התינוק צריך ללמוד את אומנות השימוש בידיים וזה קורה כמובן בהדרגה.
כשתינוק נולד, הידיים קפוצות בדרך־כלל; עד גיל חודשיים בערך הן כבר יהיו פתוחות רוב הזמן ומגיל 3 חודשים בערך מתחילה השליטה על תנועות הידיים.
אז גם אפשר לראות את המחזה המשעשע של תינוק מביט על היד שלו, ומזיז אותה מול פניו בפליאה כאילו אומר "וואו! זה שייך לי." זאת אבן הדרך הראשונה של קואורדינציית עין־יד.
בנוסף, התינוק יביא את הידיים למרכז הגוף וישחק באצבעות; יושיט יד לחפצים ויביא אותם לפה ובהמשך יתחיל להעביר אותם באופן מודע מיד ליד.
מה התינוק מרוויח מזה?
אחרי שהקטנצ'יק החל להתמחות בהרמת חפצים, כמעט אוטומטית הם ימצאו את עצמם בפה שלו - פעולה שמשרתת כמה מטרות, בין אם במודע ובין אם שלא.
סקרנות - תחשבו לרגע על עצמכם. אם תיקחו ליד חפץ חדש תמששו אותו, תביטו עליו - אולי אפילו תריחו אותו. תשתמשו בהרבה חושים. גם תינוק יפעיל את החושים שלו, אבל בגלל שהוא עדיין לא מבין מה מיועד למזון ומה לא, מה מתאים להכניס לפה ומה לא - כחלק מהניסיון להכיר את עולמו, הוא גם ינסה לטעום כל דבר חדש.
הרגעה - עוד ברחם, כמו שניתן לראות באולטראסאונד, עוברים מכניסים ידיים לפה. מאחר שאזור השפתיים והפה עשיר מאוד בעצבים, אלו הם איברי חישה מפותחים.
הפה הוא מקור להרגעה: מזון, שד, מוצץ או אצבע למציצה, נשיקה מאדם אהוב. מכיוון שכולנו שואפים לשלווה ורוגע, הגיוני שתינוק יביא דברים לפיו לבדוק אם הם יעשו לו טוב. גם בזמן תקופת צמיחת השיניים, תינוק ינסה לשכך את אי הנוחות על־ידי הכנסת ידיים לפה והפעלת לחץ על החניכיים.
הגנה - וירוסים וחיידקים נמצאים באופן טבעי בסביבתנו. כאשר תינוק מביא חפץ לפה וטועם אותו, הוא חושף את עצמו למנות קטנות של וירוסים וחיידקים ומאפשר למערכת החיסונית להתפתח ולבנות מערכי הגנה.
יש הטוענים שחשיפה זו חיונית להבשלה תקינה של מערכת החיסון, ושאחת הסיבות לעלייה גדולה בכמות האלרגיות נובעת מהאובססיה לניקיון ושימוש מוגזם בחומרים קוטלי חיידקים ו-וירוסים בסביבתנו.
להרשות להכניס הכל לפה? אמממ... תלוי מה
בטיחות - תינוק לא יודע מה מיועד לאכילה ומה לא, ולכן ינסה לפעמים לבלוע חפץ שנכנס לפה. זה עלול להוביל למצב מסכן חיים של חסימת דרכי הנשימה. אז איך יודעים מה בטיחותי? הכלל הוא שכל חפץ שיכול להיכנס לגליל נייר טואלט קטן מדי למשחק לתינוק.
בנושא בטיחות בזמן אכילה, אסור לתת מזונות קשים כמו סוכריות, חטיפים קשים ופיצוחים עד גיל 5, וצריך לחתוך לאורך מזונות עגולים. לדוגמה בננה, נקניקיות וענבים.
הרגעה - חשוב מאוד שהתינוק יפתח מנגנונים להרגעה עצמית - ככל שיהיו לו יותר מנגנונים ככה ההרגעה תהיה מהירה יותר. איסור על הכנסת ידיים או מוצץ לפה בגיל מוקדם יעכב את ההרגעה והסקרנות של התינוק, ועלול לפגוע בבניית הביטחון העצמי שלו.
תינוק בטוח גדל להיות ילד בטוח, ואל תדאגו - הצורך במציצת אצבע או מוצץ ידעך מעצמו. כשהתינוק יגדל ויהפוך לילד, אפשר יהיה לערוך אתו שיחות על דרכי הרגעה נוספות, כגון מנוחה והסחת דעת.
הגנה - לתינוקות בריאים יש מערכת חיסון שמתפתחת מחשיפה לגורמים שזרים לה. זיכרון חיסוני מגן עלינו בצורה כזו שבמגע הראשון עם גורם זרף הגוף מכין נוגדנים להגנה. במגעים הבאים הגוף יהיה מוכן, מהיר וחזק יותר להגן על עצמו. לכן, תינוקות יותר רגישים וחולים במחלות בשנים הראשונות, ובשביל כך פותחו חיסונים למניעת מחלות קשות.
אז כדאי שהתינוק יסתובב וייחשף? רוב הסיכויים הם שחתיכת פרי שנפלה מתחת לשולחן האוכל המשפחתי או חיפושית קטנה מהגינה לא יזיקו לתינוק. אבל צריך להשגיח עליו, במיוחד מחוץ לבית, ולוודא שלא מכניסים לאזור המחייה שלו זבל שנזרק או חפצים חדים.
עד מתי?
בתהליך ההתפתחות החברתית, תינוקות מפנימים את תגובות הסביבה למעשיהם. התינוק יקלוט את תגובותיכם כאשר הוא שם חפץ בפה, והמשוב ילמד אותו האם הפעולה שלו הייתה רצויה או לא.
בנוסף, ככל שהיכולת המוטורית והמודעות הקוגניטיבית יילכו ויתפתחו, הוא יוכל לחקור את סביבתו בלי להכניס הכל לפה. תהליך הפסקת הכנסת כל חפץ לפה מתחיל בדרך־כלל בשנה השנייה לחיים ומסתיים עד גיל 3.
אריקה רוזנשטוק היא מנהלת תחום טיפת חלב במחוז שרון־שומרון של כללית
