בולימיה: המדריך המלא וכל מה שרצית לדעת

1. מה זה בולימיה?

בולימיה (או בשמה המדעי בולימיה נרבוזה, Bulimia Nervosa) מאופיינת בהתקפי־זלילה חוזרים ובלתי־נשלטים של כמות גדולה של מזון בפרק־זמן מוגבל (למשל, שעתיים), שמסתיימת בהתנהגות היטהרותית, הכוללת הקאות יזומות ו/או שימוש במשלשלים, צום ופעילות גופנית אינטנסיבית.

 בשונה מהסובלות מאנורקסיה, רוב הבולימיות הן בעלות משקל תקין. רק כשליש מהסובלות מבולימיה הן בעלות משקל־יתר.

 כיוון שבניגוד לאנורקסיה קשה לזהות את ההפרעה בעין בלתי מיומנת, איתור הסובלות ממנה קשה יותר.

 לנערות ונשים צעירות קל יותר להסתיר בולימיה לאורך זמן מאשר להסתיר אנורקסיה, המתבטאת, בסופו של דבר, באופן ברור במראה הגוף.

 הסובלות מבולימיה מדווחות פעמים רבות על חיים בצל בושה עמוקה וגם על תחושה של "גועל עצמי". שלא כמו הסובלות מאנורקסיה, הן פחות "מאוהבות" בהפרעה שלהן ולרוב רוצות להחלים. ועדיין, רובן לכודות במערכת יחסים הרסנית וממכרת עם המזון.

2. "למה הן פשוט לא מפסיקות?"

כי הנערות והנשים הצעירות שסובלות מבולימיה – והן אכן סובלות, והסבל הוא אמיתי מאוד וקשה מאוד - למרות התחושות העצמיות הקשות, ולמרות האשמה שהן חשות תוך כדי האכילה, פשוט לא מסוגלות להפסיק את זה.

למה זה דומה?
תחשבי על נהיגה בירידה של הקסטל, בדרך לירושלים, כשהבלמים של המכונית מקולקלים. את מאוד רוצה לעצור את הרכב, עושה כל מה שאת יכולה למנוע הידרדרות, אבל את פשוט לא מסוגלת.

 אפשר לחשוב על בולימיה (ובכלל על הפרעות אכילה) גם כעל כבעיה ב"בלמים" (באנורקסיה ניתן לראות זאת בדיאטות רזון שמאבדות גם הן את הבלמים והופכות להרעבה עצמית).

3. למה חשוב לא להקשות על הבולימית סתם?

הרבה פעמים, בני משפחה, או חברים, מתפתים לומר לצעירות שסובלות מבולימיה: "פשוט תפסיקי עם זה. את צריכה להחליט ואז זה ייפסק", או "קחי את עצמך בידיים ודי!".

איכשהו, תחושתם של בני המשפחה, או החברים, היא שמדובר במצב שניתן לשלוט בו. שהאכילה המרובה מסבה לסובלת מבולימיה הנאה.

ובכן, היא לא.

הסובלות מבולימיה סובלות סבל אמיתי ויומיומי.

4. אנחנו בני משפחה, או חברה, או חבר. מה אנחנו עושים לא נכון?

אם אתם בני משפחה, או חברה, או חבר של בחורה צעירה שסובלת מבולימיה, חשוב להבין שלמרות שהיא כמהה להחלמה, משוועת להפסקה של התקפי־האכילה וההקאות, זה לא תמיד בשליטתה.

 גם אם תחליט להפסיק, היא צריכה לשם כך עזרה מאנשי מקצוע. פנייה לטיפול אינה סימן לחולשה, להיפך!

מה שממש לא עוזר לבולימית, הוא אמירות מהסוג של "אם באמת היית רוצה, היית מפסיקה", או "פשוט קחי את עצמך בידיים ותפסיקי".

למה?
כי אמירות כאלה נתפסות על־ידי הסובלת כביקורת שמבטלת את הסבל שלה, ותורמות לצמיחתו של "קיר" בינה לבין החברים ובני המשפחה הקרובים. הם רוצים לעשות משהו טוב, אבל הם מזיקים.

5. כל הזמן אתם מדברים בלשון נקבה... אין בחורים שסובלים מבולימיה?

יש, אבל הרבה פחות מבחורות. הרבה הרבה פחות. נערות ונשים צעירות סובלות מבולימיה פי שניים עד פי שישה מבחורים, כך שגם המומחים מגדירים אותה כהפרעה ג'נדריאלית, כלומר הקיימת בעיקר במין אחד. מהצד האחר, יש גם בחורים שסובלים מבולימיה, והמדריך הזה בהחלט מופנה גם אליהם ולסובבים אותם.

6. בולימיה, אנורקסיה... מה ההבדל?

אנורקסיה ובולימיה הן שתי הפרעות־האכילה המרכזיות המוכרות לנו. למעשה, כל הפרעת־אכילה שאינה מאובחנת כבולימיה או אנורקסיה זוכה להגדרה: הפרעת־אכילה לא ספציפית, או ED NOS (שהם ראשי־התיבות באנגלית של Eating disorder not otherwise specified).

 בולימיה שכיחה יותר מאנורקסיה. בעוד חצי אחוז עד אחוז מהאוכלוסיה סובלים מאנורקסיה, כשניים עד שלושה אחוזים סובלים מבולימיה, בין פי שניים לפי שלושה.

7. שיפוט עצמי מחמיר (שלא לצורך!) - ובולימיה

הסובלות מבולימיה עסוקות בשיפוט עצמי מחמיר על מבנה הגוף שלהן, מגרעותיו והמשקל שלו, גם אם משקלן תקין.

 העיסוק הזה משתלט פעמים רבות על החשיבה ופוגע באופן מהותי ביכולת הריכוז ובתפקוד. אצל בנות שסובלות מבולימיה, ניתן לראות הרבה פעמים ירידה בהישגים הלימודיים מרגע פריצת ההפרעה.

למה זה דומה?
תחשבי על עצמך מנסה לשבת בכיתה, או בעבודה, להקשיב ולהתרכז, כאשר תוך כדי כך את מצליחה לחשוב רק על דבר אחד – משקל-אוכל-גוף, משקל-אוכל-גוף, משקל-אוכל-גוף, משקל-אוכל-גוף, וככה כל הזמן.

את היית יכולה להתרכז או לתפקד ככה? נשמע מסובך.

8. בעצם קורה בתוך התקף בולימיה?

הבנתי הכל. אבל בסופו של דבר – לא עדיף "לעזוב את זה בשקט" ואז זה ייעלם לבד?

בתוך התקף זלילה, הבולימית אוכלת כמויות שלא נתונות לשליטתה. למשל, היא יכולה לאכול תבנית שלמה של עוגה, "לחסל" סיר של פתיתים ולעתים אפילו לאכול מזון קפוא מהפריזר.

האכילה מתבצעת בפרק־זמן קצר יחסית ולרוב לא נפסקת עד לתחושת מלאות כואבת.

 ההתנהגות הזו מובילה אותה לתחושה של צורך ב"היטהרות וניקוי", על־מנת להיפטר מהאוכל העודף שנכנס לגוף (אגב, יש כאלה שחשות בצורך הזה גם אם אכלו כמות נורמלית לגמרי של מזון, או אפילו כמות מעטה. אבל במקרה הזה לא מדובר בבולימיה, אלא, בהפרעת־אכילה לא ספציפית). 

9.  איך מזהים בולימיה?

לבולימיה יש תסמינים גופניים, התנהגותיים ונפשיים רבים המלווים את הסובלות ממנה, ולעתים מסייעות בזיהוי המוקדם שלה:

• הקאות או שימוש במשלשלים או חוקנים על־מנת לשחרר את הגוף מן המזון (על־מנת להסתיר התנהגויות אלה, הבולימית מחכה פעמים רבות שלא יהיה אף אחד בבית, או עולה לקומה אחרת על־מנת להשתמש בשירותים מרוחקים. לעתים, בולימיות מקיאות לתוך שקיות בחדרן ונפטרות מהשקיות בזמן מאוחר יותר, על־מנת שלא להשאיר "סימנים מרשיעים" בחדר השירותים).

• צומות ועיסוק בפעילות גופנית מוגזמת (כאשר נערה הולכת מדי יום לכמה שעות לחדר כושר, רצה או שוחה שעות ממושכות בשבוע, כדאי להתחיל ולחשוב האם משהו לא בסדר).

• פגמים בשיניים ובחניכיים בשל החומציות שבקיא העובר בפיהן, לרוב אלה פגמים שלא תואמים לגילה של הנערה או הבחורה הצעירה.

