הצצה חטופה באתרי האינטרנט ובעלונים של הרשויות המקומיות, המתנ"סים, המועדונים הפרטיים ומועדוני הכושר, עלולה לגרום לכאב ראש לא קטן להורים וילדים שמנסים להחליט: איזה חוג ספורט לבחור?
אמנויות לחימה? חוגי תנועה והתעמלות? שחייה? אולי חוג שקשור במשחקי כדור. ואם כל אלו לא מספיקים, נוספה בשנים האחרונות אטרקציה חדשה: מכון כושר לילדים, החל מגיל 6 (!).
מאיזה גיל כדאי להתחיל?
מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שלחוגי ספורט יש השפעה חיובית על הביטחון העצמי והדימוי העצמי של ילדים, וכן על התפתחות גופנית, רגשית וחברתית תקינה.
עד גיל 7-6 ההתפתחות המוטורית והקואורדינטיבית נמצאת בשלבי התהוות. לכן, כשמדברים על למידה ואימון במקצועות ספורט כמו ג'ודו, כדורגל, כדורסל וטניס, חשוב לזכור שרכישת מיומנות ספציפית עשויה להיות מורכבת מדי עבור ילדים צעירים. בנוסף, הם עלולים להחמיץ את ההזדמנות להתנסות במגוון פעילויות, מתוכן יוכלו לבחור במה להתמקד בעתיד.
עקרונית, מומלץ שילדים מתחת לגילי 7-6 ישתתפו בחוגי תנועה, ריתמיקה והתעמלות כללית בהם יוכלו לרכוש מיומנויות תנועה, לחזק את השרירים ולשפר את הקואורדינציה.
מה כל חוג תורם לילד שלי?
הנה רשימה של כמה חוגים פופולריים ומספר הערות, טיפים והמלצות לגבי כל אחד מהם:
כדורגל או כדורסל
החלום של ילדים רבים, לעיתים כבר מגיל צעיר מאוד, להפוך ביום מן הימים למסי, רונאלדו או לברון ג'יימס הבאים, מביא אותם מלווים בהוריהם לפתחי אגודות הספורט השונות.
לא תמיד הכישרון או אפילו העניין והאהבה למשחק מדרבנים אותם. לעיתים קרובות, זו ההערצה לאגודה זו או אחרת או לשחקן מפורסם, לעיתים לחץ חברתי בכיתה או בסביבה, ובמקרים רבים - לחץ מצד ההורים (בעיקר האבות).
מצב כזה עלול לגרום לילד לתסכול לא קטן ודווקא להרחיק אותו מהפעילות שייתכן שהוא או היא אוהבים, אבל עדיין לא בשלים להשתתף בה. בנוסף, חשוב לזכור שאימון והדרכת ילדים הוא מקצוע בפני עצמו, דבר שלא תמיד מתקיים באגודות הספורט שמעדיפות במקרים רבים להעסיק ספורטאי עבר שלא עברו הכשרה מתאימה.
מתחת לגיל 7-6 עדיף לאפשר לילד ליהנות ממשחק כדורגל או כדורסל חופשי עם החברים ולהשאיר את לימוד היסודות לגילים מבוגרים מעט יותר.
טניס
מדובר במקצוע הדורש קואורדינציה גבוהה בצד גמישות, זריזות ומהירות תגובה. לכן, לא מומלץ להתחיל ללמוד טניס לפני גיל 6.
גם אז, חשוב יותר להתמקד בחיזוק הצדדים האתלטיים ובשיפור הקואורדינציה ופחות במרכיבים של טכניקה, עד שהילדים יגיעו לרמת בשלות מתאימה.
שחייה
סביב גיל 6-5.5 ניתן להתחיל ללמוד שחייה. עם זאת, הדבר תלוי במוכנות המוטורית וכמובן גם ברצון של הילד. מתחת לגיל זה, מומלץ לשים דגש על שיפור ההרגלים וההסתגלות לשהייה במים, בהשגחה צמודה של מדריך או מדריכה. בחלק מהחוגים מוצע להורים להשתתף בפעילות, דבר שעשוי להגביר את ההנאה והביטחון של הפעוט או הפעוטה במים.
בלט וסוגי מחול אחרים
חוג בלט נשמע כמעט כמו "פעילות חובה" לכל פעוט (ובעיקר פעוטה). ואכן, מדובר במעין מסורת רבת שנים שעדיין נשמרת. כפי שניתן להבין, הרעיון העיקרי הוא לא להפוך את המשתתפת הצעירה לכוכבת מחול בעתיד (אם כי הדבר אפשרי בהחלט) אלא להקנות לה הרגלי תנועה, קואורדינציה, יציבה ומשמעת עצמית.
בנוסף לבלט, מוצעים לציבור ההורים והילדים חוגי ריקוד בסגנונות שונים, החל מג'אז ומחול מודרני ועד ברייקדנס, זומבה, והיפ הופ. ככל שגיל המשתתפים צעיר יותר כך לימוד מיומנות הריקוד הספציפי חשוב פחות והתנועה החופשית והמהנה חשובה הרבה יותר.
אמנויות לחימה
מעבר לג'ודו ולקארטה הידועים והמוכרים, ניתן למצוא כיום ברשימות החוגים גם מקצועות כמו קפוארה, טאיקוונדו, וקונג פו. המשותף לכולם הוא שימוש בחלקי הגוף להגנה מול יריב אחד או יותר.
אמנויות לחימה משפרות את יכולת התנועה של הילד, מחזקות את גופו ותורמות לשיפור המשמעת העצמית והביטחון העצמי. חשוב לוודא שגיל הילדים בחוג זהה פחות או יותר ומספר המשתתפים לא עולה על 15.
