אמא, אבל הוא התחיל!

​​מריבות בין אחים הן תופעה שכיחה. מרבית המדריכים והמטפלים מנחים הורים להתעלם, אלא אם כן הן גולשות לאלימות פיזית. ההמלצה הזאת מתבססת על התיאוריה שלפיה התנהגות שמקבלת חיזוק נמשכת, וכדי להפסיק התנהגות יש להפסיק לתת לה חיזוק. גם כאשר הילד מקבל יחס "שלילי", למשל אם נוזפים בו, עצם ההתייחסות פועלת לחיזוק ההתנהגות.

התעלמות ממריבות בין אחים מתבססת על ההנחה שכאשר האלימות היא בין אחים, ההשלכות שלה הן פחות חמורות מאשר כשהאלימות מתרחשת בין "חברים". 

​​מריבה שטותית או ויכוח מסוכן?

במחקר שפורסם ב־2013 בכתב עת לרפואת ילדים (Pediatrics) ניסו החוקרים לבדוק כיצד כדאי להתייחס להתנהגות אגרסיבית בין אחים. במסגרת המחקר נבדקו התנהגויות הכוללות אלימות נפשית, פגיעה ברכוש ואלימות פיזית. במחקר נבדקה השאלה: האם לאלימות בין אחים יש השפעה על הבריאות הנפשית של הילדים?

המחקר כלל כ־3,000 ילדים, ובו נבדקו שתי קבוצות ילדים: ילדים עד גיל 9 וילדים בני 10 עד 17. החוקרים הביאו נתונים שלפיהם התנהגות אגרסיבית בין אחים מגיעה לשיאה לקראת גיל ההתבגרות, והיא החמורה ביותר בגיל ההתבגרות.

רמת המצוקה הוערכה באמצעות ידי שאלונים מיוחדים לטראומה אצל ילדים, ואלה כללו, בין היתר, שאלות בנוגע לתסמיני דיכאון וחרדה. המצב הנפשי הוערך אצל ילדים שדיווחו על התנהגות אגרסיבית במהלך השנה שקדמה למועד שבו מולא השאלון. כלומר, לא נבדקו השלכות לטווח הרחוק יותר.

החוקרים הגיעו למסקנה - שלא ממש צריכה להפתיע - ששתי קבוצות הילדים דיווחו על מצוקה כאשר אחיהם הפעילו נגדם אלימות. כל סוגי ההתנהגות האגרסיבית היו קשורים למצוקה. הילדים הצעירים יותר הגיבו במצוקה גדולה יותר מהגדולים כאשר היה מדובר באלימות שכללה הפעלת כוח פיזי.

נוסף על כך בדקו החוקרים אם השפעת אלימות של אחים פחותה מהשפעת אלימות של ילדים אחרים בני אותו הגיל. המסקנה הייתה שאלימות בכלל - בין אחים במשפחה ובין ילדים מחוץ למשפחה - משפיעה לרעה על בריאותם הנפשית והרגשית של הילדים.

החוקרים מסכמים שאסור להורים להקל ראש בגילויי אלימות בין אחים, בין אם היא קלה או קשה יותר. הם מציעים להנחות הורים להתייחס להתנהגויות האלה ולפתח תוכניות הדרכה להורים כיצד להתייחס למריבות בין אחים.

אבל מריבות בין אחים הן דבר שכיח. מתי להתחיל לדאוג?

• כאשר המריבות נמשכות כל הזמן בתדירות גבוהה ללא הפוגה, ללא תקופות טובות בין פרצי המריבות.

• כאשר המריבות קשות וכוללות התנהגות משפילה או אלימות פיזית חוזרת של אחד הילדים כלפי האחר.

• כאשר יש ילד אחד שבאופן עקבי סופג אלימות מהילד האחר.

ההמלצה להורים: היו ערים לשינויים בהתנהגות הילדים בבית או בבית הספר. אם אתם מודאגים, כדאי לדבר עם כל אחד מהילדים בנפרד כדי לשמוע מהם ישירות מה הם מרגישים. אם אתם מרגישים חסרי אונים, פנו למסגרות שונות של הדרכת הורים, לדוגמה במרכזי התפתחות הילד או בסדנאות שונות להורים.

ד"ר ליאת הולר הררי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית.