שלוש עובדות שלא ידעת על ההבדלים בדיכאון בין נשים לגברים:
* הקביעה שדיכאון שכיח פי שניים בנשים מאשר בגברים ייתכן שאינה נכונה: אצל גברים הדיכאון עשוי להתבטא בצורה אחרת מאשר אצל הנשים, ואז לא תמיד ניתן לזהות אותו.
* אצל נשים, ניסיון להתאבדות שכיח פי ארבעה מגברים.
* אצל גברים - ההצלחה של התאבדות גבוהה פי ארבעה מאצל נשים.
מה כל זה אומר?
דיכאון נחשב למחלה "נשית" יותר, ובספרי הלימוד ברפואה מקובל לציין כי הוא שכיח פי שניים בנשים מאשר בגברים. כאמור, ייתכן כי זו קביעה לא נכונה.
ואיך הדיכאון בא לידי ביטוי?
לפי ספרי הלימוד - בהסתגרות, במצב רוח ירוד, בדיבור בקול נמוך. וגם: שאלות קיומיות כמו בשביל מה אני חי, מי אני ומה אני הולכות ותופסות מקום מרכזי בשיח הדכאוני, לצד חוסר ביטחון, התנתקות מחברים, מסביבה, ממשפחה.
וזה נכון?
לא תמיד. כיום אנחנו יודעים, שלדיכאון צורות ביטוי שונות - ושמה שאנו מורגלים לתפוש כדיכאון, מפספס. בעיקר, מפספס דיכאון בגברים.
למה דווקא גברים?
כי בניגוד למה שאנו מתארים כדיכאון, הרי שבגברים הדיכאון יכול להתבטא אחרת - בהגברת האגרסיביות, ולאו דווקא הסתגרות, למשל. בהצפה של מחשבות גדלות שמלוות בתחושת חוסר אונים משוועת, ולאו דווקא בשאלות קיומיות ותחושת היעדר משמעות או ערך.
אז הפער בין נשים לגברים מגיע גם לדיכאון?
מתברר שלא רק שאנחנו מרגישים אחרת, אנחנו גם מתנהגים אחרת. כשנשים חשות שהן במצב רוח ירוד או דכאוני, או כשהן מזהות שהן במצוקה נפשית כלשהי - הן נוטות לדבר עם חברות ומשפחה, להתלונן, לחלוק.
והגברים?
גברים, להבדיל, מסתגרים ורואים בזה בושה שהם נמצאים במצב נפשי מעורער, יותר רואים בזה סטיגמה, ולא הולכים לבקש עזרה, טיפול או בירור רפואי.
זאת ועוד: גברים דכאונים פונים לאלכוהול, שותים יותר, מעמידים פנים שהם עליזים יותר עקב כך אפילו. כלומר, הם מטשטשים את הקושי ומסווים אותו.
אז הם לא פונים לעזרה?
אם הגבר מגיע בסופו של דבר לרופא, אחת האמרות השכיחות שרופא המשפחה או הפסיכיאטר שומע, היא: "אני למעשה בסדר גמור אבל אשתי שלחה אותי, לא יודע מה רוצים ממני". הוא גם נוטה הרבה פחות לשתף פעולה עם הרופא מאשר המטופלת האשה.
מה קורה כשהאשה מגיעה לרופא?
זו עוד תופעה בולטת: אשה שמגיעה לרופא - בגלל דיכאון או בעיות אחרות - תספר מה עובר עליה, ורבלית. רמת הפתיחות של הפציינט הזכר מול נותן השירות תלויה בגורמים אחרים – ויש מחקרים שמראים לנו אפילו שהיא תלויה במין הרופא.
מה זאת אומרת, זה משנה אם מדובר ברופאה?
מתברר שכן. גבר שפונה לרופאה יתאר עצמו כבריא יותר ממה שהוא חש, והדבר יחמיר ככל שהוא תופש את האשה כאטרקטיבית יותר! רופאות מנוסות מדווחות על התופעה הזו, ללא קשר לתחום התמחותן.
מעניין...
כן, וזה קורה בעיקר אם התלונה אינה נתפשת כגברית. "כן כואב לי בידיים. מאוד. לא אבל בעצם זה רק במאמץ. ולא כאב נורא. ורק ביד ימין. ורק באצבע...". את הדיכאון, את התחושות הקשות, הגבר נוטה לא לחלוק עם חבריו או משפחתו, ולהסתיר מהרופא כדי לעשות רושם.
רגע, אז מה כל זה אומר?
אולי אפשר להגיע למסקנה קשה – שייתכן שכל הידע שלנו על דיכאון כמחלה שפוגעת יותר בנשים, הוא שגוי - פשוט כי אנו יודעים להיות קשובים רק לסטריאוטיפ של הדיכאון שמאפיין יותר נשים, ופשוט לא יודעים לזהות דיכאון בגברים. אנחנו לא מודעים לשוני.
ומה אומרים המספרים?
אם נסתכל על התאבדות כצעד האולטימטיבי של ביטוי דיכאון קליני - המספרים המדהימים הם שאצל נשים, ניסיון להתאבדות שכיח פי ארבעה מגברים, אבל שאצל גברים - ההצלחה של התאבדות גבוהה פי ארבעה מאצל נשים.
לא בטוח שזה נשמע הגיוני...
אבל זה הגיוני, אם חושבים שוב על דרך ההתמודדות עם הקושי מראש. האשה מדברת, היא מושיטה יד, והרי ניסיון התאבדות הוא זעקה לעזרה והמתנה לעזרה. האשה מפחדת פחות מהסטיגמה של ההזדקקות לעזרה, ומהסטיגמה של הדיכאון.
ואצל הגבר?
בשביל הגבר, שסובל בשקט, זה סוף פסוק. זה לא שאלה של זעקה לעזרה אלא לגמור וזהו. לכן התאבדות נמצאת במקום השני בשכיחות סיבות המוות בקרב גברים צעירים גם בארץ וגם במערב.
מה עושים עם הנתונים האלה?
חשוב לדעת את הדברים האלה כדי לעזור. הזיהוי של המצוקה יותר קשה בגברים כי המודעות ירודה. ולפני שאפשר להציע טיפול, צריכה לבוא מודעות ונכונות לבקש טיפול. היום, כמו אצל נשים, הטיפול המוצע משלב אלמנטים התנהגותיים ותרופתיים. בעתיד, ככל שנלמד ונבין יותר, כמובן – אולי נראה גם טיפולים שונים לפי מגדר לדיכאון.
ייעוץ מקצועי: פרופ' מרק גלזרמן
ד"ר דנה דורון היא בוגרת הפקולטה לרפואה על שם סאקלר באוניברסיטת תל אביב.
פרופ' מרק גלזרמן הוא מנהל המרכז לחקר רפואה מגדרית במרכז הרפואי בילינסון
