עושים צחוק מהמחלה

צחוק - בשילוב עם יוגה, נשימות עדינות ומתיחות - עשוי להפחית משמעותית את לחץ הדם ואת רמות ההורמון קורטיזול, שקשור במתח ולחץ נפשי.

יוגה צחוק היא קונספט של צחוק קבוצתי שהגה ד"ר מדאן קטארייה, רופא הודי שחי במומבאי, ואשר מבוסס על חוכמה יוגית עתיקה. "לא צריך בדיחות כלשהן, הומור או קומדיה. אפילו לא צריך להיות מאושרים. מה שאנחנו עושים הוא לצחוק בקבוצה ולהשתמש בצחוק כשיטה לתרגול הגוף, אבל כשיש לנו קשר עין עם אחרים, הצחוק הזה הופך אמיתי ומידבק", אומר ד"ר קטארייה, המנהל בית ספר ליוגה-צחוק. לדבריו, "הצחוק המלאכותי הזה נהפך לאמיתי ולכן הוא טוב לנפש ולגוף". 

הקשר בין יוגה וצחוק

שילוב של נשימות יוגה וצחוק מגבירים את העברת החמצן למוח ועל ידי כך, לדברי ד"ר קטארייה, נגרמים שינויים ביולוגיים ופיזיולוגיים משמעותיים, כמו הפחתת לחץ הדם ורמתם בדם של הורמוני העקה (לחץ, סטרס).

במהלך הכנס השנתי של החברה האמריקנית ליתר לחץ דם, שנערך באמצע חודש מאי 2008, בניו אורלינס, הציג ד"ר קטארייה מחקר שבדק את השפעתה של הפעילות על הורדת יתר לחץ דם. הוא הקדים וסיפר שהרעיון לפעילות משולבת של יוגה וצחוק החל בשנת 1995, עם חמישה משתתפים בלבד, בעיר מומביי בהודו. "עכשיו יש כבר יש יותר מ־6,000 מועדוני צחוק ביותר מ־60 ארצות והמחקר הנוכחי תוכנן להראות שניתן להפיק תועלת אמיתית לבריאות מהפעילות הפשוטה הזאת", אמר.

מורידים לחץ

החוקרים בדקו 200 נשים וגברים שעובדים תעשיית המידע והטכנולוגיה בהודו, ועקב כך מצויים בלחץ גבוה במיוחד הנובע מדרישות של התפקידים שלהם.

במשך שלושה שבועות, הנבדקים נטלו חלק בסדנה בת שבעה מפגשים, בני 20 דקות עד חצי שעה, שבמהלכם תרגלו חיקוי צחוק במשך 45 שניות עד דקה, עברו לפרץ צחוק אופייני ולאחר מכן נשמו נשימות עמוקות וביצעו מתיחות עדינות.

לחץ הדם הסיסטולי של המשתתפים בסדנה ירד ביותר מ־6 מ"מ כספית. מדובר בשינוי משמעותי בפני עצמו וכן בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא צחקה. לחץ הדם הדיאסטולי פחת גם הוא משמעותית. רמות הקורטיזול, הורמון שמשתחרר במהלך תקופות מתח ולחץ, פחתו בקבוצת הצוחקים והיה גם שיפור ברמות הלחץ והמתח, כפי שהוכח בעזרת שאלונים מקובלים.

"כדי שהצחוק יגרום לשינויים פיזיולוגיים וביוכימיים, הוא צריך להיות מכל הלב, מהבטן", אמר ד"ר קטארייה, "הצחוק גם צריך להיות ממושך. צחוק רגיל שנמשך מספר שניות בלבד, לא יעשה את העבודה".

בשורת היוגה והצחוק מגיעה אמנם מהודו, אבל לדברי ד"ר קטאריה התנגודת הגבוהה ביותר לטיפול היא דווקא בתרבויות האסייתיות. לעומת זאת, רבים בארצות הברית ובמדינות מערביות אחרות אימצו את השיטה.

קודם בוכים

הדבר הראשון שאנחנו עושים כשאנחנו מגיחים לעולם הזה הוא לבכות, אך מהר מאוד (בגיל שלושה שבועות!) אנחנו כבר מחייכים. כלומר, הקשר החברתי הראשון והמשמעותי ביותר שילווה אותנו לאורך כל חיינו, מתחיל עוד לפני שמלאו לנו חודש ימים. כעבור זמן קצר, בגיל שלושה-ארבעה חודשים, אנחנו כבר צוחקים בקול רם.

היעדר חיוך או צחוק אצל פעוטות עלולים להעיד על הפרעה קשה בהתפתחות, לעתים על פיגור או אוטיזם.

בגיל חמש, קצת לפני גיל בית הספר, צחקת בממוצע 300 עד 500 פעמים ביום. רק אחר כך לימדו אותך שלצחוק זה לא יפה, לא רצוי ורק מפריע ("אולי תשתף את כל הכיתה במה שמצחיק אותך כל כך") ואם חשבתם שזה לא עובד? זה עובד. החל מגיל בית הספר מדכאים לנו את הצחוק. וכך יורד הממוצע היומי אצל המבוגר לכדי 15 (!) צחוקים מסכנים ביום. יש אנשים שאצלם זה הממוצע השנתי.

תרבות בלי צחוק

אז מה קורה לנו במהלך החיים שאנחנו מפסיקים לצחוק, והאם זה בריא? אחת הסיבות שאנו צוחקים פחות ופחות בבגרותנו, היא שהתרבות המערבית מייחסת לצחוק ערך נמוך. אנשים המרבים לחייך או לצחוק נחשבים קלי דעת, לא מקצועיים וטיפשים. ובכל זאת כולנו נהנים מאוד לצחוק, אם כי רובנו משתדלים לשמור אותו לעתות הפנאי והבילוי.

