אזעקות, טילים, חדשות בלי הפסקה, חיילים בעזה, פצועים, הרוגים. הרבה לחץ, חרדה ופחד יש בישראל. חלקנו מתמודדים עם המצב טוב יותר, אחרים פחות.
אספנו בשבילכם מספר שאלות שכיחות וקיבצנו אותן לכתבה אחת, בתקווה שהתשובות יעזרו גם לכם בתקופה הזאת.
חשוב לציין כי במקרה של החמרה במצבים המתוארים בשאלות ובכלל, ניתן להיעזר בשירות של רופא המשפחה.
השבוע החלטתי שלמרות החרדה מהמצב אצא להליכה, ואז תפסה אותי אזעקה ולא מצאתי מקלט להיכנס אליו. כשחזרתי הביתה התחילו לי התקפי חרדה נוראיים ומאז אני כל הזמן במיטה, רואה טלוויזיה ומפחדת לצאת מהבית. יש בי מין פחד שחס וחלילה משפחתי או הבית שלי ייפגעו. אני גם מכירה חייל שנמצא בעזה ואני חרדה לגורלו ולגורל שאר החיילים, ופוחדת שהמלחמה לא תיגמר. מה לעשות כדי להתגבר?
ברור שעברת אירוע לא נעים ומפחיד, אבל יחד עם זאת חשוב שתזכירי לעצמך שלא נפגעת וחזרת הביתה בשלום. הדאגה לעצמך, למשפחה ולחיילים שאת מכירה ונמצאים בחזית - היא מובנת ונורמלית. ההתמודדות בזמנים כאלה אינה "לא לפחד" אלא לא לתת לפחד לשתק אותנו ולהנחות אותנו באופן מלא.
אני ממליצה לנסות לשמור על השגרה ככל הניתן, להימנע מצפייה מרובה בטלוויזיה ולפעול לפי הנחיות הגורמים האחראים על הביטחון, כלומר פיקוד העורף. גם אם יציאה להליכה קשה לך כעת, הקפידי להיות פעילה בבית, לפגוש אנשים קרובים ונסי להסיח את דעתך באמצעות דברים נוספים שקיימים בחייך פרט לפחד ולדאגה.
אפשר לנסות לעשות אמבטיה, לאכול מזון מנחם ואני ממליצה במיוחד על תרגול הרפייה. הרפיית הגוף תומכת בהרפיית הנפש.
(ד"ר מירית שני-סלע, פסיכולוגית קלינית)
שאלה: הילדה שלי בת ה־14 נלחצת והיסטרית בכל אזעקה - לא עוזבת לי את היד, לא נותנת לי לעשות צעד אחד... לאחר האזעקה יש לה דופק מהיר וכאבי בטן. אתמול היא כבר עשתה פיפי במיטה.
תשובה: האירועים מפחידים את כולנו, כל אחד ברמה שונה. ברור שהבת שלך שרויה במצוקה - דופק מהיר הוא תגובה אוטומטית ונורמלית לחלוטין נוכח איום משמעותי, כולל אזעקה.
תגובה כזו נרגעת בדרך־כלל די מהר, ברגע שמגיעים למרחב מוגן או כשהאזעקה מפסיקה. אצל ביתך, נראה שבנוסף לפחדים יש גם דאגה וחרדה. מומלץ לשוחח איתה על הפחדים ולחזור ולהזכיר לה את אמצעי הביטחון הקיימים, כולל מרחב מוגן וכיפת ברזל.
אם היא זקוקה לקרבתך בזמן האזעקה ואחריה, נסי לאפשר לה להיות לצידך עד שתירגע. כדי לחזק את תחושת הביטחון שאבדה לה, תוכלי לתת לה לישון על מזרן לידך בימים הקרובים. חשוב לשמור על שגרה, עד כמה שניתן. מומלץ למנוע מילדים חשיפה לחדשות ולכל אזעקה שנשמעת ברחבי הארץ ולאפשר להם הסחת דעת בריאה.
(ד"ר מירית שני-סלע, פסיכולוגית קלינית)
שאלה: בן של חברה טובה שלי גויס למילואים בצו שמונה. היא מקבלת ממנו מעט מאוד מידע ומאוד מודאגת וחרדה לגורלו, ובעצם אין לה מה לעשות חוץ מלשבת בבית ולחכות לשמוע ממנו. אני רוצה לעזור לה להתמודד, להירגע, או לפחות לחשוב על זה פחות.
תשובה: אם שבנה מגויס למלחמה דואגת וחרדה כדרך הטבע. אין דרך לא לדאוג, לא לחשוש ולא לפחד לגורל היקר לנו מכל. מה כן? ניתן להקל במעט והסחת דעת חשובה ביותר - שמיעת מוסיקה, צפייה בסרט, מפגש חברתי ועוד. אפשרות נוספת היא לנסות להתמקד בעבודה או בפעולות יומיומיות להן אנו רגילים. במפגש עם חברתך, תוכלי לשתף אותה ברצונך לעזור לה ואף להתייעץ איתה לגבי דברים שתוכלו לעשות יחד.