 • פצעים בגרון ובפה, גם בשל ההקאות וגם בשל תחיבת אצבעות או עצמים זרים על־מנת לעודד הקאה. תחיבת עצמים זרים מסוכנת במיוחד. ידועים מקרים לא מעטים שבהם העצם הזר נתקע בגרון, או גרם לנזק שחייב התערבות רפואית. מקרים כאלה יכולים להסתיים אפילו בחנק.

• נפיחות של בלוטות־הרוק בשל ההקאות הרבות (זה נראה כמו "סנטר כפול"),

• עייפות, שמקורה גם בהקאות ובדלדול משאבי האנרגיה של הגוף, וגם בשל העיסוק הבלתי־פוסק באוכל ובחשיבה עליו – זה מתיש לא רק את הגוף ואת הסביבה, אלא גם את הסובלת עצמה.

• עור יבש.

• האטה או האצה בקצב הלב.

 • אי־סדירות בקצב הלב בשל שינוי במאזן המינרלים והמלחים בגוף כתוצאה מההקאות. זהו אחד הסיכונים הגדולים והתורמים העיקריים למוות שנגרם בשל בולימיה. כן, להקיא זה מסוכן!.

 • אי־סדירות או אובדן של המחזור החודשי.

 • תחושה של חוסר־יכולת לשלוט בהרגלי האכילה. זו תחושה שפעמים רבות מונעת הליכה לדיאטנית, מתוך תחושה מראש שזהו קרב אבוד, שאי אפשר לשלוט בהרגלי האכילה. ובכן, תתפלאי, תתפלאו, מה דיאטנית טובה יכולה לעשות...

• אכילה בסתר, לא ליד אנשים, מתוך בושה בכמויות המזון הנאכלות.

• אכילת כמויות גדולות במיוחד, עד כאב. לעתים גם צבירת מזון לשעת התקף.

• פעילות גופנית מרובה ואינטנסיבית פעמים מרובות בשבוע.

• הליכה לשירותים מיד אחרי הארוחות, או במהלכן.

• תפיסה שלילית ביחס לגוף.

• עיסוק מתמיד בגוף ובמשקל.

 • דיכאון.

 • הפרעת־חרדה.

10. מה המקור של בולימיה?

הסיבות לבולימיה מגוונות ולעתים מערבות גורמים ביולוגיים, נפשיים וחברתיים גם יחד.

סיבות גנטיות (תורשתיות)
חלקנו חשופים יותר לבולימיה בשל תורשה – הורה, אחות או אח, הסובלים מהפרעת־אכילה, מעלים את הסיכון להתפתחות הפרעת־אכילה. זה לא אומר כמובן שחייבת להופיע הפרעת־אכילה, זה רק מעלה את הסיכון.

סיבות ביולוגיות
קיימות מספר תיאוריות. למשל, חלק מהחוקרים סבורים שקיים קשר בין בולימיה לבין רמות הסרוטונין במוח. הסרוטונין משמש כמוליך עצבי במוח ואחראי, בין שאר תפקידיו המרובים, על תחושת השובע.

סיבות נפשיות
לרוב, הסובלות מבולימיה סובלות גם מהערכה עצמית נמוכה ונטייה לפרפקציוניזם. חלקן מתקשות בעמידה מול דחפים או בהתמודדות עם כעסים.

סיבות חברתיות
החברה המערבית של ימינו מעריצה רזון. הצלחה ופרסום מקושרים להיקף המותניים – וזה גורם גם לנערות וגם לבחורות צעירות (ואפילו פחות צעירות) להאמין שככל שהיקף המותניים שלהן יהיה צר יותר, כך יהיו מאושרות יותר.

עובדה זו מתקשרת לעיסוק הרב במשקל ובצורת הגוף המתלווה לבולימיה. תרבות הצריכה המערבית ותרבות השפע, גם הן משפיעות על הבולימיה ועל הצריכה האינטנסיבית של מזון.

11. באיזה גיל בולימיה מופיעה?

בולימיה מופיעה לרוב אצל נערות ונשים צעירות בסוף גיל ההתבגרות, תקופה שמאופיינת בשינויים רבים ולכן גם במתח רב שמוצא פעמים רבות ביטוי בהפרעת־האכילה

 לרוב, מדובר בתקופה שעניינה החלטות גדולות הקשורות לקריירה, לשירות הצבאי, ללימודים. אבל גם "מהפכות" הקשורות בזוגיות ובשינויים באורח החיים – ואפילו מעבר דירה – עלולים להוות זרז להתפרצות של בולימיה.

