נשימות, משככי כאבים, אמבטיות ועיסויים - כל אלה משמשים כדי להקל על הכאב של הנשים הכורעות ללדת, אך הדרך הפשוטה והבסיסית ביותר להעביר את הצירים בקלות יחסית היא לשנות תנוחה. הרווח הוא כפול: הקלה על היולדת וקידום תהליך הלידה.
התנוחה המקובלת ביותר שבה מתבצעת לידה היא בשכיבה על הגב, אולם אין זו בהכרח התנוחה הטובה ביותר. התינוק שנמצא באגן, בדרך אל תעלת הלידה ומשם החוצה, זקוק לעזרה של כוח הכובד ולתנועות הגוף של אמו כדי להגיע אל תעלת הלידה בתנוחה שתקדם את העניינים ותקל על הצירים. לכן, שיטת הלידה הפעילה, המעודדת תנועה, שמה דגש על תנוחות המאונכות לקרקע.
התנוחות המאונכות מעודדות זרימה טובה יותר של דם אל השליה ואל התינוק, ומגדילות בשליש את נפח חלל האגן יחסית לנפחו בעת לידה פסיבית. כאשר היולדת עומדת או יושבת, עצם הזנב שלה חופשית והמרחב בינה לבין עצמות האגן גדל - מה שמאפשר תנאים אידיאליים להתקדמות התינוק באגן.
בחדרי הלידה הטבעיים קיימים עזרים רבים המעודדים שימוש בתנוחות אלה, אבל גם במיטת לידה סטנדרטית ניתן לבצע את רובן.
איך תדעי מה מתאים לך?
רק כשתגיעי לשלב הצירים תרגישי איך הכי נכון לך להיות: בשכיבה, בכריעה או בעמידה שפופה. ככל שיתאפשר לך להיות עם הכאב ממקום של נוכחות, כך יהיה לך קל לדעת למה את זקוקה עכשיו. אבל, אם את לא מהסוג המאלתר, הנה כמה תנוחות ששווה להכיר ולזכור. גם אם זה מרגיש מעט טיפשי כרגע, עברי על כל התנוחות ונסי אותן. תני לגוף לחרות אותן בזכרונו כדי שברגע האמת, כשהראש כבר בקושי יתפקד, יוכל גופך להוביל אותך למקום שנכון לו להיות בו.
תנוחות לשלב הצירים
1. כריעה - הניחי את כפות הרגליים על הרצפה (אפשר גם להרים עקבים), כופפי את הברכיים למקסימום והישארי זקופה. אם לא נוח לך, את יכולה להיעזר בשרפרף, העיקר לפתוח את האגן ולהישאר בכיוון אנכי.
2. עמידה על שש - הניחי את כפות הידיים, הברכיים וקצה כפות הרגליים על הרצפה. את יכולה לקמר את הגב, לטלטל את האגן והגוף קדימה, אחורה ולצדדים. נשים רבות מרגישות בנוח בתנוחה זו כיוון שהיא מספקת מרחב תנועה גדול יחסית, היא מאפשרת טלטול ומתיחה בכל הכיוונים ומסייעת להקלה על הכאב ולהתקדמות התינוק.
3. הישענות - הישענות קדימה מאפשרת להקל על העומס המופעל על הגב התחתון בזמן הצירים. את יכולה להישען קדימה בעמידה או בישיבה או על כיסא, קיר או בן הזוג. הבונוס: בן הזוג יכול לעסות את גבך תוך כדי זה שאת נשענת עליו.
4. כדור פיזיו - שבי על הכדור או הישעני עליו בעמידת שש ותרגלי תנועות אגן סיבוביות.
5. עמידה - עמדי והניחי רגל אחת על כיסא. את יכולה גם להישען קדימה במקביל. התנוחה יוצרת זווית א־סימטרית באגן ומעניקה את כל היתרונות שבעמידה בהישענות קדימה ובמקביל מעודדת ירידה נכונה של העובר אל תעלת הלידה.
6. שכיבה צידית - שכבי על הצד, והרימי רגל אחת לכיוון הראש (אפשר לאחוז בה ביד או לבקש מבן הזוג שיאחז בה) כך שייקל הלחץ על הגב התחתון. תנוחה זו פחות מומלצת, אבל היא מתאימה למנוחה בזמן הצירים וביניהם. למרות שמדובר בתנוחה אופקית, היא מאפשרת לתינוק לנוע אל תעלת הלידה ולצירים להתפתח.
תנוחות לידה
1. שכיבה על הגב: התנוחה השגורה ברוב חדרי הלידה: את נשענת בחצי ישיבה חצי שכיבה על הגב, כשרגלייך מורמות ופסוקות לצדדים. התנוחה אידיאלית בעיקר עבור המיילדת שמצליחה לראות ולשלוט בכל שלב של הלידה.
2. כריעה או תלייה: לידה סטייל טרזן: ברבים מחדרי הלידה הטבעיים ישנם חבלים או מוטות המשתלשלים מהתקרה והקירות, שתוכלי להיאחז בהם או להישען עליהם ולכרוע. בדרך זו תוכלי גם להאריך את הגו ולהרחיב את בית החזה לקראת הנשימות העמוקות והנשיפות הארוכות שנועדו לצירי הלחץ.
לתנוחת הכריעה תוכלי להגיע אף באמצעות כיסא מיוחד בצורת פרסה המצוי ברוב חדרי הלידה. תנוחה אנכית זו תעניק לך תחושה טובה של שליטה בגוף ובתהליך הלידה ותקצר את משך הזמן שבו מופעל לחץ על הפרינאום ועל פי הטבעת.
תנוחת תלייה - לידה סטייל טרזן
3. עמידה על שש: אם אינך מחוברת לצינורות או לרצועות מוניטור, כדאי לך להישען על שש (רכונה על כדור פיזיו, משענת מורמת של מיטת הלידה או כרית), ולהישאר קשובה לקצב הצירים ולרפלקס המבקש ללחוץ.
4. שכיבה על הצד: שכבי על הצד וכופפי את הרגל העליונה אל אזור החזה. זו תנוחה נוחה יחסית לשלב שבו את חשה תשושה. התנוחה מאפשרת להתמקד בפלג הגוף התחתון ולתרגל נשימות תומכות. התינוק מתקדם אל תעלת הלידה באופן טבעי והגב התחתון שלך יסבול פחות מתזוזות ומנזקים.
האם יש מצבים מסוימים שבהם לא אוכל להשתמש בכל התנוחות?
ברוב המקרים ניתן ומומלץ להשתמש בתנוחות השונות, אבל לעיתים יהיו מצבים רפואיים שיגבילו אותך בתנועות ובתנוחות מסוימות. הרופא או המיילדת שלך יקבלו את ההחלטות בהתבסס על המצב שלך ושל התינוק בכל רגע נתון. גם אם התבקשת שלא להשתמש בתנוחות מסוימות, הדבר עשוי להשתנות בהמשך.
המצבים הרפואיים שיובילו להגבלות בתנועתיות:
ירידת מים מקוניאליים
מצוקה עוברית שנצפתה במוניטור וצורך בניטור רציף
אפידורל שמאלחש ומרדים את פלג הגוף התחתון ולא מאפשר שליטה על הרגליים
נטילת תרופות מטשטשות כמו פטידין (בתנוחות הדורשות עמידה ויציבות)
ורד מלכה היא אחות מיילדת במרכז הרפואי העמק, מקבוצת כללית