(ד"ר מירית שני-סלע, פסיכולוגית קלינית)
שאלה: אני רואה רק חדשות ולא ערוצים אחרים, כי אני מפחדת שהאזעקה תבוא בהפתעה ואני אקבל דפיקות לב חזקות. אני בקושי יוצאת מהבית מרוב פחד. (מתוך פורום חרדות וסיוע נפשי)
תשובה: בזמן אזעקה רוב האנשים חווים פחד, שנרגע לאחר שהאזעקה נפסקת או כאשר הם הגיעו למקום מבטחים. יש אנשים שאצלם הפחד ממשיך גם לאחר שהסכנה המיידית חלפה. במקרה כזה, מומלץ מאוד לצפות פחות בטלוויזיה. הרי אם תהיה אזעקה במקום מגורייך את תשמעי אותה היטב, אין צורך "לשמוע" אזעקות במקומות אחרים בארץ ולהילחץ גם מהן.
חשוב לזכור את הפרטים המציאותיים: יש את צה"ל, יש אזעקה, יש מרחב מוגן ויש כיפת ברזל - כל אלה מגבירים משמעותית את המוגנות שלנו. יש מקום להיות זהירים, אבל החרדה לא תורמת ולא מחזקת, רק להיפך. מומלץ להיות בחברת אנשים קרובים ומומלץ מאוד מאוד לשמור על שגרה, לעשות ספורט ולצאת מהבית.
(ד"ר מירית שני-סלע, פסיכולוגית קלינית)
שאלה: הבת שלי בת שנה וחצי ונרדמת בקלות בדרך־כלל, אבל אחרי שהאזעקות נשמעות - אם בזמן שהיא ישנה, או כשהיא מתחילה להירדם – היא לא רוצה לחזור ולישון, אפילו באמצע הלילה. אם היא במיטה היא בוכה בהיסטריה. ניסינו הכל - בקבוק, מוצץ ונדנוד - וכולם לא עזר.
תשובה: ילדים רבים מגיבים בתקופה הזו (ובכלל) למתח של הסביבה ושל ההורים בפרט. אם האזעקה הבהילה אותה בזמן השינה, לא פלא שהיא פחות נינוחה וחוששת מהרעש הלא מובן הזה...
חשוב להתייחס בסבלנות, להרגיע ולעבור איתה ולידה את התקופה הרגישה הזו. נסי לדאוג שהחדר שלה יהיה אטום יחסית לרעש, כך שלא תתעורר שוב בבהלה, ואם יש צורך להוציא אותה מהמיטה שלה כשהיא ישנה, עשי זאת מאוד ברוגע ובעדינות (ככל שתצליחי) - בקול נעים, בחיבוקים ובשקט שלך.
(רוני ארבל, עובדת סוציאלית קלינית)
הבעיה עם טלוויזיה ועיסוק בשכול
ד"ר מירית שני-סלע מוסיפה: "לאנשים רבים נדמה שצפייה מתמדת בטלוויזיה, חשיפה לכל אזעקה שנשמעת ברחבי הארץ ועיסוק בלתי פוסק בשכול של אנשים אחרים – הם ביטוי לסולידריות ולחוזק. עבור רוב האנשים התוצאה היא הפוכה: אנחנו מציפים את עצמנו בפחד ובעצב, ואלו בתורם מחלישים אותנו ומקשים על המשך התפקוד התקין והשגרתי, שהוא עמוד תווך משמעותי עבור כולנו.
התחושה שאנו מאוחדים וחזקים יכולה לבוא לידי ביטוי גם ובעיקר דרך שמירה על שגרת חיינו, עיסוק בעשייה אקטיבית ומשמעותית ושמירה על הגוף והנפש. אנחנו לא יכולים לשלוט בהופעות של הפחד והחרדה, אבל יש לנו אפשרות לא לתת להם להשתלט עלינו".
ומה עם החשק המיני?
בימים כאלה גם הזוגיות והחשק המיני מושפעים. לא מעט אנשים חשים בירידה ברצון ובצורך לעשות סקס. המומחים שלנו מסבירים שמדובר בתחושות נפוצות מאוד. כשהדאגה לקרובים לכם, לילדים למי שיש, והמצב הכולל גורמים לרגשות קשים לעלות, סקס מרגיש כמו "פינוק" שלא מתאים.
ובכל זאת הם ממליצים לא לוותר על אינטימיות באופן גורף. מגע הדדי אינטימי גם אם הוא לא כולל יחסי מין מלאים יכול להרגיע, לנחם ולתת הרגשה טובה. ועם הזמן, תחזור גם התשוקה.
