מכירים את הסיטואציה המבאסת הזאת: אתם אוכלים משהו ופתאום בין ביס לביס השיניים שלכם מרגישות משהו רך וכואב - לא, זה לא משהו שאכלתם, כן, זאת כן הלשון שלכם. ומעבר לזה שזה פאקינג כואב, זה גם די מביך, כי איך אחרי כל כך הרבה שנים של לעיסה בשוטף אתם עדיין נושכים את הלשון?!
למה זה קורה?
הלשון היא איבר חושני מאוד (לא בקטע אירוטי. אוקיי, גם, אבל לא קשור עכשיו, טוב? תכף נגיע לזה), וככזו היא מלאה בעצבי חישה. מה זה אומר למי שלא הרחיב ביולוגיה בתיכון? שהיא עוזרת לנו לזהות מרקמים של מזון (ע"ע נגעלים מליצ'י, מרגל קרושה ומעוד דברים שלכו תבינו) וגם עוזרת ללעוס בלי להיחנק. חוץ מזה היא גם עוזרת לנו להבין מתי המזון מוכן לבליעה, להבחין בטעמים שונים של מזון, מסייעת בניקוי הפה משאריות המזון ועוזרת, כמה מפתיע, להתנשק.
אפשר להגיע לפואנטה?
אוקיי, אז הלשון עושה מלא דברים, עובדת נורא קשה ומאוד חושנית, אבל איך כל זה קשור לבאג הזה של לנשוך את הלשון ולכאב הנוראי שהוא יוצר? הנה איך: למעשה אין לנו בכלל שכבת מגן על הלשון. היא כולה שריר. אז בעצם אנחנו נושכים שריר חשוף מלא בעצבי חישה, ואם זה לא מספיק, עוצמת הנשיכה יכולה להיות מאוד גבוהה כי שרירי מפרק הלסת הם מהשרירים החזקים ביותר בגוף שלנו.
איך יוצאים מזה?
אם יורד לכם דם, מפעילים לחץ על המקום עד שהדימום מפסיק. השיטה הכי קלה ויעילה היא להצמיד את החלק הפצוע של הלשון אל החיך. לא עוזר? אפשר גם לעשות את זה בעזרת תחבושת.
עדיין כואב? נסו למצוץ קוביות קרח כדי לעמעם את התחושה.
פינת ההיפוכונדר: לא לדאוג, אין צורך לחטא את המקום, כי פצעים בלשון לא נוטים להזדהם. חוץ מזה, חומר החיטוי יכול לשרוף ורוב חומרי החיטוי לא מיועדים לבליעה. תמצצו קרח כמו כולם, מה רע?
ד"ר דנה פלורנטין היא רופאת הבית של אתר כללית ומומחית ברפואת משפחה
* המידע המופיע במדריך הוא לידיעה כללית בלבד. יש לעיין בתנאי השימוש ומדיניות הפרטיות