הצחוק והבריאות

יש מרכיבים רבים שקובעים את מידת ההחלמה שלנו ממחלות הנמצאים בתחום הלא ידוע, נשגבים מבינתו של הרופא. אנחנו, והרופאים שלנו, לא מסוגלים לחזות מראש, בדייקנות, את התקדמות המחלה או תוצאות הטיפול.

מחקרים מעלים, שלצחוק ולהומור יש השפעה חיובית על בריאותנו. הבעיה היא שלא פשוט לנהל מחקר מדעי מקובל בנושא זה. הסיבה לכך פשוטה: הצחוק הוא תופעה ספונטנית שקשה לשחזרה בתנאי מעבדה.

כמו לגבי נושאים רגשיים ורוחניים רבים, גם ההומור הוא חוש מטפיסי, לא רציונלי. דוגמא בולטת היא הבדיחה. בשבריר השנייה שבה תופסים את הבדיחה, חווים רגע של הארה. אם נשמע שוב את הבדיחה כעבור כמה דקות, היא כבר לא תצחיק. ואם יסבירו לנו אותה דרך חשיבה אינטלקטואלית – זה כבר יהיה ממש אסון. רק עם ההבנה האינטואיטיבית של מהות הבדיחה אנו חווים את הצחוק המשחרר.

אז מה עושה לנו הצחוק? לדברי ד"ר וויליאם פריי, פסיכיאטר וחוקר צחוק מאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה ארצות הברית, במהלך הצחוק מתרחשים שינויים פיזיולוגיים רבים בגופנו. הצחוק פועל על מערכת הלב וכלי הדם, על המערכת החיסונית, על המערכת האנדוקרינית (הורמונלית), על מערכת השרירים והשלד ולבסוף על מערכת העצבים המרכזית וכולן נהנות ממנו מאוד.

גם מערכת הנשימה יוצאת נשכרת. רובנו סובלים מרמה זו או אחרת של סטרס (או במילה העברית עקה) ולכן אנו נוטים לנשום בשטחיות, מהצוואר ומעלה. אף שלריאות שלנו יש נפח של חמישה עד שישה ליטרים, אנחנו מכניסים בקושי חצי ליטר בכל שאיפה. חלק מהאוויר הנשאף נשאר כלוא במקומות פחות מאווררים, שם שחלוף הגזים איטי.

לאוויר הכלוא הזה קוראים "אוויר שארי", הוא רווי בדו־תחמוצת הפחמן ויכול להוות קרקע פורייה להתרבות חיידקים. כשאנחנו צוחקים, אנחנו נושפים בחוזקה את הכיח, ונושמים אוויר נקי ומחומצן היטב החודר לרקמות גופנו.

מחקרים שערך ד"ר פריי מלמדים כי לצחוק יתרונות פיזיולוגיים רבים וברורים: בזמן הצחוק פוחתת רמת הורמוני הסטרס. חומרים אלה, כמו קורטיזול ואדרנלין מזיקים מאוד לבריאות כיוון שהם מעלים את לחץ הדם, את הדופק ואת רמות הסוכר ומאיצים תהליכים טרשתיים.

30 דקות צחוק יכולות להוריד את רמת הורמוני הדחק, לשפר את תפקוד המערכת החיסונית, לשפר את מצב הרוח ולהביא לשינויים עמוקים ומתמשכים בבריאות הכללית.

קבוצת סטודנטים לרפואה מארצות-הברית השתתפה במחקר שבו חלק מהסטודנטים ישבו בשקט בחדר, וחלק צפו בקומדיות. התוצאות היו ברורות: אצל אלה שצפו בקומדיות נצפתה ירידה משמעותית במתח, בדיכאון, בכעס ובעייפות.

תופסים ראש

הצחוק גם גורם לשחרור חומרים דמויי מורפיום בגופנו הקרואים אנדורפינים. האנדורפינים מפחיתים מתחושות כאב וגורמים למצב רוח טוב. הדבר נכון לגבי כאב פיזי ונפשי כאחד. כשצוחקים, סף הכאב עולה ונשאר כך גם זמן קצר אחרי הצחוק.

מלבד כל אלה, הצחוק מביא להפרשה מוגברת של חלבון מסוג אימונוגלובולין A האחראי להגנה מפני זיהומים. הצחוק גם מעלה את הדופק וממריץ את זרימת הדם.

ובשורה חשובה לבטלנים: מחקר אחד מצא ש-100 צחוקים בני שתיים עד שלוש שניות כל אחד שקולים כנגד 10 דקות על אופני כושר! אומנם השיפור הוא בכושר הלבבי, ועוד לא הוכח שזה שורף קלוריות, אך זהו בהחלט פיתרון בעבור אנשים מוגבלים פיזית.

קראתם? יופי! אל תקרעו את עצמכם
רגע לפני שאתם מתחילים לעסוק בפעילות גופנית, חשוב להתאים אותה למצבכם הבריאותי– כדי שתעשו לעצמכם רק טוב. אל תעמיסו על עצמכם יותר מדי על ההתחלה, ודאגו להתייעץ עם רופא לפני שמתחילים, ובמיוחד לפני שנרשמים לחדר כושר. בהצלחה!

ד"ר דינה אייזן היא רופאה מומחית ברפואת משפחה

ד"ר שמואל גבעון הוא מומחה לרפואת משפחה בכללית​