השדיים הם איברים חשובים מאוד בגוף האישה, והייעוד שלהם הוא לספק לתינוק את כל מזונו בחודשי חייו הראשונים. כדי להבין יותר טוב איך הם עושים את זה, כדאי להכיר את האנטומיה והפיזיולוגיה של השד.
שנים רבות היה מקובל לתאר את מבנה השד לפי מחקרים שנעשו במאה ה־19. בשנת 2005 פורסם מחקר מדעי שבדק את מבנה השד אצל נשים מיניקות בעזרת אולטרסאונד רגיש מאוד. הבדיקה בוצעה בזמן תהליך היניקה, ומתברר שיש חידושים אפילו במבנה השד.
נתחיל עם הפטמות
הפטמה מצוידת ברשת צפופה מאוד של עצבי תחושה, הגורמים לרגישות באזור זה בזמן ההריון. רגישות זו מגיעה לשיאה סביב הלידה. לאחר הלידה גירוי קל של האזור גורם להזדקפות הפטמה ולהפעלת הרפלקסים ההורמונליים של שחרור פרולקטין ואוקסיטוצין ביתרת המוח.
בהילה מצויות בלוטות קטנות על שם מונטגומרי, שמפרישות חומר שמנוני בעל ריח מיוחד שמושך את תשומת לב התינוק. החומר שומר על העור וקוטל חיידקים.
בלוטת השד מורכבת ממיליוני שקיקי חלב שמאורגנים בצורה של אונות. הדופן של שקיק החלב עשוי מתאים מיוחדים שמייצרים ומפרישים חלב לתוך חלל השקיק. שקיק החלב מוקף על ידי שכבה של תאי שריר חלק שמתכווצים בהשפעת הורמון האוקסיטוצין ומזרימים את החלב לתוך צינורות החלב.
בעת הזרמת החלב, צינוריות החלב מתרחבות ולעיתים ניתן אפילו לראות צינוריות מורחבות מתחת להילה בעת תחילת זרימת החלב. צינוריות החלב הקטנות מתחברות לצינוריות גדולות יותר, ולאזור הפטמה מגיעים בממוצע כתשע צינוריות (טווח של 4 עד 18). בלוטות החלב מוקפות רקמת חיבור ורקמת שומן.
הגודל לא קובע
גודל השד תלוי בעיקר בכמות רקמת השומן והוא לא מעיד על כמות החלב שהשד מסוגל לייצר. עם זאת יש הבדלים בכמות החלב הנאגרת בשדיים בין ההנקות אצל נשים שונות, ולכן יש נשים שהתינוקות שלהן יינקו לעתים קרובות יותר כדי לקבל את כמות החלב הנדרשת להם.
ההורמונים והחלב
הבקרה ההורמונלית של ההנקה מבוססת על שני הורמונים חשובים שאחראים ליצירת החלב והזרמתו: הפרולקטין והאוקסיטוצין. שני ההורמונים מופרשים מיתרת המוח בעקבות גירוי עצבי שמקורו בפטמה.
הפרולקטין נוצר בחלק הקדמי של יתרת המוח ומגיע לרמה גבוהה מאוד כחצי שעה אחרי ההנקה. הפרולקטין אחראי ליצירת החלב מתוקף השפעתו על תאי החלב.
זמן יצירת החלב
רוב החלב נוצר בין הארוחות ומצטבר בחללי השקיקים עד להנקה הבאה. ככל שעובר יותר זמן בין ההנקות, מצטבר יותר חלב, אך ככל שיש בשד יותר חלב הוא יותר דל־שומן.
כאשר ההנקות קרובות מאוד אחת לשנייה יש אמנם פחות חלב, אך החלב יותר עשיר בשומן וקלוריות. לכן אין צורך לחכות בין הנקות כדי שהשד יתמלא, וגם הנקות תכופות מאד מספקות לתינוק חלב מזין.