 אלה, אגב, הסיבות שגיל הופעת הבולימיה לרוב גבוה יותר מאשר גיל הופעתה של האנורקסיה. אין זה אומר שגם בולימיה יכולה להתחיל בגיל מוקדם יחסית, מדובר כמובן על ממוצעים באוכלוסיה הכללית ולא על מקרים פרטיים.

 במקביל, אצל נשים המועדות לבולימיה, התסמינים הראשונים מופיעים בעקבות מצבים המהווים זרזים להתפתחותה של הפרעת־האכילה.

אילו מצבים?
למשל:

(1) דיאטת־רזון ובולימיה
אצל חלק מהסובלות מבולימיה, התסמינים מופיעים דווקא בעקבות דיאטה "מוצלחת" - הרזיה שגרפה מחמאות ועוררה חשש מפני העלייה במשקל.

למה בעצם?
ניקח, לדוגמה, אותך (או כל בחורה אחרת). אם כל חייך התמודדת עם משקל־יתר והערות בנוגע למשקל ופיתחת דימוי עצמי שמקושר מאוד למשקל ולצורת הגוף – ואם לאחר ניסיונות מרובים, הצלחת למצוא דיאטת־רזון שמתאימה לך ולרדת במשקל, באופן טבעי הסביבה מגיבה לשינוי באופן מחמיא. מחמאות כאלה עלולות ליצור אצלך (או אצל כל בחורה אחרת) לחץ עצום רב מפני עלייה מחדש במשקל. החשש הזה עלול להניע אותך (או כל בחורה אחרת) לנקוט צעדים דרסטיים על־מנת לשמור על המשקל שעומד במרכז המחמאות שאת מקבלת מכל עבר.

אפשר עוד דוגמה?
דוגמה אחרת: אם את בחורה צעירה שעושה דיאטה, לעתים התסכול מהירידה במשקל בקצב המצופה (ולפעמים לא ריאלי...), מוביל לשימוש ב"טריקים" כמו הקאה, מתוך מחשבה ש"את בשליטה מלאה" הבעיה היא שההקאה הופכת במקרים רבים להרגל התנהגותי קשה למיגור, ממש כמו התמכרות.

כל זה נגרם מהקאה אחת...?
הרבה פעמים רבות ההקאה מתחילה מניסיון חד־פעמי ומתחושה של שליטה מלאה. לפעמים חברה מציעה את "הטריק", או שסרט נותן את "ההשראה". בכל מקרה, תתפלאי כמה מהר הדברים עלולים להידרדר... תחושת השליטה הראשונית מתחלפת מהר מאוד בתחושה של אובדן "בלמים" ואובדן שליטה, וההקאות הופכות לאורח חיים קשה מאוד למיגור. לא סתם אנשים רבים משווים בין בולימיה לבין התמכרות לסם – שני המקרים מקושרים לקושי בשליטה בדחפים.

(2) גיל ההתבגרות ובולימיה
שנות ההתבגרות מתאפיינות גם ככה במהפכים מורכבים מבחינה נפשית ובשינויים משמעותיים מבחינה פיזית. אם את נערה מתבגרת, לפעמים מתעוררים אצלך קשיים לקבל את השינויים שחלים בגוף. ייתכן שאת רגישה מאוד לביקורת. לפעמים, הערה חיצונית ביחס למבנה גופן או למשקלן עלולה להוביל להפרעת־אכילה. ממש ככה. הערה אחת פוגעת.

(3) הגוף כמקור פרנסה ובולימיה
ספורטאיות, שחקניות, דוגמניות ושאר הנשים שגופן הוא מקור פרנסתן וגאוותן חשופות מאוד לביקורת. אותן רקדניות, אתלטיות ונשות־בידור מגיעות אל הבולימיה ככלי לשמירה על מראה חיצוני "נחשק". מבחינה תרבותית, עובדה זו מהווה בעיה נוספת, כיוון שאותן נשים הן פעמים רבות מודלים לחיקוי לבנות נוער ולנשים צעירות רבות, המסגלות לעצמן גם הן הרגלים דומים.

(4) אירוע מיני טראומטי
מחקרים מראים, כי אצל אחוז ניכר מהסובלות מבולימיה קיים רקע של פגיעה מינית או חשיפה לאירוע מיני טראומטי.

איך לכל הרוחות זה קשור?...
פשוט מאוד דווקא להסביר את זה. הבולימיה הופכת אז לדרך קונקרטית וכואבת להוצאת "רעלים" ו"זוהמה" מהגוף ולביטוי למצוקה שבחודרנות הבלתי־נשלטת שאותה חוו.

12. איך מטפלים בבולימיה?

כמו בכל מצוקה נפשית, עולה השאלה מתי ניגשים לקבל טיפול ועזרה מאנשי מקצוע. חשוב לזכור כי ברגע שהבולימיה "יוצאת לאור", חשוב ומומלץ לפנות לעזרה מקצועית מוקדם ככל האפשר.

למה?
כיוון שמדובר בהפרעה שמקורה נפשי ורגשי, בולימיה אינה משתפרת מעצמה. היא "לא עוברת לבד" וזה לא "שלב בחיים".

הבולימיה עלולה להחמיר ולהשתלט על חייה של הסובלת ממנה ולהוביל אותה לדרך ממנה אפשר רק להידרדר. לעתים, בולימיה עלולה להסתיים במוות.

ככל שמתחילים לקבל טיפול מוקדם יותר וסמוך יותר לזמן התפרצות הבולימיה, כך הסיכוי להחלמה ולהימנעות מבולימיה כרונית, וקשה לריפוי, גבוה יותר.

בנוסף למצוקה הנפשית קשה, עלולה הבולימיה להוביל לבעיות פיזיולוגיות מורכבות, נזקים שונים, שככל שמזניחים אותם, עלולים להפוך בלתי־הפיכים.

בין הסיבוכים או הנזקים האפשריים:

גופנית

• אנמיה.

• בעיות לב.

• ריקבון שיניים.

• אובדן המחזור החודשי.

• בעיות מעיים ועיכול.

• מחסור במינרלים ומלחים חיוניים לתפקודי מערכות הגוף (שעלול להוביל למוות).

נפשית

• דיכאון וניסיונות התאבדות.

• חרדות.

• התמכרות לסמים או לאלכוהול.

• נטייה להתעללות ולפגיעה עצמית.

 כמו באנורקסיה, כך גם בבולימיה ובהפרעות־אכילה אחרות, מטפלים במספר דרכים במקביל. לרוב נעזרים בצוות רב־מקצועי הכולל טיפול בשיחות (עם פסיכותרפיסטית או פסיכותרפיסט), טיפול תרופתי וייעוץ דיאטני צמוד.

• בולימיה מסכנת־חיים
אם מדובר בסכנת חיים מיידית, הטיפול הוא קודם כל פיזי ומתבצע בבית חולים, על־מנת להביא את הגוף לאיזון שיאפשר תחילת טיפול.

• בולימיה שאינה מסכנת־חיים
במקרים חמורים פחות, הטיפול משלב ייעוץ תזונתי, טיפול נפשי בשיחות אצל מטפלים המתמחים בבעיות אכילה, טיפול משפחתי (אם יש צורך בכך) ותרופות לפי הצורך.

13. כמה זמן עד שאחזור לעצמי?

לא נשלה אותך. הטיפול בבולימיה הוא דרך ארוכה וקשה, אבל חשוב להתמיד בו ולהאמין ביכולת שלך להתגבר על הבולימיה. את יכולה להחזיר לעצמך את החיים שלך בחזרה! ואנחנו יכולים לסייע לך בכך.

עו"ס עינת צוברי היא עובדת סוציאלית המתמחה בהפרעות אכילה, פסיכותרפיסטית ומקימת היחידה להפרעות אכילה במרפאת "הנוטרים" ברעננה של המרכז לבריאות הנפש שלוותה, מקבוצת כללית

ד"ר אבלין שטיינר היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית, מומחית בטיפול בהפרעות אכילה ומנהלת המרפאה לבריאות־הנפש על־שם דוידסון (מרפאת "הנוטרים") ברעננה של המרכז לבריאות הנפש "שלוותה", מקבוצת כללית 

ליאור בירן הוא פסיכולוג קליני במרפאת כפר סבא של המרכז לבריאות הנפש "שלוותה", מקבוצת כללית