מכון כושר
דמויות חטובות המוצגות בכל מדיה אפשרית משמשות מודל לחיקוי לילדים ובני נוער, ומכאן דרכם למכון הכושר הקרוב קצרה מאוד.
הורים רבים מוטרדים מהשאלה: האם אימונים מול התנגדות (במכונות כושר, במשקולות) יפגעו בתהליך הגביהה של הילד או הילדה שלי?
בניגוד לעבר, טוענים כיום המומחים לנושא כי אימוני כוח המותאמים לילדים לא רק שלא יפגעו בתהליך הגביהה, אלא דווקא יעזרו לחיזוק של השרירים ויסייעו להתפתחות הגופנית, גם בגילים הצעירים. בהתאם לגישה זו, הורד גיל המינימום בחוק חדרי הכושר מ 14 ל־6.
מועדונים ורשתות כושר זיהו את הפוטנציאל ומציעים כיום תכניות אימון מיוחדות לילדים. על־פי החוק הם חייבים להעמיד לרשות הילדים מכשירים המותאמים במיוחד עבורם ולהעסיק אך ורק מאמנים ומאמנות שהוכשרו במיוחד לעבודה עם ילדים ובני נוער.
ביררתם מי המדריך?
• בדקו שהחוג מתנהל במסגרת מקצועית ומוכרת, אם במסגרת ציבורית כמו חוג עירוני, במתנ"ס, בבית־הספר בשעות אחה"צ וכדומה, או במסגרות פרטיות כמו מועדוני בריאות, חוגים פרטיים.
• ודאו שהחוג מבוטח, בין אם הוא מתקיים במסגרת פרטית או ציבורית.
• בררו מי המדריך, אופי הכשרתו המקצועית והאם היא כוללת התמחות בהדרכת ילדים.
• ודאו שאולם הספורט או מכון הכושר מצוידים במכשירים ובאביזרי ספורט מותאמים לילדים ובטוחים לשימושם.
• חשוב מאוד שהילד יהיה שותף מלא בבחירת החוג או ענף הספורט אליו יצטרף.
• רצוי שהקבוצה לא תהיה גדולה מדי (עד 15 ילדים), כך שהמדריך יוכל לפקח על כל ילד באופן אישי ובמלוא תשומת הלב.
• מומלץ לרשום את הילד לחוג ספורט מגוון המתקיים פעמיים בשבוע ומשלב פעילויות ספורט שונות. גיוון הפעילות מונע שעמום ומחזק את הרצון להתמיד, וכמו כן מונע עומס יתר על אותם חלקי גוף.
• השתתפות בחוג פעמיים־שלוש בשבוע מספיקה בהחלט. למרות חשיבותם של חוגי אחה"צ - גם כאן אסור להגזים. ילדים צריכים גם זמן פנוי לעצמם בלי שיעורים, בלי חוגים ובלי מחויבויות אחרות. מכיוון שמרבית חוגי הספורט מתקיימים פעמיים בשבוע - המעוניינים יוכלו להירשם לעוד חוג אחד המתקיים פעם בשבוע.
• מומלץ שהורים יצפו יחד עם הילדים שלהם בשיעור דוגמה אחד לפחות לפני ההרשמה, כדי להתרשם ולחוות דעה סופית.
• הורים יעשו בחוכמה אם ישקלו בזהירות את הצטרפות בתם או בנם לענף ספורט תחרותי. במידה שמחליטים לעשות זאת, חשוב להתייעץ עם איש מקצוע אובייקטיבי בנושא, לפני קבלת החלטה.
• ילדים הנרשמים לקבוצת ספורט תחרותית חייבים לקבל אישור רפואי, בהתאם להנחיות חוק הספורט.
לא מסתדר חוג? יש עוד אפשרויות
אם התענוג של השתתפות בחוג יקר מדי עבורכם, הפעילות רחוקה מדי, או הילד פשוט לא מעוניין - לא נורא, יש עוד אופציות בשטח. פעילות גופנית משפחתית בבית ובסביבתו, הנעשית בקביעות ובהתמדה, עשויה להיות תחליף יעיל בהחלט לפעילות מאורגנת.
30 דקות של פעילות גופנית משפחתית מדי יום עשויות להשפיע על הילדים לאמץ אורח חיים בריא. הורים השולחים את ילדיהם לצאת ולשחק בחוץ, בזמן שהם שוקעים בנינוחות בכורסה כדי לצפות בטלוויזיה, לא מהווים מודל מוצלח לחיקוי.
כמה טיפים והמלצות שיעזרו לכם להפוך את הפעילות הגופנית שלכם ושל ילדיכם להרגל:
• הגבילו את שעות הצפייה שלכם ושל הילדים בטלוויזיה ובשימוש במחשב.
• כיבוי הטלוויזיה או המחשב בלבד לא יספיקו. תכננו צעידה משותפת עם הילדים בשעות אחר הצהריים או הערב.
• לא תמיד יש צורך במאמן או מדריך מקצועי על מנת להמריץ ילדים קטנים להתעמל. מה שדרוש הוא מעט דמיון: נסו "לגעת" בכוכב בשמיים, נסו "לקטוף" עלה, ציירו מעגלים בעזרת הרגליים.
• תכננו פעילות משפחתית משותפת לסופי־שבוע. מה למשל? רכיבה על אופניים, טיולים רגליים, ומשחקי תנועה בפארק.
• עודדו את הילדים להתנסות בענפי ספורט שונים כך שיוכלו לבחור את הענף שהם הכי אוהבים ויוכלו לעסוק בו להנאתם ולבריאותם, עכשיו ובהמשך חייהם.
דני טל הוא מומחה לכושר גופני במחלקה לחינוך ולקידום בריאות בכללית
