אנמיה (Anemia) היא שם כולל לכמה מחלות שהמשותף לכולן הוא תכולה נמוכה של המוגלובין בדם או חסר בתאי דם אדומים שיכולים לשאת את ההמוגלובין. אולם לפני שמדברים על אנמיה בכלל ועל אנמיה בקרב ילדים בפרט חשוב להבין כמה מושגים בסיסים על הדם ותפקידיו.
הדם הוא נוזל צמיגי וניתן לחלק אותו לשני מרכיבים עיקריים: החלק הנוזלי, הפלזמה, (55% מנפח הדם) והחלק התאי (45% מנפח הדם). מקור צבעו הארגמני של הדם הוא בתאי הדם האדומים.
מה תפקידם של תאי הדם האדומים?
תפקידם של תאי הדם האדומים (אריתרוציטים) הוא לשאת חמצן שקשור לברזל לכל אחת מרקמות הגוף, ובד בבד להרחיק מהן פחמן דו־חמצני, שהוא מוצר פסולת של הרקמות.
מה הקשר בין תאי הדם האדומים לבין המוגלובין?
תאי הדם האדומים מורכבים בראש וראשונה ממים ומחלבון אדום שקרוי המוגלובין - ובו טמון סוד כוחו של התא האדום בנשיאת החמצן, שהוא תנאי הכרחי לקיום החיים. החלק המרכזי במבנה של ההמוגלובין הוא חלקיק (אטום) של ברזל שנצמד לחמצן כמו מגנט. ההמגלובין יכול לקשור לעצמו חמצן בריאות ולשחרר אותו ברקמות הגוף.
איפה נוצרים תאי הדם האדומים?
שלושת הסוגים של תאי הדם - אדומים, לבנים וטסיות - נוצרים במוח העצמות, ומקורם בסוג אחד ויחיד של תאים, הנקראים תאי נבט או תאי אב. במהלך השינויים העוברים על תאי הנבט הם נהפכים לאחד משלושת הסוגים של תאי הדם.
קצב הייצור של תאי הדם מבוקר ומאוזן על פי הצרכים של פעילות גופנו ושל מצב נפח הדם. לדוגמה, לאחר פעילות גופנית מאומצת, שגורמת לירידה בתכולת החמצן בגוף, משחררות הכליות לדם הורמון בשם אריתרופויטין שממריץ את מוח העצם לייצר תאי דם אדומים נוספים.
מהן הסיבות להופעת אנמיה?
אנמיה מתפתחת באחד משלושת המצבים הבאים :
• דימום מוגבר.
• ייצור מופחת של תאי דם אדומים.
• הרס מוגבר של תאי דם אדומים.
הסיבה השכיחה ביותר להתפתחות אנמיה היא דימום, אבל הסיבה השכיחה ביותר להתפתחות אנמיה בקרב ילדים היא חוסר בברזל, שעל פי רוב נובע מבעיות תזונה ועיכול.
היילוד הבריא נולד עם רמה גבוהה של המוגלובין, והוא מתפרק במהלך החודשיים או שלושת החודשים הראשונים לחייו. הברזל שמשתחרר מכדוריות הדם האדומות של היילוד נותר בגוף ומשמש לייצור דם עד גיל שישה או תשעה חודשים. אנמיה שמתפתחת לאחר הגיל הזה ועד גיל שנתיים נובעת משימוש בפורמולות שלא חוזקו בתוספת ברזל או מכמויות גדולות מדי של חלב פרה, שספיגת הברזל ממנו פחות יעילה.
מהם המאפיינים החיצוניים של אנמיה בקרב ילדים?
המאפיין הבולט הוא חיוורון. חלק מהילדים יהיו גם לא שקטים. תופעה נוספת, אם כי לא מאוד שכיחה, היא הנטייה להכניס לפה דברים לא שגרתיים כמו קרח או חול. כאשר רמת ההמוגלובין יורדת באופן משמעותי יותר, עלולים להתפתח סימנים אופייניים נוספים: עצבנות יתר, חוסר תיאבון, דופק לב ונשימה מהירים.
בגיל מבוגר יותר עלולה להתלוות למחסור בברזל גם ירידה בכושר הקשב והריכוז, בעירנות ובהישגים בלימודים.
אילו עוד סיבות יכולות לגרום לאנמיה בקרב ילדים?
הסיבה השכיחה ביותר לאנמיה בקרב ילדים היא מחסור בברזל, אך יש סיבות רבות אחרות:
• אנמיה שנובעת מדימום - יכולה להופיע בעקבות תאונה, פציעה או ניתוח.