הפרולקטין מופרש בכמות גדולה יותר בלילה, ולכן הנקות לילה חשובות מאוד, בעיקר כאשר יש צורך בהגברת ייצור החלב.
ההשפעה על הביוץ
הפרולקטין מגביר את תחושת האימהות וגורם להרגשה טובה של אושר ושביעות רצון. רמה גבוהה של פרולקטין מעכבת את הביוץ, אבל היא לא אמצעי בטוח למניעת הריון.
הפרולקטין חשוב במיוחד בשבועות הראשונים אחרי הלידה. עם הזמן הרמות יורדות והשפעת ההורמון על ייצור החלב פוחתת. המשך ייצור החלב הוא בבקרה מקומית בתוך השד.
הנקות מרובות
בחלב עצמו יש חומר שמדכא את ייצור החלב (FIL), וככל שהחלב נשאר בשד זמן רב יותר, כך הוא מדכא ייצור חלב נוסף. ככל שהשד ריק יותר קצב ייצור החלב מהיר יותר. לכן רצוי להימנע ממרווחי זמן גדולים מידי בין הנקות.
הגירוי שנגרם בפטמה בזמן היניקה מגיע להיפוטלמוס וגורם להפרשה מיידית של הורמון האוקוסטוצין מהחלק האחורי של יתרת המוח. רפלקס האוקסיטוצין מושפע מרגשות האם, במיוחד בימים הראשונים אחרי הלידה.
ביטחון ביכולתה להניק, נוכחות קבועה של התינוק לאחר הלידה, סביבה נעימה ומנוחה מסייעים להפעלת רפלקס האוקסיטוצין ולזרימה חופשית של החלב. חוסר ביטחון, ניתוק מהתינוק, כאבים בזמן ההנקה ומתח נפשי עלולים לשבש את פעולת הרפלקס.
צורת הטיפול באם ובילוד לאחר הלידה משפיעה על רפלקס האוקסיטוצין ודרכו על ההנקה. מראה התינוק מעודד את הפרשת האוקסיטוצין כבר לפני התחלת היניקה ומאפשר זרימה טובה של חלב מהרגע הראשון. לכן הנקה כבר משעת החיים הראשונה ושיטת הביות המאפשרת לתינוק לשהות ליד האם ישפיעו על רפלקס האוקסיטוצין.
הגנה מזיהומים
ההנקה חשובה מאוד לבריאות התינוק והיא אמצעי הגנה ראשון למניעת זיהומים. מחקרים שפורסמו בעשור האחרון מראים שתינוקות יונקים מוגנים לא רק מפני שלשולים, אלא שהם גם חולים הרבה פחות בדלקות אוזניים, בבעיות נשימה, בזיהומים בדרכי השתן ובדלקת קרום המוח.
אמנם התינוק נולד עם חיסון פסיבי שהוא מקבל מאמו, אולם נוגדנים אלה נהרסים בהדרגה במהלך החודשים הראשונים לחייו ויכולת ההגנה שלו מפני מחלות זיהומיות נחלשת.
היניקה מבטיחה הגנה חשובה ומתמשכת מפני זיהומים וירליים ובקטריאליים. חלב האם מכיל תאים קוטלי חיידקים ונגיפים (וירוסים), נוגדנים ספציפיים נגד מיקרואורגניזמים שהאם נחשפה להם וגורמי הגנה בלתי ספציפיים מסוגים שונים.
קיימות עדויות רבות שמערכת החיסון של תינוק יונק יעילה יותר מזו של תינוק שניזון מתוספות מזון (פורמולות). כך למשל הוכח במחקרים שונים, שרמת הנוגדנים בעקבות חיסון גבוהה באופן משמעותי בתינוק שיונק. מסיבה זו ממליץ ארגון הבריאות העולמי להמשיך בהנקה עד גיל שנתיים.
ד"ר ירדנה קול היא מנהלת הסיעוד במרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית
