מהו גנגליון ואיך מטפלים בו?

ציסטה גנגליונית או בקיצור גנגליון (באנגלית: Ganglion cyst) היא שק מלא בנוזל היוצא מתוך מעטפת המפרק. מדובר בגידול שפיר שאינו מסוכן.

מדובר למעשה בשקיק שיוצא מהמפרק ומתמלא בנוזל המפרקי, שהוא נוזל צמיגי. לכן הציסטה יכולה להיות צמיגית כמו גומי, אך היא יכולה להיות גם נוקשה מאוד, עד כי אנשים מתבלבלים ובתלונות שלהם הם אומרים כי הם חשים כאילו צמחה להם עצם חדשה.

לגנגליון קיים בדרך כלל "גבעול" שבאמצעותו הוא מתחבר לחלל המפרק או למעטפת הגיד.

כאשר הציסטה הגנגליונית נוצרת מתוך אחד ממפרקי האצבעות, היא נראית כמו ג'ולה קטנה.

הגנגליון יכול להופיע בפתאומיות או להתפתח באיטיות במשך כמה חודשים ואפילו במשך כמה שנים.

איפה יכול להופיע גנגליון?

גנגליון נחשב לגידול השפיר הנפוץ ביותר ביד. ברוב המקרים, הציסטה הגנגליונית מופיעה בחלקו האחורי של המפרק בשורש כף היד, אך היא יכולה להיווצר בכל מקום במפרק של שורש כף היד וכן במפרקי האצבעות.

גנגליונים יכולים להופיע גם במפרקים אחרים בגוף כמו בכף הרגל, בברך, במרפק ואפילו במפרקי עמוד השדרה.

מה גורם להופעת הגנגליון?

הסיבות להיווצרות הגנגליון והמנגנון שבאמצעותו הוא נוצר אינם ידועים. ישנן כמה תיאוריות שמנסות להסביר את הסיבה להיווצרותם של הגנגליונים, אך אף אחת מהן לא הוכחה עדיין. 

מהם התסמינים של גנגליון?

במרבית המקרים הציסטה הגנגליונית היא א־סימפטומטית: אין לה תסמינים כמו כאבים או תחושת לחץ. הביטוי היחיד שלה הוא קוסמטי: המראה האופייני שלה.

לעיתים נדירות עלול הגנגליון יכול לגרום לכאבים או לאי־נוחות - למשל בשורש בכף היד - אם הוא יוצר לחץ על הרקמות שמסביבו כמו הגידים או העצבים. לחץ על עצב יכול לגרום גם לתסמינים כמו עקצוצים, רדימות וחולשה.

הגנגליון יכול לגדול בממדיו בעקבות מאמץ או לקטון בעקבות מנוחה שכן לאחר מאמץ נוצר במפרק יותר נוזל תוך־מפרקי שחלקו זורם לתוך הגנגליון ומנפח אותו.

כיצד מאבחנים גנגליון? איך יודעים שזה לא גידול מסוכן?

את האבחנה עושה אורתופד, מומחה לכירורגיה של היד, בבדיקה גופנית על פי כמה מאפיינים: גודל, מיקום אופייני, האם עובר דרך הנגע אור (אם מאירים בפנס על נגע מלא בנוזל כמו הגנגליון, הוא מעביר אור, להבדיל מנגעים אחרים שמלאים בחומר קשיח שאינם מעבירים אור).

לעיתים קרובות יש לעשות בדיקת אולטראסאונד שמאפשרת להבדיל בין גנגליון לבין נגעים אחרים. 

גנגליון בכף הרגל

איך מטפלים בגנגליון?

ראשית יש לציין שאין חובה לטפל בגנגליון. אם הוא אינו מפריע, מומלץ ללמוד לחיות עימו. במקרים מסוימים הגנגליון נעלם באופן ספונטני. זה מה שקורה בדרך כלל בילדים ובמתבגרים.

ממחקר שנערך על ילדים שהופיעו אצלם ציסטות גנגליון א־סימפטומטיות בשורש כף היד עולה ש־79% מהציסטות האלה נעלמו מעצמן בתוך שנה. לכן בקבוצת הגיל הזאת מומלץ - אם הגנגליון אינו מפריע יותר מדי - לא לגעת בו ולחכות עד שהוא ייעלם מעצמו.

במבוגרים כ־45% מציסטות הגנגליון נעלמות ללא כל טיפול בתוך 6 שנים וכ־50% נעלמות לאחר כ־10 שנים.

במקרים שבהם הגנגליון מסרב להיעלם וגם מפריע למטופל ניתן לבחור באחד מבין הטיפולים הבאים:

• שאיבה של הנוזל והזרקת סטרואידים למקום. היתרון של הטיפול הזה הוא שניתן לעשות אותו במרפאה והוא אינו משאיר צלקת. החיסרון שלו הוא שבכ־50% מהמקרים הגנגליון יחזור לאחר תקופה קצרה.

• ניתוח לכריתת הגנגליון. זהו טיפול שבו מסירים את הגנגליון לחלוטין. ניתן לעשות את הניתוח בכמה גישות ואף בארטרוסקופיה (ניתוח בעזרת מצלמה שמחדירים למקום ושבעזרתה גם כורתים את הגנגליון).

יש לציין שאין עדיין מחקרים המשווים בין ניתוח בשיטה הארטרוסקופית לבין ניתוח פתוח, כך שלא ניתן לדעת איזו משתי השיטות טובה יותר.

הניתוח נעשה באשפוז יום ובהרדמה מקומית, ומהבחינות האלה הוא פחות נוח משאיבה. יתר על כן, ניתוח פתוח משאיר צלקת. יתרון הניתוח הוא שיעורי הישנות נמוכים - במיוחד כשהמנתח הוא מנוסה ומיומן. 

ד"ר ויקטור פלדמן הוא מומחה לאורתופדיה ולכירורגיה של היד ומנתח בכיר במערך האורתופדי בבית חולים מאיר מקבוצת כללית