כל רופא במחלקה גריאטרית שיקומית מכיר את הבעיה. מגיע אדם מבית חולים כללי לאחר אירוע חריף (שבר במפרק ירך, או מחלה קשה שגרמה לירידה תפקודית) ובעת הבדיקה הגופנית מתגלה טיטול.
הרופא שואל את השאלה המתבקשת: האם השתמשת בחיתול למבוגרים לפני האשפוז בבית החולים הכללי?
אם המטופל צלול ובר שיח הוא עונה כן או לא. אם הוא עונה לא, שואל הרופא: למה כעת יש לך טיטול. ואז יש מספר תשובות שמסתכמות בדרך כלל בשורה התחתונה הבאה: קשיי מתן שתן במיטה (סיר בקבוק) וקושי להעביר את המטופל לשירותים (מחלקה עמוסה, מיעוט כוח אדם).
אמנם הרופאים והצוות הסיעודי במחלקות הפנימיות והאורתופדיות עובדים בלחץ אדיר ועושים עבודת קודש, אבל בכל זאת יש לתת את הדעת על הבעיה ולנסות למזער אותה.
מדוע אנו כה נרעשים?
הסיבה היא שהגענו למצב בו אדם מבוגר בעל ערך עצמי גבוה, בעל כבוד עצמי, ששלט היטב על שתן נושא כעת טיטול. אם מדובר בבעיה זמנית שנפתרת חיש קל לאחר הסרת החיתול למבוגרים, ניחא, אך לעיתים מתפתחת אי נקיטת שתן (חוסר שליטה על מתן שתן) וזאת בין השאר כתוצאה מהנוחות הבלתי נסבלת של ריקון השלפוחית לתוך החיתול למבוגרים בלא צורך בהתאפקות.
בעצם, למה חשוב כל כך להתאפק?
מנגנון מתן השתן הינו מורכב וכולל בין השאר: עצבים שמעצבבים את השלפוחית, עצבים שמעצבבים את הסוגר, מרכזים בחוט השדרה ומרכזים במוח.
באופן הרצוי והתקין, השלפוחית מתמלאת בשתן שמגיע מהכליות וכשמגיעים לנפח מסוים - שהוא אישי ותלוי בגורמים שונים - יש צורך בהטלת שתן. לא תמיד אנו נמצאים אנו קרוב לשירותים או בטבע, ולכן עלינו להתאפק.
ככל שהאדם במצב בריאותי ומנטלי טוב, ככל שהוא פעיל יותר, יכולתו להתאפק היא גדולה יותר. במצבים שונים (כמו מחלה קשה, או בלבול) אנו עלולים אנו לאבד את היכולת להתאפק.
מהו גבול ההתאפקות?
גם הסוגר הבריא ביותר ששייך לאדם הבריא, המתפקד והצלול ביותר - לא יעמוד בפני נפח שתן שעבר את המקסימום.
אם כדי לא להגיע למצב אתגרי שכזה, שמים לזקן טיטול ואומרים לו: בכל עת שתזדקק למתן שתן תעשה בטיטול, הזמן בין השתנה להשתנה יתקצר ויכולת המטופל להתאפק תתעמעם.
בל נשכח שתנאים רבים מסייעים לכך: כאב עז עקב שבר, טשטוש עקב תרופות, דיכאון עקב המצב ובלבול מסיבות שונות ומשונות.
וכך הסוגר שתפקד בצורה מופלאה עד השבר והמשבר, מתרגל לחיי נוחות ומפסיק לתפקד.
אנו רואים את הבעיה, מנסים לפתור אותה בעזרת הצוות הסיעודי והשיקומי המסור שלנו, לעיתים מצליחים ולעיתים לא. לצערנו אנו מקבלים בקלות יחסית את הגזירה שהבעיה נפתרה רק חלקית או לא נפתרה כלל.
המחקרים שנעשו עד כה, דיברו על התופעה, הסבירו אותה, אך לא הוכיחו קשר נסיבתי בין השימוש במוצרי ספיגה שאנו (צוות בית החולים העמוס והיגע) נותנים לבין היארעות אי נקיטת שתן.
בשנה האחרונה יצאו שני מאמרים איכותיים בנושא בעיתוני רפואה וסיעוד מובילים במאי 2001 ובאוקטובר 2011:
Journal of the American Geriatrics Society
Journal of Wound, Ostomy & Continence Nursing
שני המאמרים מתבססים על מחקר ישראלי, שנערך בבתי חולים אוניברסיטאיים בצפון הארץ ואשר בדק תוצאי תפקוד והתאוששות של מטופלים שאושפזו בבתי חולים כלליים בגלל בעיות בריאות חריפות. בראש המחקר עמדו ד"ר אנה זיסברג וד"ר אפרת שדמי מהחוג לסיעוד באוניברסיטת חיפה והוא נערך בשיתוף עם ד"ר נורית גור יעיש ממרכז המחקר של הזקנה באוניברסיטת חיפה, ד"ר גרי סינוף מהמחלקה הגריאטרית של מרכז רפואי כרמל מקבוצת כללית וד"ר חנה אדמי מנהלת הסיעוד במרכז הרפואי רמב"ם.
שני המאמרים דנים בקשר בין שימוש במוצרי ספיגה וקטטרים להופעה חדשה של אי נקיטה, ובסיבות המובילות בבחירת האמצעים הללו במטופלים שלא סבלו לפני כן מאי נקיטה.
המאמר הראשון מדבר על התופעה הבלתי רצויה אותה ניתן למנוע. לדברי מחברי המאמר, האשפוז הקצר מטפל היטב בבעיה החריפה, אך נוטה להזניח דברים כה חשובים כמו תפקוד. תוצאות המחקר תומכות בספרות מוקדמת שמציינת ששימוש בעזרי נקיטה קשור בבעיות בריאות ותפקוד לאחר האשפוז החריף.
המאמר השני מוכיח קיום שימוש יתר בקרב מאושפזים זקנים באמצעי ספיגה ומדגיש את חשיבות שימת לב הצוות הסיעודי, למניעת הבעיה על ידי השקעה בלימוד נקיטה.
המחקר הישראלי מצטרף למחקרים חשובים בתחום תפקוד הזקן. חשיבות המחקר הישראלי היא בחידוד הנזק התפקודי, שהמערכת הרפואית והסיעודית גורמת מתוך חוסר שימת לב (לא בזדון חלילה) ועקב הלחץ שקיים בעבודת בית החולים.
המחקר מאשר בצורה מדעית את אשר חשנו כל הזמן בצורה אינטואיטיבית. מתן מוצרי ספיגה עלול לגרום ליצירת אי נקיטה.
מה עושים כאשר שמירת כבוד הזקן מתנגשת באילוצים אוביקטיבים?
תפקוד הזקן הוא הכבוד של הזקן. אם יש ירידה תפקודית שנובעת מבעיות רפואיות ברורות - גופניות נפשיות או מנטליות - אנו מקבלים זאת בהבנה ומנסים לשפר את הניתן לשיפור. אסור לנו לקבל בהבנה ירידה תפקודית שאנו גורמים לה עקב אילוצים שונים. עלינו לעשות הכול למרות האילוצים, למניעת פגיעה מיותרת בזקן.
ד"ר דניאל דליות הוא רופא גריאטר במרכז הרפואי הגריאטרי בית רבקה, מקבוצת כללית
