עצמאים, בודדים, בזוג וביחידים - רבים מבני הגיל השלישי מחליטים לעיתים לעזוב את המגרש הביתי המוכר ולעבור לדיור מוגן, בסביבה נעימה, חברתית, ומאובזרת היטב בציוד חיוני.
בדרך כלל מדובר באנשים בעלי רמת הכנסה סבירה שהחליטו על כך בצורה שקולה וללא היסוסים. אבל לעיתים מלוּוה החלטה כזאת בלבטים רבים, ובצדק: עזיבת הבית בגיל מבוגר - גם אם אל מקום נעים ומוגן - היא סיום של פרק שאין ממנו דרך חזרה.
הסיבות הקלאסיות למעבר לדיור מוגן
"אנחנו מזדקנים, מי יודע מה יהיה מחר", "למה לחכות שיהיה מאוחר מדי", "כמה זמן נוכל להתעסק בחשבונות, בתיקונים ובסידורים", הילדים נפלאים, אך כל אחד חי את חייו עם הצרות שלו, ואין סיבה שנעמיס עליהם את הצרות שלנו".
בדיור המוגן יש פעילויות רבות: הרצאות, קונצרטים, טיולים, חוגים שונים (ברידג', שפות, מוסיקה,טאי צ'י, יוגה), חדר כושר ופעילויות גופניות שונות וכן טיפול רפואי הולם.
הסיבות הקלאסיות להישאר בבית
"טוב לי רק בבית, בסביבה שלי", "אני מעדיף להתעסק בענייני הבית, גם אם זה כרוך בעבודה ובטרחה", אם אני רוצה ללכת לקונצרט, להצגה, להרצאה או לחוג - יש לי מבחר בעיר הגדולה".
אז מה עדיף, דיור מוגן או להישאר בבית?
כדי להשיב על השאלה הזאת יש למנות את כל הדברים הטובים שבדיור מוגן ואת כל הדברים הטובים שבדיור בבית הישן והטוב ולבחון מהם הדברים הרלוונטיים ביותר למי שמתלבט. כל זאת בהנחה שמדובר באנשים עצמאים וצלולים.
דיור מוגן: למה זה טוב לבודד/ת
מצד אחד, אין צורך להתעסק בנושאים מטרידים כמו תיקונים, סידורים, וכדומה, ומצד אחר מתקיימות בדיור המוגן פעילויות רבות, וכן יש בו פתרון הולם במקרה של הידרדרות, למשל השגחה רפואית צמודה. דיור מוגן גם עשוי לתת מפלט מהבדידות.
ולמה זה טוב לזוג
חברה, טיפול רפואי, הפחתת הפחד שרק בני הזוג יכולים לעזור זה לזה, הפחתת הדאגה זה לזה בשל בעיות בריאות.
להישאר בבית: למה זה טוב לבודד/ת
הקשיש/ה נשאר/ת אדון לעצמו או גברת לעצמה, יש אפשרות לפעילויות תרבות לפי בחירה אישית, יש צורך מתמיד בפעילות כמו הליכה לעירייה, לבנק, לסידורים. נראה שכך מפעילים יותר גוף ונפש.
אם יש משפחה תומכת, ילדים ונכדים הזמינים ומתעניינים, המצב נראה אידיאלי. הוא/היא נשאר/ת עם הריהוט שלו/שלה עם הספרים שלו/שלה בלא צורך להכריע מה לקחת לדיור המוגן ומה להשאיר מאחור.
ולמה זה טוב לזוג
הישארות במקום הישן והטוב, בסביבה המוכרת, פעילות לפני ראות עיניהם, שמירה על הזוגיות היפה דווקא באמצעות הצורך להתמודד בחיי היומיום, הפעלת גוף ונפש באופן רצוף - מה שמסייע לשמור על צלילות ועל תפקוד.
ובשורה התחתונה?
הדברים אינם חד־משמעיים. אינטואיטיבית, נראה שאנשים פעילים מאוד, המסוגלים למצוא לעצמם עיסוקים ופעילויות יעדיפו להישאר בבתיהם. אולם יש אנשים פעילים ביותר שמעדיפים לעבור, וחייהם בדיור המוגן הם נפלאים ועשירים; יש אנשים דלים בפעילות שמעדיפים להישאר בבית, והם מאושרים בעולמם הקטן. אין נוסחה ברורה.
החשוב הוא לא לעשות שינוי בקלות ראש רק בגלל פיתוי של חיים קלים יותר או בגלל לחץ של המשפחה שחושבת שהשינוי יעשה טוב. תמיד יש לזכור כי פעילות מנטאלית וגופנית, התמודדות עם בעיות וקימה כל בוקר לחיים עם משמעות יכולות לתרום רבות לחיים איכותיים.
אם חושבים על מעבר, צריך תמיד לעשות זאת במסגרת ניסיון - ולהשאיר אופציה לחזרה.
ד"ר דניאל דליות הוא רופא בכיר במרכז הרפואי הגריאטרי בית רבקה, מקבוצת כללית