• אנמיה שנובעת מייצור מופחת של כדוריות אדומות - יכולה להתפתח בכתוצאה ממחסור בוויטמין B12 או מחסור בחומצה פולית.
• אנמיה שמתפתחת בעקבות הרס מוגבר של תאי דם אדומים כתוצאה ממחלות גנטיות שונות. אלה גורמות, למשל, לכך שמערכת החיסון רואה בתאי הדם האדומים גופים זרים, תוקפת אותם וגורמת להריסתם.
• מחסור באנזים G6PD. האנזים G6PD נמצא בכל תאי הגוף, ותפקידו להגן מפני נזקי חמצון הנגרמים בחילוף החומרים. האנזים הזה חשוב במיוחד לתפקוד התקין של כדוריות הדם האדומות. מחסור באנזים G6PD או הפרעה בתפקוד האנזים הזה הם הבעיה האנזימטית התורשתית הנפוצה ביותר בעולם, ויותר מ־400 מיליון אנשים ברחבי תבל לוקים בכך. מקור ההפרעה הוא באחד הגנים שיושבים על כרומוזום X. בישראל, אנחנו שומעים לעתים קרובות על הטיפוס הים תיכוני של המחלה שידוע בשם העממי "אלרגיה לאכילת פול". חסר באנזים G6PD נפוץ בשיעור גבוה יותר בקרב יוצאי כורדיסטן וצפון עיראק, אך הבעיה מוכרת גם בעדות נוספות.
• טלסמיה היא סוג נוסף של מחלה תורשתית הגורמת לאנמיה. זוהי קבוצת מחלות תורשתיות בדרגות חומרה שונות שמקורן בליקוי בייצור אבני הבניין של ההמוגלובין. כתוצאה מכך כדוריות הדם האדומות נהפכות לשבירות וחשופות להרס. המחלה נדירה, אבל שכיחה יותר בארצות הים התיכון, צפון אפריקה ודרום־מזרח אסיה. למרבה המזל, החולים במחלה הזאת בארץ סובלים ברובם מצורתה הקלה אשר עלולה להתבטא באנמיה קלה בלבד.
• אנמיות נדירות עוד יותר קשורות בצורות לא תקינות של כדוריות הדם האדומות ובסוגי המוגלובין פתולוגיים. יש גם אנמיות שנובעות מפגמים בפעילות מוח העצמות - פגמים שמתבטאים בירידה בייצור ההומוגלובין.
איך אפשר למנוע אנמיה שנובעת מחוסר ברזל?
הטיפול באנמיה שנובעת ממחסור בברזל מבוסס על המלצות שונות שגיבשה ועדת מומחים במשרד הבריאות. הטיפול המונע נסמך על תזונה נכונה:
1. הנקה בלבד לפחות עד גיל ארבעה חודשים. הברזל בחלב האם נספג ביעילות הגבוהה פי שניים עד פי שלושה בהשוואה לברזל שנמצא בחלב פרה.
2. לתינוקות שאינם ניזונים מחלב אם יש לתת תחליפים המועשרים בברזל. תחליפים מסוג זה יש להציע גם לתינוקות שחלב אם אינו המרכיב הבלעדי בתזונתם.
3. הוספת מזון משלים עשיר בברזל ודייסות מועשרות בברזל לתפריט של התינוק.
4. גם מעבר לגיל שנה חשוב להמשיך להזין את הילד במזונות עשירים ומועשרים בברזל.
5. לא להציע לתינוקות חלב פרה לפני גיל שנה.
6. מתן תוסף ברזל לכל תינוק מתום החודש הרביעי עד תום החודש ה־12 לחייו. מינון התוסף יהיה 7.5 מ"ג (שלוש טיפות של תכשיר טיפטיפות פריפל 3 ליממה) ו־15 מ"ג (שש טיפות) ליממה מתחילת החודש השביעי ועד תום החודש ה־12, וזאת ללא קשר לרמת ההמוגלובין שבדם התינוק ולרמות הברזל בתפריט שלו.
7. בדיקה של רמת ההמוגלובין לכל התינוקות בגיל שנה.
8. הגבלת כמות התה שניתנת לתינוקות כדי למנוע הפרעה בספיגת הברזל.
במקרה שמתפתחת אנמיה יינתן טיפול באחד מתכשירי הברזל - עם או בלי חומצה פולית בהתאם לצורך - וזאת על פי החלטתו של רופא ילדים.
ד"ר יורם בלשר הוא מומחה ברפואת ילדים בקבוצת כללית
