במשך תשעה חודשים התרכזתי במחשבה איזו לידה קלה הולכת להיות לי. דמיינתי סיפור לידה זריז במיוחד - אני מגיעה לבית החולים, ויולדת בקבלה (וזאת בניגוד ללידה הראשונה שארכה כ-31 שעות , בשבוע 41+5).
תקופת ההריון הייתה ברובה כיפית, אם כי לעתים מתישה, כי יש לי ילדה בת שנתיים שזקוקה גם לאמא. בשבוע 34 התגלה שהעובר במצב עכוז. לרגע שמחתי, איזה כיף שלא צריך לעבור שוב לידה רגילה, אני אעשה ניתוח קיסרי ותוך חמש דקות הכל ייגמר.
בשבוע 36 בבדיקה שגרתית אצל רופא הנשים, התברר לי שהשמחה הייתה מוקדמת. העובר התהפך, והלידה תהיה רגילה.
שבוע 40, יום שישי בבוקר. חשתי כאב בטן, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. התלבטתי אם ללכת לניטור, ולבסוף החלטתי שכן בשביל השקט הנפשי. בעלי הציע לבוא איתי, אבל אמרתי לו שאין צורך שילך לעבודה.
בשעה 09:50 הגעתי לבית החולים וחוברתי למוניטור. אמרתי לאחות שיש לי כאבי בטן, והיא הרגיעה אותי שהראש יורד לאזור האגן ושזה בסדר גמור. המוניטור הראה שיש צירים. אחרי חצי שעה שוחררתי מהמוניטור, והאחות ביקשה שאמתין לרופא.
דווקא אז התחלתי להרגיש כאבי בטן חזקים. התקפלתי כל כמה דקות, עד שהאחות הציעה לבדוק אותי. בבדיקה התברר שיש לי פתיחה של 4.5 ס"מ ואני מוכנה ללידה. עדכנתי ישר את משפחתי.
האחיות שלי הופיעו תוך שעה. תוך כדי שצעדנו לחדר הלידה, התייעצתי עם אחיותיי אם כדאי לוותר על האפידורל, כי זה לא מרגיש נורא. אחותי הבהירה לי שהצירים עוד יתגברו, והחלטתי לא לוותר על האפידורל.
המתנו מחוץ לחדר הלידה עד שיכינו את החדר, כשאני ממשיכה להתקפל ולתפוס במעקה הברזל שהיה בחדר ההמתנה. הרגשתי שאנשים מביטים בי ברחמים. אין דבר, תיכף אבקש את האפידורל.
מאוחר מדיי. כשנכנסתי לחדר הלידה, הבהירה לי האחות שאוטוטו אני יולדת ואין מצב לאפידורל. בשעה 11:40 האחות בישרה לי שהפתיחה היא כבר של שמונה סנטימטרים. "אני רוצה אפידורל", אמרתי בתגובה. כל כך פחדתי.
אחר כמה דקות החלה הלידה. שתי אחיותיי היו איתי ועזרו לי בהכל. ב-11:56 ילדתי ילד בריא . בעלי הגיע לאחר 15 דקות והיה מאושר.
אני מאחלת סיפורי לידה כאלה לכולן. אמן
* המידע המופיע במדריך הוא לידיעה כללית בלבד. יש לעיין בתנאי השימוש ומדיניות הפרטיות
